לוכטה למתקדמים: הכירו את קיילב דרסל

לכתבות נוספות ב"מחוץ לרדאר"

לא בכל יום ראודי גיינס, פרשן השחייה הבכיר של רשת NBC ובעל שלוש מדליות זהב מאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, בוחר להחמיא ככה לשחיין אמריקאי צעיר. לא בכל יום ארה"ב, מעצמת השחייה מס' 1 בעולם שהביאה לנו את מייקל פלפס וראיין לוכטה, מסמנת את הדבר הגדול הבא.

קיילב דרסל (19), הכוכב העולה של משחי החתירה, הוא אכן לא ילד רגיל. אם הדברים יעבדו עבורו כמתוכנן והוא יצלח ביוני את המבחנים האמריקאים הקשוחים לאולימפיאדה באומהה, גם אתם תראו בריו את הבחור הצעיר והרזה עם שיער המוהיקן הצהוב, קעקוע העיט הענק שמשתרע על כתפו וגולש עד לחזה והפסוקים מהתנ"ך שמעטרים את פניו. כן, כן, זו לא טעות, מעטרים את פניו. רגע לפני שהוא מזנק למשחה חשוב, דרסל נוהג לכתוב על פניו עם טוש את אחד מהפסוקים החביבים עליו מספר הספרים.

הילד חובב התנ"ך הזה הסעיר בתחילת השנה את עולם השחייה כשניפץ את השיאים האמריקאים במשחים הלא אולימפיים ל-50 ו-100 יארד (45.72 מ' ו-91.44 מ') במסגרת אליפות המכללות. שיאו של דרסל שנקבע השנה ב-100 יארד, 40.46 שניות, מציב אותו במקום השלישי בהיסטוריה אחרי ולאד מורוזוב, שחיין רוסי מעוטר וסזאר סיילו הברזילאי, מגדולי שחייני החתירה בהיסטוריה, ולפני בן ארצו נייתן אדריאן, האלוף האולימפי המכהן ב-100 מ' חופשי.

"השמיים הם הגבול עבור הילד הזה", הודה אדריאן אחרי שניצח אותו בעימות החזיתי הראשון בין השניים בחודש מארס האחרון. אם דרסל ימשיך בהתקדמות המטאורית שלו, סביר להניח שבעתיד הקרוב הוא לא יסתפק רק במחמאות מאדריאן. אחרי עונה כל כך מרשימה בבריכות הקצרות במכללות, הסקרנות כבר הורגת את חובבי השחייה לגבי התוצאות שיקבע השנה דרסל בבריכות הארוכות. דרסל כמובן לא ממהר לשום מקום, את התותחים הכבדים הוא ישמור למבחנים האולימפיים ביולי וכמובן לאולימפיאדת ריו, אם אכן יגיע לשם.

"הדבר האמיתי". קיילב דרסל(צילום: מתוך טוויטר)

כמו מראהו הייחודי, גם סיפור עלייתו של דרסל יוצא דופן. בניגוד לרוב השחיינים האמריקאים שלומדים בבתי ספר מיוחדים עם תוכנית שחייה יוקרתית, דרסל התעקש ללמוד בתיכון ציבורי רגיל ובשל כך נאלץ לנסוע פעמיים ביום בבוקר ובצהריים 40 דקות למועדון השחייה בג'קסונוויל, פלורידה בו התאמן.

כבר כילד הפגין דרסל כישרון יצא דופן ושבר שיאי גילאים רבים. כשהיה בן 15 הוא החליט לקפוץ למים העמוקים ונרשם למבחנים האולימפיים של ארה"ב ללונדון. באופן ברור הוא עוד לא היה בשל וסיים במקומות נמוכים, אבל מאידך צבר ניסיון חשוב לעתיד. שנה לאחר מכן, הוא כבר הוכתר בדובאי לאלוף העולם לנוער ב-100 מ' חופשי תוך שהוא שובר את השיא האמריקאי לגילאי 18 בו החזיק אחד, מייקל פלפס. באותה שנה הוא הפך לשחיין הראשון מתחת לגיל 18 היורד מ-18 שניות ב-50 יארד חופשי.

הציפיות סביבו החלו להיערם בחבילות גדולות. בכל פעם שקפץ לבריכה אנשים ציפו ממנו לשיאים חדשים, אבל מה לעשות שהמציאות מורכבת יותר ולא תמיד הוא הצליח. לדרסל היה קשה מאוד להתמודד עם הלחץ הזה. בסיום אותה עונה הוא עבר ניתוח לטיפול בפציעה שעבר, אך במקום לחזור לבריכה כשהחלים פיזית, הוא המשיך להיעדר מאימונים. "הוא פשוט נעלם", אמר מאמנו באותה תקופה, ג'ייסון קלאנוג.

אחרי מספר חודשי היעדרות מהבריכות מאמניו של דרסל כבר איבדו תקווה ולא האמינו שיחזור. גם דרסל עצמו הודה בדיעבד כי לא היה בטוח אם ישחה שוב. מי שסירבו להתייאש היו הוריו מייקל וכריסטינה ששלחו אותו לפסיכולוג ספורט. דרך העבודה המשותפת עם הפסיכולוג למד דרסל להפסיק לשחות בשביל לרצות אנשים, ובמקום זאת החל לשחות כדי לרצות את עצמו. לאחר חמישה חודשים שלא טבל במים, הוא שלח למאמנו תמונה של בריכה, זו הייתה הדרך שלו להגיד: "אני חוזר!".

דרסל החל בתוכנית אימונים קדחתנית כדי לסגור פערים ובנוסף עבד קשה גם בחדר הכושר, ניפח את גופו הצנום והגביר משמעותית את עוצמת החתירה שלו. נראה שההיעדרות הממושכת השתלמה בסופו של דבר. דרסל חזר חזק מנטאלית יותר ומעיד על עצמו שהוא אוהב כיום לשחות הרבה יותר מבעבר. אבל על ההתחזקות של דרסל מעידות לפני הכל התוצאות המצוינות שלו, הניצחונות הרבים עם אוניברסיטת פלורידה והשיאים הרבים ששבר.

למרות ההתקדמות האדירה שלו והתברגותו כאחד השחיינים המהירים בארה"ב, לדרסל צפויה משימה לא פשוטה במבחנים האמריקאים לריו. ארה"ב תוכל לשלוח רק שני שחיינים למשחי ה-50 וה-100 מ' חופשי וכמובן נבחרת ל-100x4 מ', אחד המשחים המרתקים ביותר של האולימפיאדה וכל מי ששמע את גרטל "מכה שוק על ירך" יעיד על כך.

המבחנים האולימפיים של ארה"ב נערכים בשיטה האכזרית ביותר של תחרות אחת ומי שמסיים ראשון יוצא לאולימפיאדה, בלי שום התחשבות בתוצאותיו לאורך ארבע השנים. יום רע או חלילה פציעה והחלום האולימפי מתפוגג. דרסל יהיה חייב להגיע במיטבו.

בגלל המטרה החשובה שניצבת לפניו, דרסל מתמקד לעת עתה במשחי החתירה, אבל מאמנו באוניברסיטת פלורידה גרג טרוי טוען כי הוא שחיין הרבה יותר ורסטילי ומשווה אותו לחניך אחר שגדל אצלו, ראיין לוכטה. "עוד לא ראינו את כל מה שהוא מסוגל. הוא לא חושש להכאיב לעצמו כדי לנצח, הוא מזכיר מאוד את לוכטה רק עם יותר מהירות טבעית".