אהבה זה כואב: הטריו על סף פירוק
ההשבתה של קווין לאב הפכה את לברון למגויס יותר, את ארווינג למשוחרר יותר ואת סמית' למרוכז יותר. רגע לפני המשחק הרביעי בסדרת גמר ה-NBA מול גולדן סטייט – החשוב ביותר של המועדון בשנים האחרונות ואחד הגורליים בקריירה של "המלך" – טיירון לו עומד בפני מצב שעדיין לא הכיר בקריירת האימון הקצרה שלו
הניצחון הביתי האחרון של גולדן סטייט במשחק מספר 2 בסדרת גמר ה-NBA הביא לא רק לעיסוק מתבקש בדריימונד גרין לאור המופע האור-קולי שסיפק. הוא גם פתח מחדש את שאלת מורשתו של לברון ג'יימס.
זה לא היה רק המשחק החיוור של לברון באותו לילה, אלא בעיקר התזמון שבו הוא הגיע. בפעם הראשונה בקריירה, הוא לא קלע אפילו נקודה אחת ברבע ראשון של משחק גמר, רבע שבסיומו קליבלנד עוד הובילה.
דווקא במשחק שהיה יכול לטרוף מחדש את הקלפים בסדרה, רגע לפני שזה אולי נהיה מאוחר, לברון קלע את כמות הנקודות הנמוכה ביותר שלו העונה בפלייאוף. וכדי להבין טוב יותר עד כמה התרומה שלו הייתה חיוורת בשני המשחקים שקדמו ל-90:120 המהדהד במשחק השלישי, צריך רק להיזכר במספרי הדו-קרב הקודם בין שתי הקבוצות.
באותה נקודת זמן בעונה שעברה, "המלך" התנהג כמו מלך אמיתי. במשחק השני, שהשווה אז את הסדרה ונצרב היטב בזיכרון הקולקטיבי של אוהדי הקאבס בזכות שאגת הניצחון המפורסמת שלו, כיכב ג'יימס עם טריפל-דאבל של 39 נקודות, 16 ריבאונדים ו-11 אסיסטים. הוא אמנם החטיא 16 מ-20 הזריקות האחרונות שלו, אחת מהן גם שלחה את המשחק להארכה, אבל ברבע השני היה אחראי על 24 מתוך 27 הנקודות של הקאבס ובאופן כללי, גילה דומיננטיות בלתי נתפסת.
בשני המשחקים הראשונים מול הווריורס גרסת 2015, הפציץ לברון בסך-הכל 83 נקודות, כשרק ג'רי ווסט האגדי קלע יותר בשני המשחקים הראשונים של סדרת גמר כלשהי. אחרי 40 הנקודות שלו במשחק השלישי, הוא כבר הפך לשחקן שקולע הכי הרבה נקודות בשלושת המשחקים הראשונים בסדרת גמר אי פעם. זו הייתה הצגה של איש אחד עם הרבה מאוד ניצבים וסייענים סביבו, שהספיקה לקליבלנד הפצועה, החסרה ואחוזת תחושת השליחות, לנצח רק פעמיים.
והשנה? במשחק השני הוא נעצר על 19 נקודות (שיא שלילי בפלייאוף הנוכחי) באחוזים לא גבוהים (7 מ-17 מהשדה), רחוק כל-כך מהמספרים המפלצתיים והשורות הסטטיסטיות המהממות שהעמיד אז. בשני המשחקים הראשונים איבד 11 כדורים, הכי הרבה לשחקן בשני משחקים בסדרת גמר מאז... לברון ג'יימס.
אבל הנתון שבלט יותר מכל בהקשר של לברון, נגע פחות ליכולותיו כאינדיבידואל ויותר לקשר הלא לגמרי מפוענח שלו עם האינדיבידואל השני בהצגה - קיירי ארווינג. עד לפני המשחק האחרון, שחרר לברון רק זריקה אחת (!) אחרי מסירה ממי שאמור להיות יד ימינו.
הפרט המדהים הזה התחבר בצורה מדויקת גם לדברים שאמר בריאן ווינדהורסט, שעל קרבתו ללברון נאמר כבר הכל, לזאק לואו ב-ESPN: "מספיק לראות את הפרצופים שלברון עושה כשארווינג מחזיק בכדור במשך 20 שניות כדי להבין שמשהו בחדר ההלבשה שברירי, שיש שם דינמיקה בעייתית". וזה כשדייויד בלאט לא נמצא בסביבה, כן?
לא ברור האם זו הידיעה שעכשיו זה הכל או כלום או שהחיסרון הכפוי של קווין לאב הפך את שני הכוכבים הראשיים במופע למגויסים יותר להצלת המולדת, אבל בלילה שבין רביעי לחמישי, נרשם שינוי מסוים בכל הקשור ליחסים העדינים ביניהם. אז נכון, כל אחד היה יותר טוב בפני עצמו - ארווינג עזר באופן לא צפוי בהגנה על סטפן קרי והפסיק להיות לנטל (בדקות שלו על המגרש בשני המשחקים הראשונים גולדן סטייט רמסה את קליבלנד בהפרש מצטבר של 42 נקודות) ולברון הרים בחזרה את הרמה. עדיין, היה שם משהו אחר.
ארווינג, שיודע לייצר לעצמו מצבי קליעה ברמה הכי גבוהה בליגה, גם הפעיל בצורה יעילה מאוד את סוללת הצלפים והסקוררים שנעה סביבו ומשוועת לקבל ממנו כדורים. אחרי שבשני המשחקים הראשונים חילק חמישה אסיסטים ואיבד שישה כדורים, ארווינג של המשחק השלישי כבר השתפר לשמונה אסיסטים ושני איבודים. בדיוק כמו בסרטי הספורט האמריקאים הקלאסיים, הוא הבין את גודל הרגע, והתאים את עצמו אליו.
כבר ברבע הראשון ארווינג פירק את ההגנה של הווריורס לגורמים ומצא את ריצ'רד ג'פרסון פנוי בפינה לשלשה חופשית שחתמה ריצת 0:9 חשובה, עזרה לתת את הטון וסימנה את הכיוון שבו המשחק הזה הולך כבר מראשיתו. כמה דקות אחר-כך, לברון קיבל ממנו אסיסט נוסף, ובהמשך גם ג'יי.אר סמית' היה בין הנהנים.
הקינוח הגיע ברבע השלישי בצורת מהלך שואו-טיים מרהיב, מהימים שהיינו רואים את קליבלנד נגד יריבות חלשות מהמזרח. הידיים הארוכות של לברון עזרו לו לחטוף כדור מקרי, למסור את הכדור לארווינג ולהתרומם להטבעה מהסרטים שהשלימה "דאבל-פס". נוסף על חבילת הבסיס ההתקפית הכמעט קבועה, קליבלנד קיבלה מארווינג גם ניהול משחק מצוין וניצוצות של שיתוף פעולה פורה עם לברון, ונזכרה כמה כיף לה כשהוא משוחרר מלחצים ולא משותק כמו שהיה במשחק השני.
וואן לאב, על הספסל?
בהתאם לרמת כשירותו של קווין לאב (שעשוי לקבל אור ירוק לשחק) וכשהוא בפיגור 2:1, יידרש הלילה טיירון לו לאחת ההחלטות החשובות והמדוברות ביותר בקריירת האימון הקצרה שלו. אחרי שראה עד כמה לברון וקיירי "עפים על החיים" בלי השחקן שאמור להשלים את הטריו, יכול להיות שהוא בכלל צריך להשלים עם סיטואציה שבה הטריו הזה צריך להתפרק דווקא עכשיו.
בארה"ב יש כבר מי שטוען שהוא קיבל את ההחלטה הזאת וגם אם לאב יהיה כשיר, הוא לא יפתח בחמישייה. במקרה כזה, לא ברור עד כמה ואם בכלל, נראה את כל שלושת הכוכבים יחד על הפרקט.
להחלטה כזו יכולה להיות משמעות מיוחדת ולא בהכרח חיובית בשלב כל-כך קריטי של העונה, מרחק צעד אחד לא נכון מסיומה. אבל באופן שבו העלילה התפתחה וארווינג ולברון תיפקדו כשלאב לא היה לצידם, לא בטוח עד כמה יהיה נכון מבחינתו של לו להפר את ההרמוניה הזאת, גם אם היא זמנית ושברירית.
בדקות שקדמו לחבטה שספג מהאריסון בארנס במשחק השני לאב עשה יותר נזק מתועלת, למרות ואולי דווקא מפני שהפך למעין עוגן בהתקפה של קליבלנד בקדנציה של לו. בהרבה הזדמנויות הוא מקבל את הכדור בפוסט ועל קשת השלוש ולא מעט פעמים משמש כתחנה אחרונה, מוציא לפועל. אך כשהוא לא היה שם בשביל לסיים מהלכים במשחק האחרון, לברון, ארווינג וסמית' שמחו לעשות את זה בעצמם. אז למה למנוע זאת מהם אם ההתקפה בהובלתם שטפה לא פחות טוב והפכה את אחת מההגנות המהודקות בליגה לפריכה ומבולבלת?
קליבלנד גם לא יודעת עוד כמה זמן גולדן סטייט תוכל להחזיק מעמד בלי שני הצלפים שלה, באיזה שלב בדיוק הם יתעוררו ואם הם יחזרו למסלול יחד או בנפרד. עד עכשיו, מישהו אחר ניסה למלא את החלל שהם השאירו בכל פעם, אבל ייתכן מאוד שהחלל הזה יתמלא בקרוב בחזרה על-ידי השניים שהביאו אותה עד הלום.
סביר להניח שמשחקים של 4 מ-15 מהשדה (קרי במשחק הראשון) או 4 מ-13 (תומפסון במשחק השלישי), לא יחזרו על עצמם שוב, גם עם ההגנה המעולה של טריסטן תומפסון אחרי חילופים. ה-MVP המכהן, שרק פעם אחת העונה נעצר במשך שני משחקים רצופים על פחות מ-20 נקודות, לא עבר את ה-20 אפילו פעם אחת בסדרה הזו. קליי תומפסון, שבפלייאוף קלע 24.1 נקודות, תרם בשלושת המשחקים האחרונים רק 12.0 בממוצע. מה הסיכוי שכל ה"טוב" הזה יימשך?
בימים האחרונים הוזכר לברון לא אחת בהקשר למוחמד עלי, אחד מאליליו. לפני המשחק השני בחר להשמיע לשחקנים בחדר ההלבשה כמה מציטוטיו הנבחרים של המתאגרף האגדי כדי להטריף אותם. במסיבת העיתונאים שלפני המשחק השלישי טען בתוקף שהוא לא מתיימר להיות כמוהו.
לא רק מ-3:0 אין דרך חזרה, גם מ-3:1 הדרך הזו קשה וארוכה מאוד. במשחק האחרון לברון נהנה מחמש שלשות של סמית', מרכות הגנתית של היריבה, מערב שבו הזריקות שארווינג החטיא עד אותו הרגע צללו בכמויות והחדירות שלו שנעצרו, הסתיימו בסלים. בדיוק כמו הירידה החדה בכושרם של ה"ספלאש ברדרס", גם כאן אף אחד לא מבטיח שזה לא ישתנה. ואם יש יריבה שיכולה לגרום לכל הדברים הללו להשתנות, זו בדיוק גולדן סטייט.
כדי לקחת בשתי ידיים את ההזדמנות לחזור לחיים שקיבל ג'יימס, הוא צריך להיות שוב גיבור העל של סדרת הגמר הבלתי נשכחת ההיא, שבה האפיל על כל מי ומה שזז לידו. לא בכדי מדובר באחד המשחקים החשובים בקריירה שלו, ואחד הגורליים של קליבלנד בשנים האחרונות כמועדון. כדי לנצח אותו הוא יצטרך לרחף כמו פרפר ולעקוץ כמו דבורה – אבל גם לקוות לעוד משחק מבריק של קיירי ארווינג לצידו.
לפנייה לכתב/ת 
