אל תחכי שדברים יקרו לך - תתחילי לעשות

אנשים מחפשים פתרונות קסם. רוצים גלולה שתמתיק להם את המציאות המרה. רוצים לרזות אבל לא סותמים את הפה, רוצים בטן שרירית אבל שונאים להתאמן, רוצים להצליח בקריירה אבל לא יוזמים, רוצים זוגיות טובה (או זוגיות בכלל) אבל מחכים שזה יקרה להם – ש"הוא" יעשה משהו, שהבשורה תגיע, שיאכילו אותם בכפית זהב.

תסמונת 'אני אשב ודברים יקרו לי מעצמם' נמצאת אצל כל אחד, גם אצל האנשים שלכאורה נראים הכי פרודוקטיבים. לכל אחד יש את הנקודה העיוורת שבה הוא לא רואה את עצמו ומחפש פתרונות יצירתיים שלא יכריחו אותו להתאמץ. "באתי אלייך כדי שתעזרי לי לעזוב את בעלי ואני כבר 4 פגישות אצלך ועוד לא קיבלתי אומץ", אמרה לי מטופלת, כאילו שאפשר אחרי מספר פגישות מצומצם לעזוב את האיש שהיא נשואה לו 15 שנה ולזעזע משפחה עם ארבעה ילדים.

אני לא עוזרת לך לעזוב את בעלך, הסברתי לה, אני עוזרת לך להתחזק, למלא את המצבר שלך שהתרוקן מחיים, משמחה, מאהבה עצמית – ואת כבר תחליטי לבד, בעצמך, לאן לנסוע ובאיזה מסלול. אין קיצורי דרך. אני לא קוסמת. אני מחוללת פלאים רק אצל מי שמוכן לעזור לעצמו, בדיוק כמו שמדריך כושר יעזור לך לבנות גוף מוצק רק אם תגיעי לאימונים 4 פעמים בשבוע ולא תתקעי פיתה עם גבנ"צ באחת בלילה.

אין קיצורי דרך. אפשר לעזור רק למי שעוזר לעצמו(צילום: shutterstock)

לטורים הקודמים של גאיה:

הזמן הטוב ביותר לשנות את החיים - עכשיו

תאמיני בעצמך: קחי את גורלך בידיים

מתגרשת? אל תהיי חברה של הילדים - תישארי אמא

כשיצאתי מאזור הנוחות - דברים התחילו לקרות

גם לי יש נקודה עיוורת אחת או שתיים או חמש. גם אני מחכה לטלפון של אראלה ממפעל הפיס, למרות שאין לי מנוי, וגם אני בוכה על גלגל ההצלה שהתיישב לי מסביב לבטן ומאשימה את חילוף החומרים של הגיל במקום את חילוף החומרים שעובר מהמקרר ישירות אליי.

עם השנים והעבודה העצמית (לא זאת שאני עובדת על עצמי בשקרים, בזה אני אלופה), למדתי שאני יותר מדי סומכת על אחרים ונותנת להם לעשות את העבודה. הייתי מחכה שבני זוג ייפרדו ממני במקום לעשות את העבודה המלוכלכת של פרידה, שהצעות עבודה יגיעו אליי במקום ליזום פגישות, שהילדים ילמדו לרכוב על אופניים בעצמם (זה דווקא קרה!). בעיקרון ישבתי על הכסא וחיכיתי שדברים יקרו לי במקום שאני אגרום להם לקרות.

מרגע שגיליתי שאני תוקעת את עצמי באזור נוחות שגם לי אי-נוחות, פשוט יצאתי ממנו. כן, פשוט. זה לא אומר שלא בא לי לפעמים לעזוב הכל ושמישהו יעשה את כל העבודה בשבילי, אבל אז אני מרשה לעצמי לנוח ולחזור באנרגיות מחודשות. בקרוב אני מוציאה ספר במימון המון ואנשים תהו למה אני בוחרת להתרוצץ כמו משוגעת, לאסוף כספים, לנהל מו"מ עם גופים גדולים וקשוחים ולעשות הכל לבד ולא דרך אחת מההוצאות המוכרות שתעשה בשבילי הכל כשאני אשב בחיבוק ידיים.

"אני מכירה את עצמי טוב מדי", עניתי לאותם אנשים. הם לא הבינו, אבל אני הבנתי לראשונה שאם לא אעשה דברים במו ידיי אני אקמול, אכנס למצב של אדישות, וזה מקום שלא צומחים ממנו. אנרגיה מביאה אנרגיה, ואין אירוע משמח יותר מלהצמיח את עצמך מלמטה, מהאדמה ומהשורשים, לראות איך הענפים מתחילים ללבלב ואז לקטוף את הפירות.

כרגע אני בשלב הדישון, וסבלנות היא לא הצד החזק שלי, אבל אני מזכירה לעצמי שאין גלולות פלא.

הייתי צריכה להזכיר את זה גם למישהי שניגשה אליי בתום אחת ההרצאות ואמרה בתוכחה: "את לא נותנת מספיק כלים כדי להפוך אותי למלכה". אם הייתי מתחילה לספור את כל ה'מתנות' שהיא קיבלה ממני בהרצאה הייתי ממלאת לפחות שני שקפים במצגת, אבל מיד זיהיתי את עצמי הקודמת, זו שרוצה תשובות לכל הצרות עכשיו, ברגע זה, ורצוי אתמול. היה ברור שאותה אחת שואפת לשינוי אבל לא מוכנה לשלם את המחיר, היא שומעת, אבל לא מקשיבה.

אנשים לוקחים סמים או שותים אלכוהול כדי להרגיש משהו – שחרור, אושר, ביטחון עצמי – כל אחד ומה שחסר לו. כשהשפעת הסם תפוג הם יחזרו להיות האנשים שהם לא רוצים להיות. הם ימשיכו לחיות בבית עם אנרגיה קשה, לעסוק בעבודה לא מתגמלת, להיות בקשר עם חברים שהם לא סובלים. ובשביל מה? בשביל להגיד "אין לי מזל?" "כלום לא קורה לי?" "אני בחיים לא אצליח?" "אראלה ממפעל הפיס לא תתקשר אליי?"

את יכולה לקבל כלים עד מחר, להתמלא מסיפור מלא השראה, אבל את צריכה לזהות מה את עושה עם זה כי אף אחד לא יעשה בשבילך כלום. יש המון הזדמנויות לחולל שינוי, הן נמצאות מכל עבר, צריך רק לפקוח עיניים ולשנס מתניים. הפתרון נמצא מעבר לפינה, אבל צריך ללכת לכיוון שלו, כי הוא בדיוק בולע גלולת פלא.

שלך,

גאיה קורן

גאיה קורן היא מנטורית נשים במשבר לשינוי חיובי בחיים, מרצה אני מלכה, עתונאית ידיעות אחרונות ומנחת סדנאות להערכה עצמית