כוכבי 76' מרוצים: "סוף סוף ירד הקוף מהגב"

40 שנה לאחר ששיחקו בהפועל באר שבע שמות כמו מאיר ברד, רפי אליהו ושלום אביטן עדיין נחשבים לאגדות. ככה זה כשאתה חלק מיחידי הסגולה שהובילו את הקבוצה לאליפות נדירה. יכול מאוד להיות שכבר הערב (ש') יצטרפו לאגדות מהעבר שמות חדשים כמו אליניב ברדה, מאור מליקסון, בן שהר וחבריהם, שיכולים להביא לבאר-שבע אליפות ראשונה מזה 40 שנה. רגע לפני שזה קורה חזרנו לכמה מאותם יחידי סגולה שבמו רגליהם הביאו שתי אליפויות רצופות ולפחות עד הערב היחידות של הפועל באר-שבע.

הבלם אלון בן דור היה מנהיג החלק האחורי של הקבוצה וגם, כתושב כפר-סבא, הוא מזוהה עם הקבוצה ההיא: "האמת שמתחילת העונה אני מרגיש שנזכרים בנו, בני דור האליפויות. אני עובד במכללה לחינוך גופני במכון וינגייט, יש שם אוהדי באר שבע ומדי שבוע אנחנו מחליפים רשמים על המשחקים ועל ההתקדמות הנכונה של הקבוצה. כבר בתחילת העונה הנוכחית הקבוצה נבנתה לאליפות, אבל בהתחלה היינו סקפטיים. לקראת סוף הליגה הסדירה ולפני הפלייאוף, ראינו שהקבוצה חזק למעלה והסיכויים לאליפות טובים".

היה היה. השחקנים שהביאו לב"ש אליפות ראשונה(צילום רפרודוקציה: ישראל יוסף)

"כשקבוצה רוצה דבר חדש שלא קרה לה מעולם, אתה שואף אליו ועורג אליו בצורה מאוד רצינית. זה מה שקרה לנו בזמנו ואני מזהה את זה גם בעונה הנוכחית. אני מאמין שהרצון של באר-שבע לזכות באליפות העונה הוא גדול מהרבה מהרצון של שחקני מכבי תל-אביב. הם כבר חוו אותו. רק בגלל הרצון הזה יש משחקים שאתה מנצח גם אם הקבוצה לא משחקת טוב".

"שחקנים שמביאים אליפות יזכרו לעולם, אבל ברגע שמתחילה עונה חדשה אז הכל מתחיל מחדש וישפטו אותם מחדש. בעונה הבאה תהיה רמת ציפיות גבוהה מאוד. בסופו של דבר, בפרספקטיבה של 40 שנה, באמת זוכרים לנו רק את הדברים היפים ושכחו את התקופות הרעות".

"שחקנים שמביאים אליפות יזכרו לעולם". שחקני הפועל ב"ש(באדיבות: ארכיון הנגב)

אפרים צבי היה החלוץ בחוד קבוצת האליפות של אמציה לבקוביץ' והוא מחזיק בתואר מלך השערים של עונת האליפות הראשונה. צבי מנסה לתאר מה עובר עכשיו על שחקני הפועל באר-שבע בשעות שלפני משחק האליפות: "לפני משחק כזה אתה מרגיש מעמסה די גדולה. אני אדם שתמיד רגוע. בלילות כאלה קשה להירדם, אבל בלית ברירה בסוף הייתי נרדם. ממה שאני רואה מהשחקנים של היום, הם מתפקדים יפה תחת הלחץ. אני מאמין שהם ידעו לעשות זאת גם מחר".

"ברור לי שעד שכל שחקן יירדם יעברו לו תסריטים בראש", הוסיף צבי. "אני מאמין שבמועדון יודעים לנתק את השחקנים מכל מה שקורה מסביב. בזמנו גם היו עושים את זה לנו. גם אנחנו הרגשנו שכל העיר מאחורינו אבל החשיפה הייתה שונה. היום כל פיפס קטן מיד מופיע באינטרנט, בעיתון ובטלוויזיה. אני בטוח שהיום הלחץ על השחקנים גדול יותר. החשיפה היא עצומה. אצלנו כולם היו תושבי העיר, כולם עבדו בה ואת כולם השכנים היו פוגשים במכולת ולכל אחד היה מה להגיד".

"גם אנחנו הרגשנו שכל העיר מאחורינו". אפרים צבי (מימין) עם אברהם נומה(צילום: שי מוגילבסקי)

"גם 40 שנה אחרי עדיין זוכרים אותי כמלך השערים. אני עובד עם בני נוער וכולם יודעים, מההורים שלהם, שהייתי חלק מהקבוצה ההיא. ברדה, מלך השערים הנוכחי, היה חניך שלי כשרק התחיל לשחק כדורגל בבית הספר לכדורגל וכל מה שהוא עושה מאוד מרגש אותי. מכל המאמנים שהיו לו, אני מאמין שגם אני תרמתי לו משהו. זה שהוא יהיה כמוני, מלך שערי עונת האליפות, מאוד מרגש אותי כי הוא כמו בן בשבילי. ידעתי שאליניב יהיה שחקן כדורגל אבל אי אפשר לחזות שהוא יגיע לרמות כאלה. בראייה כוללת, היו עוד כמה שחקנים בהיסטוריה של המועדון הזה עם יכולות לפחות ברמה שלו. מבחינת האישיות וכל המכלול של המהפכה שהוא עשה במועדון, אפשר להכתיר אותו כשחקן הגדול ביותר בכל הזמנים של הפועל באר-שבע, אם נזכה באליפות. הייתי מכתיר אותו, את אלונה על מה שהיא עשתה ואת האוהדים הנפלאים של הקבוצה".

משה אבוגזיר, קשר אחורי קשוח, גר בארצות הברית אבל חי את הקבוצה כאילו הוא מעולם לא עזב את שכונה א': "אני לא מבין דבר אחד, למה לקח למועדון הזה כל כך הרבה זמן כדי לעשות את זה שוב? ודאי שאני שמח עכשיו. שמח מהראש ועד הרגליים. סוף סוף יורד לנו קוף מהגב ואנחנו לא היחידים שהביאו אליפות לבאר-שבע. אני לא מודאג בנוגע לאיך שיזכרו אותנו. עד היום לפעמים רואים אותי ישראלים באמריקה ומזהים אותי כ'אבוגזיר מהפועל באר-שבע'. זה כמו במשפחה. אנחנו היינו הבכורים ותמיד נישאר הבכורים. הלוואי שיהיו לנו כמה שיותר אחים קטנים אחרינו".

"תמיד נישאר הבכורים". משה אבוגזיר(צילום: שי מוגילבסקי)

"עקבתי אחרי הקבוצה כל העונה. מה שבלט בה בעיקר זה שהשחקנים שלנו פשוט רצו לזכות יותר מאשר שחקני מכבי תל-אביב. היינו צריכים להבטיח את האליפות כבר מזמן, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם. כל מה שקורה עכשיו מחזיר אותי אחורה. הלוואי והייתי יכול לשחק איתם הערב בסמי עופר. אני חושב שכשהייתי ביכולת שיא, בהחלט יכולתי להשתלב בקבוצה של היום. אומנם ג'ון אוגו משחק בעמדה שלי בדיוק, אבל משה מישראל לא היה פחות טוב מג'ון מניגריה. מנגד, הייתי בהחלט לוקח את אליניב ברדה לקבוצה שלנו. הוא היה משתלב יפה מאוד".

רוברט אלבז, אז בלם קדמי חי היום כאדם חרדי ולמרות זאת מה שקורה בעיר לא דילג גם עליו. אלבז: "אליפות לא קורית מעכשיו לעכשיו. זה משהו שנבנה ממשחק למשחק. כשאתה מגיע לעשרת המשחקים האחרונים ואתה למעלה, מתחילים הדיבורים. בשבועות האחרונים זה קורה. אני היום חי כאדם חרדי וגם בעולם החרדי בבאר-שבע כולם מדברים על הקבוצה. גם אני בהחלט מרגיש עדיין שייך. השייכות הזאת לא יכולה לעזוב אותך. אני גם רואה לפעמים את שיר צדק בבית הכנסת. לא נעים לי לבוא ולהגיד לו שגם אני הייתי שחקן. אני שם לב שהוא מסתכל עליי, אז בטח אמרו לו שהייתי שחקן".