תא"ל שערק מצבא אסד: "קורא לשלום עם ישראל"

"אני מודיע על עריקתי והתנערותי מהמשטר הנפשע של בשאר אסד". כך נשמע תת אלוף נביל א-דנדל בנובמבר 2012, עת פרסם סרטון ששודר ברשת "אל-ג'זירה" ובו הודיע כמו קצינים רבים אחרים על סוף הקשר בינו לבין המשטר הסורי בעקבות הדיכוי האכזרי של ההתקוממות בסוריה שהחלה במרץ 2011. לאחרונה אותו עריק העביר מכתב פתוח ליו"ר הכנסת וקרא לישראלים לפתוח בדו שיח עם העם הסורי, כדי להגיע לשלום. ישראל לא הצהירה לרגע על תמיכתה באופוזיציה המתונה בסוריה, אבל לא ברור אם המכתב החריג הזה אכן מייצג את אותה אופוזיציה, שלצדה גם מורדים ג'יהאדיסטים, שכמובן מתנגדים לקיומה של ישראל.

א-דנדל, ששימש בזמנו כראש מחלקת ההגירה והדרכונים במחוז דיר א-זור שבמזרח המדינה, ברח בסוף 2012 לטורקיה והצטרף לשורות האופוזיציה הסורית. לפני כן הוא שימש כראש הענף הביטחוני-פוליטי במודיעין הסורי בלטקיה, מה שיכול להעיד על קרבתו לאסד. הוא משתייך לשבט עקידת, שבט גדול מהעדה הסונית שאנשיו נמצאים באזור גדות נהר הפרת בסוריה ובעיראק ומספרם נאמד בשלושה מיליון.

בימים האחרונים ממקום מושבו באירופה העביר א-דנדל דרך חוקרים ישראלים מכתב פתוח ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, בקריאה לעם ולהנהגה בישראל לפתוח בדיאלוג "אמיתי" עם הסורים בניסיון להביא לדו קיום ולשלום בין העמים. גם בעבר נשלחו מכתבים דומים מפעילים סורים שמתיימרים לייצג את מה שקרוי "האופוזיציה הסורית" שאינה מקשה אחת. אך עצם היותו של א-דנדל בשר מבשרו של המשטר הסורי טרם ההתקוממות נותנת למכתבו הפתוח משמעות שונה.

התא"ל ברח לאירופה. א-דנדל, בזמן שהיה חלק מצבא אסד

ישראל, לדבריו א-דנדל, לא עושה מספיק עבור העם הסורי, קל וחומר בהשוואה לעמים אחרים. הוא מזכיר את מדיניות האי-התערבות שבה נוקטת ישראל במלחמת האזרחים והצהרות "מקוממות", כפי שהוא מכנה זאת, של גורמים ישראלים שסבורים כי הישארותו של אסד עדיפה לישראל. "צריך להבין שהעם הסורי זה לא דאעש ולא ג'בהת א-נוסרה. מדובר באנשים שהגיעו מחוץ לסוריה והם תוצר ישיר של המשטר הסורי", הדגיש.

הקצין הבכיר עד לפני כמה שנים קורא לישראל לעמוד לצד האנשים ולא לצד הרודנים: "ההיסטוריה לימדה שמי שעמד לצד דיקטטורים הפסיד ומי שעמד לצד העמים ניצח". העריק הסורי הסביר בשיחה עם ynet כי הוא מאמין בלב שלם שדעתו מייצגת את רוב העם הסורי, גם אם לעתים האופוזיציה משמיעה כלפיי חוץ עמדות אנטי ישראליות: "העם הסורי רוצה שלום עם ישראל. אבל ישראל צריכה להגיד שהיא עומדת לצדו ולא לצד המשטר".

"מי שעמד לצד דיקטטורים הפסיד". א-דנדל

הוא טען שאיראן היא שמושכת בחוטים: "יש היום תכנית פרסית שהיא כבר לא סודית - האיראנים שולטים כבר בכמה בירות במזרח התיכון. ישראל לא חוששת שזה יגיע לגבולה? זה מה שהיא צריכה לשאול את עצמה". בנוגע לשאלה אם הוא מוכן להגיע לישראל השיב כי אינו שולל את הרעיון: "צריך לעזוב את המלחמות. לא היה לנו די מזה במשך עשרות שנים? צריך לשבת ולדבר. אני מוכן לעשות זאת בכל מקום". 

את המכתב עצמו פתח א-דנדל בניסיון להסביר כי הוא מבטא את דעתה של שכבה רחבה באוכלוסייה הסורית, והוסיף ביקורת: "הסורים ציפו שהעם בישראל ישלח מסר של שלום, ידגיש את עמידתו לצדו נגד הדיקטטורה והעריצות ויעודד אותו לשלום אותו ייצרו העמים ולא המנהיגים העריצים הסוחרים באינטרסים של עמיהם. לסורים נגרם תסכול רב כאשר שמעו את הצהרותיהם של כמה מהמנהיגים בישראל ומבכירי הביטחון שאמרו כי יש לדבוק בבשאר אסד".

הוא ציטט פסוק מהקוראן שבו נאמר: "המאמינים והיהודים והנוצרים לא יפול עליהם פחד ולא יצטערו". לדבריו, "עיקרון זה קיים בכל הדתות. הגיע הזמן שעושי הטוב בכל הדתות יצעדו קדימה וישתפו פעולה כדי לגרש את הרשעים". בהמשך כינה את ירושלים "עיר השלום" ואמר כי יש לתת הזדמנות לכל מאמין להתפלל בה: "העם הסורי רוצה להדגיש בפני העם בישראל כי הוא נפרד מן המלחמות וכי הוא מוכן לעשות צעדים חיוביים על מנת להניח יסודות לדו קיום דתי במולדת אדוננו משה ואדוננו ישו המשיח".

גם לרמת הגולן, שעלתה שוב לכותרות לאחרונה, הוא לא שכח להתייחס: "העם הסורי שם לו כמטרה להשיב את הגולן לסוריה בדרכי שלום ומתוך אמון שיווצר בין העמים, תוך לקיחה בחשבון של האינטרסים של העם בישראל להפיק תועלת ממשאבי המים ומן המשאבים התיירותיים שבו". בסיום מכתבו הביע תקווה "לבניית עתיד מזהיר לבנינו ולנכדינו. אנו מבינים את מה שעושים הרשעים מבני הדתות על מנת לנפץ את החלום היפה של האמונה".

ניר בומס, חוקר במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב שפועל בנושא הסורי, הוא אחד מאלה שקיבלו על עצמם להעביר את קריאתו של העריק הסורי. בשיחה עם ynet אמר בומס כי "לא מדובר בקול היחיד ומעניין לראות שיש קולות רציניים שמוכנים לצאת מהקופסה ולדבר בפומבי, אולי כי הם הבינו שאחרת קולותיהם לא יזכו להתייחסות. מעבר לחזון ולמילים הנעימות כדאי לזכור שיש כאן גם אינטרסים משותפים ובעלי ברית אפשריים שהמלחמה בציר האיראני מחד והציר הסוני הרדיקלי מאידך חשובה להם כמו שהיא חשובה לנו. אולי כדאי שמישהו ייקח את דבריהם מעט יותר ברצינות".

חרף מסר זה, השאלה הגדולה שעדיין מרחפת באוויר היא אם לנוכח המלחמה בסוריה אכן יש לישראל פרטנר להידברות בצד השני. לפחות בינתיים, ישראל באופן רשמי לא נענית לאותן קריאות ומתערבת בסוריה רק במסגרת מדיניות הקווים האדומים.