"אושרליה" של איל מגד: חיוור וצפוי מדי
בספרו החדש עוסק איל מגד ברגשות המורכבים שמביאה ההורות, אך מתספק בכתיבה בטוחה ומסודרת מדי. למרות החומרים הדרמטיים ששוכנים בבסיסו, ושהיו יכולים לדבר באופן עמוק על אדם שחייו מסתחררים, הרומן לא מבשיל לכדי אמירה משמעותית
גיבור הסיפור, הילל, הוא אב לבת בוגרת, שנישואיו התפרקו לפני מספר שנים, לאחר שאשתו, אליס, עזבה אותו לטובת מה שנרמז כגרסה טובה יותר שלו. במהלך חופשה שאחרי הפרידה, הוא מכיר את ענת, שנכנסת להיריון בעקבות פרשיית המין ביניהם. היא החליטה ללדת את הילד, על אף שהילל ציין מפורשות כי אין לו כוונה להיות מעורב בחייו. נקודת ההתרחשות של הרומן היא כאשר הילד, רועי, בן 7 והילל מגיע לאוסטרליה, שם רועי וענת גרים, בעקבות בקשתה של האם. לטענתה, הילד זקוק לאביו לצדו ולו לזמן מה, כיוון שהאחרון ראה אותו רק דרך סקייפ בשלוש השנים האחרונות.
התפנית הזו מערערת את חייו של הילל, ולא מפני שחייו מלאי דרמות ועניין, אלא בדיוק להפך. הילד והאחריות שהוא מביא עמו, גם ממרחק של אוקיינוסים ושנים רבות של נתק, טורדים את מנוחתו. הוא אינו רוצה לזעזע את עולמו הנינוח, שגם כך התערער בעקבות הפרידה מאשתו. במידה רבה הוא עדיין לכוד ברשתה. ובכל זאת, הילל יוצא למסע הזה, שכמצופה מהמיקום הגיאוגרפי ההופכי, גורמת לו להתהפך.
הרומן עוקב אחר השינוי שעובר הילל, ואף על פי שזה לא מהפך של 180 מעלות, הוא מתרחש כפי שאנו מצפים שיקרה. האב טוען שוב ושוב כי הוא מרגיש זרות לילד, שמצדו אינו מוכן לקבל אותו בזרועות פתוחות ומערים קשיים. הוא מציין כי יש לו קושי להאמין שהילד החצוף והתזזיתי אכן שלו, כיוון שהוא מנוגד לו; האב שבשלב מוקדם ברומן מציין כי כל עוד הילד "לא היה נוכח, הרשיתי לעצמי להתעלם ממנו", מספק בשלב מאוחר יותר משפטים כמו "כשכל חיי מאבדים מערכם במהירות מהממת, מה שנשאר הוא הילד שנוצר. הוא האור היחיד המאיר את המנהרה".
מה שנאמר פה הוא לא ספוילר, כיוון שמשלב מוקדם מאוד של הסיפור ברור כיצד הוא יתפתח, אילו תובנות יגלה הילל, ואילו תמורות יחולו בו. אמנם טוב עשה מגד שלא שינה לחלוטין את אופיו ומנהגיו של הגיבור המבוגר שכתב, והותיר אותו עיקש, קשוח ותוהה לגבי עניינים אחרים הקשורים לזוגיות, אהבה ואורח חייו, אך בכל הנוגע לעניין המרכזי של הסיפור - היחסים עם הילד - הסיפור מקיים את כל מה שמצופה ממנו.
בשל כך, חסר ברומן רכיב מהותי של הפתעה. מי שיימצא עניין בקשר שנבנה בין רועי להילל, יקבל את מבוקשו, ומי שעבורו התהליך יגיע לכדי מיצוי בשלב מסוים – סביר להניח שלא יחזיק מעמד במעקב אחר העלילה המתפרשת על פני יותר מדי סצנות שתכליתן זהה, גם מבחינת עיצוב מערכת היחסים הבינדורית וגם מבחינת מערכת היחסים עם ענת והתובנות של הילל על חייו והזוגיות שלו עם אשתו לשעבר.
הגיבור מציין שוב ושוב שאינו מאמין שהילד הזה הוא הצאצא שלו, או שהמשבר בנישואיו הותיר אותו שבור ומתלבט בכל הנוגע למה שמפעיל אותו, בין השאר כחלק מעיצוב דמותו כמעין פילוסוף-תוהה נצחי. בהתאמה, החזרה באה לידי ביטוי באופן שבו נמסרות תודעתו וההתרחשויות עצמן. כמעט כל שיחה עם בנו או תיאור של ההתנהגות שלו, גם בחלקים מאוחרים של הרומן, מלווים בהסבר לגבי אופי התשובה והסיבה לה ("יש תכלית לאמירה הזאת", כדוגמא).
הסברים אלה, שמטרתם לבאר את דמותו של הילד ובכך לחזק את עיצוב מערכת היחסים בין האב ובנו כמצב של למידה מתמדת של הגיבור, מונעים ממערכת היחסים
להתפתח בצורה אורגנית, והם משווים לרומן נופך דידקטי-פסיכולוגי שחוטא דווקא לרגעים היפים, בהם מגד זונח את הגישה הזו ופונה אל הפיוטי ולתיאורים יפים של מציאות החיים הסוערת שאליה נקלע הגיבור כמעט בעל כורחו.
אושרליה הוא שיבוש חינני של הילד את שמה של יבשת אוסטרליה, והרומן עוסק בשיבוש הזה בכמה אופנים: השיבוש של חיי הגיבור בכך שנולד לו ילד שהוא לא רוצה בו אבל לומד להיקשר אליו, בכך שנישואיו הגיעו לקיצם והוא לומד להשלים עם המצב ואף לראות את אשתו לשעבר באור אחר, מפוכח יותר, וכן הלאה. אולם כתיבה על שיבוש לא יכולה להימסר באמצעים סדורים כל כך, פרגמטיים, שמהם נבנית עלילה ש"מדברת" את השיבוש, אבל לא פועלת מתוכו מבחינה צורנית ומבחינת אופן מסירת החוויה. כך הרומן נותר חיוור ואינו מעביר את הקוראים את החוויה הרגשית הנדרשת כל כך מסיפור שכזה.
"אושרליה", מאת איל מגד. הוצאת ידיעות ספרים, 374 עמ'
