זה הקטן גדול נהיה: אייזיאה תומאס בשיאו
הוא סחב את בוסטון על גבו כל העונה, ועכשיו צריך לעשות בדיוק את אותו הדבר גם בפלייאוף. ללא אייברי בראדלי הפצוע לצידו ועם מאמן שנותן לו את המפתחות לקבוצה, אחד השחקנים היותר מהנים לצפייה בליגה יעמוד במהלך השבועיים הקרובים לאחד המבחנים המאתגרים והגדולים בקריירה שלו
לקראת סוף הרבע השלישי הורד תומאס לספסל כשהקבוצה שלו במינוס 23, ולא חזר עד לסיום. הוא נראה עצבני מאוד עוד לפני ההחלטה להושיב אותו בצד; אחרי שנשרקה נגדו עבירה תוקף זרק את הכדור בזלזול לכיוונו של השופט וחטף את העבירה הטכנית ה-14 שלו העונה (הכי הרבה בליגה אחרי דמרקוס קאזנס).
באופן לא מקרי, זה היה כנראה המשחק הכי גרוע של בוסטון מזה תקופה. היא איפשרה לשארלוט לייצר ריצת 3:31 (!) בשמונה דקות מייסרות שבהן לא מצאה את הסל ובסופו של דבר גם הובילו להפסד משמעותי בתזמון בעייתי מאוד.
תומאס לא אהב את השימוש המופחת בו ויזם שיחה עם המאמן בראד סטיבנס כדי לקבל הבהרות, אבל בצורה הכי לא דרמטית שאתם יכולים להעלות על דעתכם. פחות כמו ששחקן כדורגל שנשאר
גם אם בוסטון חרקה מעט לקראת סיום העונה הסדירה בגלל עייפות מובנית, נראה שהמקרה הזה מסמל בצורה המדויקת ביותר את מה שהפכה להיות במהלכה. נכון להיום היא עדיין אחת הקבוצות הכי מרעננות בליגה שמתבססת על רצון של כל המרכיבים בה להשתפר כל הזמן ולעשות את זה ביחד. בעולם מקביל לאינדיבידואליזם של לברון, האפרוריות של אינדיאנה וחוסר הכימיה בשיקגו, תומאס ובוסטון הפכו העונה למוצר שעושה ל-NBA שירות מעולה. תומאס, המנוע, הפנים והלב שלה, הפך ככל שהתקדמה 2015/2016 למנהל משחק איכותי במיוחד ששובר את השיאים של עצמו מדי לילה.
אולסטאר - צ'ק
סביר להניח שתומאס יודע שהוא כזה, ובמבחן התוצאה זה רק גורם לו להשתבח. הדרישה ממנו לנווט את רוב ההתקפות ולייצר חלק גדול מהנקודות גורמת לו לומר משפט כמו "זה מתחיל אצלי, החברים שלי מסתכלים עליי" מצד אחד, ומצד שני להוביל את רשימת הקלעים של הקבוצה במשך 17 משחקים ברציפות (הרצף הכי ארוך בתולדות בוסטון, ששם מאחור את לארי בירד האגדי). בהפסד להוקס נקטע רצף אחר מדהים של תומאס - אחרי 18 משחקים עם 20 נקודות או יותר, הוא קלע "רק" 16. בצניעות וחכמה הוא מיישם הלכה למעשה את הדברים שכל השחקנים במעמדו אומרים, ורק מעטים מיישמים באמת.
מול גולדן סטייט תומאס הראה שהוא קלף חזק לא רק בהתקפה ועשה צרות לסטפן קרי בעיקר בהגנה. ה-MVP סיים את המחצית הראשונה של אותו משחק עם שש נקודות, 2 מ-11 מהשדה ושבעה איבודים, ולתומאס היה חלק נכבד במאמץ המלחמתי שהופעל כדי להוציא לו את הכדור מהידיים, לא לכיוון הסל בהכרח.
בכלל - המאץ' אפ של האלופה מול בוסטון מראה עד כמה היא קבוצה איכותית ומגוונת. כל ארבעת המפגשים בין שתיהן בשתי העונות האחרונות הוכרעו בהפרש של חמש נקודות ומטה. מול אף קבוצה אחרת בליגה גולדן סטייט לא מתקשה ככה, ולתומאס יש מניות גדולות בנתון הזה.
תומאס נכנס העונה לספרים בעוד כמה אספקטים. למשל, במהלך ה-134:139 המהנה על ל.א קליפרס הוא וכריס פול הפכו לשני השחקנים הראשונים שמעמידים שורה סטטיסטית של לפחות 35 נקודות ו-10 אסיסטים באותו משחק מאז דצמבר 2006. הוא הספיק להפוך לשחקן השלישי בהיסטוריה של הסלטיקס שקולע לפחות 1,600 נקודות ומוסר לפחות 500 אסיסטים בעונה אחת.
תומאס הוא גם אחד מתוך שישה שחקנים בליגה שהעמיד במהלך העונה הסדירה ממוצעים של לפחות 22 נקודות ו-6 אסיסטים למשחק והיחיד שגם איבד פחות מ-3 כדורים לערב (מה שמראה עד כמה קבלת ההחלטות שלו בריאה גם בזמני לחץ). לחלק מהחברים במועדון האקסקלוסיבי קוראים ראסל ווסטברוק, ג'יימס הארדן ולברון ג'יימס. נכון להיום, תומאס לגמרי נמצא בליגה שלהם.
כשהוא לא על המגרש בוסטון קלעה בעונה הסדירה 97.3 נקודות בממוצע, הכי מעט בהשוואה לכמות שבוסטון קולעת ללא כל שחקן אחר וכ-12 נקודות פחות לעומת הדקות שבהן תומאס על הפרקט. ההשפעה שלו על הסגנון של סטיבנס, שמבוסס על תנועתיות בלתי פוסקת, חתירה למגע ואתלטיות, היא עצומה.
תומאס הוביל את ה-NBA העונה בחדירות עם 11.7 כאלה מדי משחק וקלע בדרך הזאת 7.6 נקודות בממוצע - הכמות השלישית בגובהה בליגה - ב-45.4 אחוזים. כשבוסטון במצוקה תומאס כמעט תמיד שם כדי לחלץ אותה ממנה; במשחקים בהם הפער בין הקבוצה שלו ליריבה עמד על 5 נקודות או פחות תומאס קלע העונה 144 כאלה (מקום חמישי בליגה).
הוא דורג במקום ה-12 ב-NBA בנגיעות בכדור כי כמעט הכל עובר דרכו. בניצחון על ניו אורלינס, למשל, הוא נגע בו לא פחות מ-105 פעמים, יותר מממוצע הנגיעות של ג'ון וול שהוביל העונה את הליגה בפרמטר הזה. בוסטון לא הייתה יכולה להיות הקבוצה שמשחקת בקצב השלישי הכי מהיר ומפילה את ההגנות מולה מהרגליים בלי האנרג'ייזר שלה, שאחרי שנים של קיפוח מסוים מצד אלה שהעדיפו את הגיבורים שלהם חסונים ונוצצים ממנו מקבל קצת מאור הזרקורים שמגיע לו.
לא אחת קוטלג תומאס כשחקן השישי האולטימטיבי, אבל השנה הוא מוכיח שהוא לא חייב למלא את המשבצת הזאת כדי לתת לבוסטון את הדברים שהיא התרגלה לקבל ממנו גם בעבר. גם בה וגם כששיחק בפיניקס התרגל לעלות מהספסל, אבל רק העונה, בפעם השנייה בקריירה וכשהוא בתפקיד הכוכב הראשי בהצגה (וכמעט ללא תחרות על עמדת הרכז), תומאס מעמיד ממוצע נקודות שחוצה את רף ה-20. זה הסימן הבולט ביותר לכך שהוא עבר פאזה משחקן טוב לשחקן מיוחד במינו שעצירה שלו היא צעד אחד בדרך לעצירה של המכונה כולה.
כדי לקבל חותמת רשמית על התהליך שעבר הוא היה צריך אישור מסוים גם מהסביבה, והיא נתנה אותו כשהעניקה לו את המקום באולסטאר בפעם הראשונה בחייו.
לקראת הבחירות קיבלו כמה קולגות את הזכות להריץ את המועמד המועדף עליהם, וזה חלק ממה שכתב עליו ג'ייסון טרי הוותיק במכתב פתוח שפרסם באתר theplayerstribune: "המספרים שלו מדברים בעד עצמם, אז בואו נדבר על משהו אחר שהופך את אייזיאה לאולסטאר - עקביות. הרבה חבר'ה בליגה יכולים להראות שהם שווים משהו, אבל תומאס עושה את זה כמעט כל לילה. הוא תמיד הילד הכי קטן על המגרש ומשחק כל לילה כאילו הוא מנסה להוכיח משהו".
שיפור תוך כדי תנועה - צ'ק
ה"קמפיין" של טרי עבד כנראה, כי תומאס קיבל בסופו של דבר את ההזמנה שרצה לחגיגה. אין להקל בכך ראש; ב-NBA מזכירים לשחקן שתולה את הנעליים לא רק את מספר הטבעות שהספיק לענוד על עצמו או את הממוצעים שהעמיד, אלא גם השתתפויות באולסטאר. גם אם באיחור מה, תומאס יוכל לספר שהייתה לו אחת כזו ברזומה. הילד שקיבל את שמו מאביו אחרי שזה הפסיד בהתערבות, שנא את הפיסטונס (וגם את אייזיאה תומאס "המקורי") ובקיץ ראה משחקים ישנים של קובי בראיינט וסטיב נאש כדי לקבל מהם השראה, הגשים חלום ישן בגיל 27 כשחקן וותיק ומנוסה.
מה שיפה כל-כך בנסיקה שלו העונה הוא שמאז משחק הכוכבים - שבו קלע רק תשע נקודות מתוך ה-173 של המזרח - הוא הצליח לעלות עוד רמת אחת. מאז שיפר תומאס את ממוצע הנקודות מ-21.5 ל-23.6, שמר על כמות אסיסטים דומה (5.3 לעומת 6.6) וקלע טוב יותר משלוש (ב-38.2 אחוזים, לעומת 34.7 לפני האוסלטאר). והכל במאני טיים, במשחקים שבאמת קבעו משהו או בתקופות שבהן לבוסטון אסור היה להוריד את הרגל מהגז. בהגנה המשיך ללחוץ על מובילי הכדור של היריבה ולייצר מהאנרגיה המדבקת חטיפה בממוצע, אבל זה רק בונוס ביחס לתרומה הקבועה שהוא מספק בצד השני של המגרש.
כשהעונה הסתיימה תומאס החליט להוריד פרופיל ברשתות החברתיות כדי לנטרל הסחות דעת, ועם תחילת הפלייאוף המשיך מאיפה שהפסיק. הוא אמנם פתח את המשחק הראשון בסדרה מול אטלנטה רע, אבל בחצי השני היה המוציא לפועל של מהפך מרשים, מחק כמעט לבדו פיגור של 19 נקודות וצלף שתי שלשות קריטיות שהקטינו פעמיים את ההפרש (ל-4 ולנקודה). בסוף הוא נאלץ להרים ידיים ולהיכנע לג'ף טיג בדו-קרב הגארדים הזריזים של הסדרה (למרות 27 נקודות, 8 אסיסטים ו-4 שלשות ב-36 דקות).
הפציעה של אייברי בראדלי, שלא צפוי לחזור בקרוב, שמה עוד משקולת על הגב הצנום שלו. כאילו לא מספיקה כמות המשימות שמוטלת עליו בלילה נתון - עכשיו הוא יצטרך לקלוע ולייצר בשביל שחקן חמישייה חשוב כמעט כמוהו.
כבר ארבע שנים שבוסטון לא הגיעה לחצי הגמר האזורי. השנה יש לה צ'אנס מצוין לשבור את הנאחס מול קבוצה ברמתה שאמנם גברה עליה שלוש פעמים בעונה הסדירה, אך באופן כללי לא מזכירה את הכוח העוצמתי שהייתה בעונה שעברה. אם היא תצליח לעשות את זה תהיה לה גם הזדמנות לנקום בקליבלנד על הסוויפ מפלייאוף 2014/2015, אבל זה עוד רחוק. שירי ההלל על סיפור ההצלחה הנעים של אייזיאה תומאס יהפכו לרלוונטיים פחות אם האגוז של מייק בודנהולצר לא יפוצח, ובוסטון תסיים עוד עונה בטעם של כמעט. תומאס נמצא שם כדי לדאוג שזה לא קורה שוב.
לפנייה לכתב/ת 
