שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    פטנט במחלוקת: הקרב על התרופה לכולסטרול
    חברת "מרק", שפיתחה התכשיר Ezetrol להורדת כולסטרול, נאבקה להאריך את ההגנה על הפטנט. התאחדות התעשיינים לקחה אותה עד ביהמ"ש העליון
    מחלוקת בין חברת תרופות לבין התאחדות התעשיינים לגבי תקופת ההגנה על פטנט הגיעה עד בית המשפט העליון, שהכריע לאחרונה לטובת ההתאחדות.

     

    פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

     

    לפי חוק הפטנטים, פרק הזמן לשם הגנת פטנט הוא 20 שנה, אולם העניין מסתבך בכפר הגלובאלי של ימינו. לאחרונה נדון בבית המשפט העליון מועד פקיעת תוקף הפטנט על התכשיר הרפואי Ezetrol שפיתחה חברת "מרק", ומשמש להורדת רמות גבוהות של כולסטרול בדם.

     

    "מרק" קיבלה הגנת פטנט ב-1994. ב-2005 היא ניצלה תיקון שבוצע בחוק ב-1998 וקיבלה צו להארכת ההגנה על הפטנט עד יוני 2017. אלא שב-2006 שוב תוקן החוק: הפעם נקבע כי תקופת ההארכה שניתן להעניק להגנה על פטנט צריכה להשתוות לתקופת ההארכה הקצרה ביותר שניתנה לפטנט במדינות אחרות בעולם.

     

    אולם לשון החוק לא הייתה ברורה. מה קורה כאשר ההחלטה לגבי התקופה שנקבעה במדינה האחרת ניתנה אחרי שצו ההארכה ניתן בארץ? זו השאלה שעלתה לגבי הפטנט של חברת התרופות.

     

    התאחדות התעשיינים, שסברה כי בהתאם לתיקון יש לקצר את תקופת ההגנה על הפטנט של "מרק", הגישה בתחילת 2013 בקשה לקיצור התקופה, בטענה שהצו ניתן לה למשך זמן ארוך יותר מזה שניתן לפטנט בארה"ב. רשם הפטנטים קיבל את הבקשה וקיצר את תקופת תוקפו של הצו, כך שהיא תסתיים בינואר 2016.

     

    במסגרת ערעור שהוגש למחוזי, בית המשפט עדיין תמך בקיצור הצו, אך בדרך חישוב אחרת, והחליט שתוקף הצו יפוג באוקטובר 2012, בהתאם לתקופת צו הארכה שניתן בגרמניה. זאת בין היתר לאחר שקיבל את טענת "מרק" כי קיצור תוקפו של הצו כעת פוגע בוודאות הנדרשת לשם תכנון צעדיה העסקיים.

     

    שני הצדדים הגישו בקשות רשות ערעור לעליון: "מרק" טענה שקיצור התקופה פוגע בזכות הקניין שלה ושאין להתחשב בתקופות צווי הארכה שניתנו בחו"ל לאחר מתן הצו הישראלי. ואילו התאחדות התעשיינים והיועץ המשפטי לממשלה היו בדעה שיש להתחשב בתקופות אלה.

     

    המחוקק נתן, המחוקק לקח

    העליון כאמור הכריע לטובת התאחדות התעשיינים. השופט ניל הנדל הקדיש עמודים רבים לניתוח הסוגיה וסבר שעמדת המחוקק הייתה כי הפיצוי הראוי ביותר לבעלת פטנט, מבחינת האיזון בין כל הערכים והאינטרסים המתנגשים, הוא התקופה הקצרה ביותר שניתנה באחת המדינות המוכרות.

     

    בשונה מבית המשפט המחוזי, ששם דגש על "הוודאות המשפטית", השופט הנדל סבר שהמטרה המרכזית שאותה ביקש המחוקק להשיג היא מתן פיצוי הולם לבעלת הפטנט, אך לא פיצוי יתר: "אין זה משנה, בהיבט זה, אם הצו במדינה המוכרת ניתן לפני שניתן הצו בישראל או לאחריו. סטייה מן התקופה הקצרה ביותר משמעותה פיצוי יתר לבעלת הפטנט, ופגיעה בחברות הגנריות ובעקיפין בציבור צורכי התרופות.

     

    "המסקנה היא כי יש לקבל את הפרשנות שלפיה יש להתחשב, בעת קביעת תוקף צו ההארכה, גם בצווים שניתנו במדינות מוכרות לאחר מתן הצו בישראל".

     

    השופט הנדל קבע גם שאין כאן פגיעה חוקתית-רטרואקטיבית בזכותה של "מרק": "תקופת ההגנה שלה זכתה 'מרק' בפועל ארוכה יותר מזו שלה הייתה זכאית בעת רישום הפטנט. המחוקק נתן והמחוקק לקח את חלקו בחזרה".

     

    בסיכומו של דבר הסכים העליון עם דעתו של רשם הפטנטים, שלפיה צו ההארכה שניתן בארצות הברית הוא הצו הרלוונטי בנסיבות העניין. בהתאם נקבע כי תוקפו של צו ההארכה שניתן ל"מרק" פג כבר בינואר. השופטים יורם דנציגר ואורי שהם הצטרפו לפסק הדין.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ המבקשת: עו"ד טל בנד, עו"ד יאיר זיו
    • ב"כ המשיבות: עו"ד ליעד וטשטיין, עו"ד אורי פרוכטמן
    • עו"ד יואב סלומון עוסק בקניין רוחני
    • הכותב לא ייצג בתיק

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים