"קרה לנו נס"

"אחרי שכל טיפולי הפוריות שעברנו נכשלו, הרגשתי שאין לי יותר את הכוחות להמשיך לעוד ניסיון הפריה שיסתיים בלא כלום, ואז שוב לחוות אכזבה", מספרת מורן אגוזי־פליישר. "נשברתי. הייתי כבר על הקצה, בעיקר מבחינה נפשית, כי טיפולי הפוריות שעברנו, ממש ערערו אותי. כבר דיברנו על האפשרות של אימוץ, אבל לפניה החלטנו לנסות הפריה פעם אחרונה. עברתי שאיבת ביציות, היא הופרתה חוץ גופית מהזרע של בעלי, והמתנו בתקווה להתפתחות עובר ולהחזרתו לרחם. היינו על קוצים. אני זוכרת שישבנו אצל רופאת הנשים, שראתה את מפלס החרדה והעצבים שלנו, ואז היא אמרה, "תקשיבו, אי־אפשר ככה עם המתח הזה למה שלא תפרגנו לעצמכם איזה סופ"ש נחמד בצימר? תיהנו, תשתחררו, תבלו, וביום שני תחזרו אליי. אם עד אז יווצר עובר, נחזיר אותו לרחם".

מורן (37), סטודנטית לחינוך ומשקמת באמנות, ובעלה אסף, בעל פיצרייה, קיבלו את עצת הרופאה, בלי לנחש שסוף השבוע הרומנטי הזה צפוי לשנות את חייהם. "איך שיצאנו מהרופאה נכנסנו לאינטרנט, ומצאנו צימר ברמת־הגולן, משודרג ומפנק, והחלטנו ללכת על זה", נזכרת מורן. "סוף השבוע היה מעולה. אכלנו טוב. אחרי הרבה לילות לבנים סוף־סוף הצלחנו לישון וגם שכבנו. יומיים אחר כך חזרנו לרופאה, שבישרה לנו שהתהווה עובר, והוא הוחזר לרחם. מאז, רק מתמטיקה לא צפויה יכולה לתאר את שני הניסים שקרו: העובר היחיד שהוחזר התפתח להיריון מוצלח, כשבאותו זמן עוד לא ידעתי, שגם הבילוי בצימר הניב היריון ספונטני לגמרי. ככה נולדו לי שני ילדים, שנוצרו בהפרש של שלושה ימים האחד מהשני. הראשון נוצר באופן ספונטני, מיחסי מין טבעיים ביני לבין בעלי, והשני כתוצאה מהפריה חוץ גופית. עכשיו אנחנו מתבדחים שזכינו במבצע 'אחד־פלוס־אחד'.

יומיים אחרי שילדה, כשהיא מתאוששת מהניתוח הקיסרי שעברה במרכז הרפואי מאיר, מתארת מורן הנרגשת שוב ושוב את הנס שקרה לה. בספרות הרפואית לא מתועד בצורה מסודרת מקרה דומה. "יש נשים שהצליחו להרות ספונטנית במהלך טיפולי פוריות. זה לא מאוד רווח, אבל זה קורה", מסבירה ד"ר יעל גנאור־פז, רופאה בכירה במערך המיילדות שבמרכז הרפואי מאיר. "אבל ההיריון הזה הוא נדיר מאוד. שבמחזור טיפולים אחד מצליחה האישה להתעבר באופן ספונטני, ובמועד סמוך גם באופן יזום — זה כבר ממש יוצא דופן ומאוד חריג".

צילום: יובל חן

אושר ושברון לב

כשהיא מתרווחת באושר אמהי חדש, משחזרים ההורים, מורן ואסף, את הדרך רצופת התקווה והמהמורות שעברו בניסיון להקים משפחה. "כשנישאנו לפני כשנתיים, רצינו מיד להרחיב את התא הזוגי שלנו למשפחה. משום מה הייתה לי הרגשה שרק יעשו עלי 'פו', ובינגו — אהיה בהיריון".

וזה לא קרה.

"לא, חולפת חצי שנה ואני מתחילה לחשוד שמשהו לא עובד, אבל אסף מדביק אותי באופטימיות שלו, ואומר לי, 'בואי ניתן לזה עוד זמן, כולה חצי שנה'. במקביל אני מבינה שככל שעובר הזמן, גם לגיל שלי יש משמעות מכבידה, ולכן זה בער לי".

אז במקום להקשיב לאסף, כבר ניגשת לבדיקות רפואיות.

"כן. פעלתי מתוך מחשבה שאם משהו תקוע ומפריע לכניסה להיריון, עדיף לטפל בזה מוקדם ככל שניתן".

רופאת הנשים מפנה את בני הזוג לסדרת בדיקות, שלא מגלות אף ממצא מעכב היריון. לכן הם מוגדרים כמי שלא מצליחים להרות "מסיבה לא מוסברת". אולם הרופאה, שמבינה שהזמן אינו משחק לטובתה של מורן, מקצרת את פרוטוקול ההפניה לטיפולי פוריות, וממליצה להם להתחיל מיד בטיפולים.

"הבנתי שהתחלנו במסע קל או קשה, ארוך או קצר, להבאת ילד וכל כך רציתי כבר להיות אמא, שהסכמתי לכל טיפול", אומרת מורן. "מה שלא ידעתי הוא שההורמונים ישגעו אותי, וישבשו לשנינו את החיים. מה לא היה לי? מצבי רוח סוערים והפכפכים, כעסים, התקפות בכי ואם זה לא מספיק, אז נדרשנו גם לתזמן את הסקס בינינו, מה שרק הוסיף לחץ והאשמות הדדיות".

אחרי שלוש הזרעות שלא נקלטו, ניסו בני הזוג הזרעה נוספת אצל רופא פרטי, שעלותה אלפי שקלים. ההזרעה נקלטה. "לא הייתה בעולם אישה מאושרת ממני", נזכרת מורן. כבר דמיינתי את עצמי צועדת מצפון הארץ לדרומה, עם דגל ביד שעליו כתוב: 'תעצרו, אני בהיריון'. לא האמנתי שהטוב הזה קורה לי ומרוב אושר כבר לא ידעתי מה לעשות עם עצמי".

אבל האושר התחלף מהר מאוד בשברון לב, כאשר בסקירה שעברה בשבוע השמיני, לא נשמע הדופק של העובר. "יצאנו מהמרפאה בדיכאון", מספרת מורן. "את כל הדרך למכונית עשיתי בבכי מטורף. אסף ניסה לעודד אותי, אבל הייתי מוצפת. מרוסקת. הגענו הביתה, נכנסתי למיטה ושבועיים לא יצאתי ממנה. הייתי באבל. נמרחתי כמו כלב, ורק רציתי שיניחו לי".

אסף: "אני אדם אופטימי, לא נשברתי ועדיין האמנתי, אבל לא יכולתי לראות את מורן כל כך מדוכאת".

ימים מורטי עצבים

לאט־לאט הצליחה מורן לאסוף את השברים. היא חזרה ללימודים, התחילה דיקור סיני ושיחות טיפוליות, וכשהיא חשה חזקה מספיק, שבו בני הזוג למרפאת הפוריות. "הרופאה הציעה שתי אופציות", מספרת מורן. "שנמשיך עם ההזרעה, שהצליחה למרות שההיריון לא שרד, או שנתקדם להפריה חוץ גופית, שסיכוייה גדולים יותר סטטיסטית. השתכנענו מיד והחלטנו ללכת על ההפריה. ההורמונים שוב הטריפו אותי, ובעוצמה רבה יותר מאשר בסבב הקודם. השתניתי, קפצתי מכל מילה, הערתי לכולם ועל הכל. מאדם שמח וחייכני, נהייתי מרירה, עצובה, עצבנית, לא נעימה, מרוכזת בעצמי, ועם כל המטען החורג הזה יצאתי לדרך ההפריה".

בחדר ניתוח נשאבו מרחמה של מורן שש ביציות. כעבור 24 שעות רק חמש מהן שרדו. שתיים הוחזרו לרחמה, ושלוש נשלחו להקפאה. "עברנו ימים מורטי עצבים", משחזרת מורן. "מצד אחד, כבר דמיינתי את הבטן, הסתכלתי על עגלות וחיפשתי בגוגל שמות, אבל מצד שני כל כך פחדתי מאכזבה נוספת, ולא ידעתי אם יהיה לי כוח להתמודד עם בשורה קשה".

מבדיקת דם שעברה הסתבר שההיריון לא נקלט. "שוב צנחתי לבור הזה של האבל, שוב הסתגרתי, אבל הפעם לפחות הכרחתי את עצמי לקום מהר יותר על הרגליים, ולהגיד לעצמי שאין מה לעשות, זה התהליך ואני חייבת להתחזק".

בהמשך, הופרו והוחזרו שתי ביציות נוספות, שגם הן לא התפתחו להיריון המיוחל. "נשארנו עם עובר אחד ויחיד, אבל הוא לא שרד את תהליך ההפשרה. היינו בלי כלום, מה שהחזיר אותנו, במידה מסוימת, לנקודת ההתחלה. לשאיבת ביציות מחודשת".

אסף: "היא הייתה מאד נחושה להיות אמא. כשראיתי את הצער שעובר עליה, הצעתי לה לאמץ. אמרתי לה, 'מותק, את עוברת כזה סבל, יש בנו מספיק אהבה לתת, גם למי שלא נולד מאיתנו'".

מורן: "אמנם הייתי קרובה מרחק נגיעה מללכת על ההצעה של אסף, אבל משהו בתוכי נורא רצה ילד שלי ושלו".

אז החלטת לתת לזה צ'אנס אחד אחרון?

"משהו כזה. כבר הייתי ממוטטת ומתוסכלת. לא הכרתי את האישה הכעוסה שנהייתי. רציתי להיות כבר אחרי הכל, ואז, בנקודת הזמן הניסית הזו, נשאבה ביצית, הופרתה. נסענו לצימר, הפרינו את עצמנו, ובום: היריון עם שני עוברים".

"הם לא תאומים"

בשבוע החמישי, במהלך הדמיית אולטרה־סאונד, מתגלה שק היריון ונשמע דופק העובר. "אני מוצפת דמעות. שומעת ולא מאמינה, ואז הרופאה, עם המתמר עדיין על הבטן שלי, שואלת, 'תגידי, כמה עוברים אמרת שהחדירו לך?' כשעניתי שאחד בודד, היא אמרה שהיא רואה שק היריון נוסף שבו מתפתח עובר עם דופק".

אסף: "היא מתקשרת אליי, ומבשרת לי פתאום על תאומים. חשבתי שהיא צוחקת עליי. מכלום לשניים?"

בגרסה הראשונה, סברו הרופאים שהעובר התפצל לשניים, כמו שקורה בהתפתחות תאומים זהים, ולכן, הם ציפו שיוולדו תאומים מאותו מין. אבל נקודת המפנה התרחשה במהלכה של בדיקת השקיפות עורפית.

"המומחה שאליו פנינו, בודק ואומר לי, תקשיבי מורן, לא רק שיש שני שקי היריון נפרדים ולכל אחד מהם שלייה נפרדת, אחד בן והשנייה בת. מה שמוכיח שההיריון הזה הופק בשתי פעימות: ספונטנית ויזומה".

בשבוע שעבר נולדו למורן ואסף שני אחים בריאים ("לא תאומים", מדגישים הרופאים): בן במשקל 2.240 קילו, ובת במשקל 1.745 קילו. "כשאני מסתכלת לאחור, על הדרך שעשינו, אני לא מאמינה איזו רכבת הרים עברנו. כמה פעמים היינו כבר למעלה, חזרה למטה ושוב למעלה. אבל תרחיש כזה, שהוא שני הריונות בהיריון אחד, בפער של שלושה ימים, לא יכולתי אפילו לדמיין. קרה לנו נס, אין מילה אחרת". •