סוגרים את הלב: נפרדים מהמספרה של אביגדור וז'קלין ליכטנשטיין
דורות של פוליטיקאים, אמנים, אנשי עסקים ומלכות יופי היו לקוחות ואנשי סוד במספרה של מעצבת השיער ז'קלין ליכטנשטיין ז"ל ובעלה אביגדור. הערב, אחרי 30 שנה, המספרה המיתולוגית תיסגר באירוע מרגש ואביגדור ליכטנשטיין ייצא לדרך חדשה שבמהלכה גם יסייע למעצבי שיער בפריפריה. משמעון פרס ועד בוז'י הרצוג, מציפי שביט ועד איילה חסון, כולם עצובים להיפרד מהמספרה, מאגדת הליכטנשטיינים וגם קצת מעצמם
את דרכו בעולם עיצוב השיער החל ליכטנשטיין ב־1973. "אני כבר 43 שנה עובד בענף, ומרגיש עכשיו שהגיע הזמן לרענן, לייעץ ולתרום מניסיוני לאחרים. אני חושב שלהרבה מעצבי שיער חסרה היום הכוונה פיננסית ושיווקית ואני רוצה לסייע ולהעניק מניסיוני בעיקר לספרים בפריפריה. עצוב לי שאני פורש בלי ז'קלין, ותהיה פרידה מאוד מרגשת עם כל מי שליווה אותנו. אני כבר מתגעגע ומשאיר חלון פתוח".
החזיקו בסודות של בכירי המשק
בכיר הנפרדים ממעצבת השיער המיתולוגית שנודעה בעיקר במעשי הצדקה והחסד שלה הוא שמעון פרס, הנשיא התשיעי של מדינת ישראל, וחבר המשפחה: "הכרתי את אביגדור וז'קלין לא כמעצבי שיער, אלא כזוג שרצה לתרום לחברה הישראלית בכל מקום ובכל דרך. אנשים רגישים המוכנים לסייע בכל צרה. זה לא רק שהם העניקו לאנשים רבים אישיות משלהם באמצעות השיער, אלא הם היו שם תמיד כדי לרתום אנשים נוספים ולעזור. אני בטוח שאביגדור ימשיך עוד שנים רבות את הדרך המופלאה ששניהם התחילו, ואני מאחל לו ולמשפחה היקרה כל טוב".
ואכן, המספרה של הליכטנשטיינים הייתה הרבה יותר ממקום שבאים אליו כדי לחדש את הגוונים. היא הייתה מוקד עלייה לרגל, קליניקה פסיכולוגית, כותל המזרח ומוקד סיוע שפעל 24 שעות ביממה למען הלקוחות והחברה הישראלית. כולם ידעו שכאן הם יזכו בשיחה מלב אל לב עם ז'קלין שמעולם לא חסכה את דעתה הכנה והחכמה, יוכלו להמתיק סוד עם אביגדור ולהחליף דעות, רגשות וכוחות.
כך נזכר אלוף (מיל.) איתן בן אליהו, לשעבר מפקד חיל האוויר: "הגעתי למספרה לראשונה במחצית השנייה של שנות ה־80. הייתי אז תת־אלוף, סגן מפקד חיל האוויר. חוץ מתספורת היו תמיד דיבורים על המשלחות שז'קלין אירגנה לרווקות לקברי צדיקים, על פוליטיקה ועל הדאגה לעתיד המדינה. ז'קלין תמיד חששה מפני ההתרחשויות הביטחוניות ואני הייתי המרגיע שלה בענייני טילים וחיזבאללה ואיראן וסוריה. רגע שצרוב בליבי היה כשהם סיפרו לי על מותם הטראגי של חתנם מור. זה היה מבחן אמיתי של החיים, לא סבלריטאים ורכילויות, אלא משבר אמיתי. נפעמתי מהיכולת שלהם להתמודד עם האסון ומהתמיכה הבלתי פוסקת בענת ובנכדים".
פרק חיים שהסתיים
בת בית במספרה הייתה אשת התקשורת איילה חסון, מגישת מהדורת חדשות שישי של ערוץ 10. "כשהייתי כתבת הערוץ הראשון התגוררתי קרוב למספרה ברחוב אורי בתל־אביב. ז'קלין ואביגדור שאלו, 'למה את לא מגיעה אלינו?' אמרתי, 'זה לא בשבילי, מספרה עם כל המפורסמים. אני אוהבת מקום שקט וצנוע'. אמרו לי, 'תבואי ותראי שהכל בפשטות, בלי מניירות ורעש וצלצולים'. באתי ועד היום לא עזבתי. רגע שלא אשכח הוא זה שבו נכנסתי למספרה לראשונה אחרי שז'קלין נפטרה. באתי לחזק את אביגדור ולהראות שחברים לא עוזבים. כולם בכו והיה מאוד עצוב. אחר כך טילטל אותי שבעצם העסק המשיך לעבוד והכל נשאר אותו דבר, חוץ מז'קלין שלא הייתה שם. אביגדור מרגיש טיפה אבוד בלעדיה ודברים השתנו. פרק בחיי מסתיים ומאוד עצוב לי. המוות בחטף של ז'קלין זה שיעור משמעותי לפרופורציות בחיים. לאביגדור אני מאחלת שיהיה לו טוב, שילדיו ונכדיו ימשיכו לעטוף אותו".
"ז'קלין ואביגדור עשו לי את הצבע הראשון. בזכותם אני ג'ינג'ית, קודם הייתי שחומה רגילה", אומרת ציפי שביט. "אצלם התחתנתי ואצלם ילדתי את ילדיי, הם עשו לי את התספורת לברית של בני אספי, וכשאני מסתכלת על התמונות איך ז'קלין הרימה לי את השיער, אני בר רפאלי של התקופה. שלושה ימים לפני מותה כאבה לז'קלין הרגל ואני שאלתי, איך את מרגישה? 'יותר טוב', היא ענתה וסיפרה שהיא מזמינה את כולם לשישי, ו'איך אני אצליח לבשל לכולם? אז אולי נצא למסעדה', ויומיים אחרי זה היא כבר לא הייתה. וזה נתן לי להבין שצריך לעשות כיף ולשמוח על כל דקה כי זה לא מובן מאליו. המספרה הייתה בית עם כיף ודיבורים וצחוקים, והכל התערבב בהכל: פוליטיקה וקברי צדיקים ותספורת ומי זכתה בתחרות מלכת היופי. ותמיד להתייעץ עם הרב, ועוד פעם מישהו בדיאטה, אבל אז מביאים מתוקים מאיזו מימונה, ועוברים מקום וחוזרים, וכל הלקוחות איתם כמו חלילן מהמלין. להגיע אליהם היה הדבר הכי צבעוני ומחשמל. הכל זז ורחש שם, חוץ מהתסרוקת של אביגדור, שתמיד נראה לי כמו האח הנשכח של הבי־ג'י'ז. מאז האסון אביגדור היה עצוב. המספרה הזכירה לו עשרות אלפי שעות של ביחד. יצא לי לדבר איתו, הוא אמר, אני נמצא באתר הנצחה. הבנתי אותו. כשהוא בא בבוקר, זה היה השלט עם השם של שניהם, וככה הוא ענה לטלפון, "ז'קלין ואביגדור שלום".
כאילו חתכו חלק מהתמונה
עבור הפוליטיקאי חיים רמון, אביגדור ליכטנשטיין הוא ימי התום של יפו. "אביגדור הוא יפואי וחבר ילדות שלי. כבר 20 שנה אני מסתפר אצלו, ורגע קשה היה כשהחתן שלהם מור מת מוות טראגי. זו הייתה תקופה קשה, גם לענת וגם לנכדים, אבל ז'קלין הייתה ג'דה וטיפלה בהכל ואביגדור הפך מסבא לאבא וזה היה נוגע ללב. אני חושב שזה אירוע שנצרב להרבה אנשים בזיכרון כי עד אז, כל שאר הדברים היו נורמלים ופתאום זה היה משהו לא נורמלי, בסדר גודל עצום, עם השפעה על אנשים צעירים. בחמישי האחרון הלכתי להיפרד. אז גם הסתפרתי. אביגדור מעולם לא פיספס בתספורת. ספר בחסד עליון, אבל הוא כבר בן 70 ולא צריך להיות כבול למספרה. הוא ימצא בשביל מה לקום בבוקר".
גלעד ארדן, השר לביטחון פנים, זכה לחיבוק החם של הליכטנשטיינים ברגע מלחיץ בשנת 1998. "הייתה לי סובארו ישנה ובוקר אחד ירדתי מהבית בשכונת כוכב הצפון בתל־אביב וגיליתי שגנבו לי אותה. אביגדור וז'קלין בדיוק ישבו ושתו קפה מחוץ למספרה. הם היו לבביים וניסו לעזור וסיכמנו שאני אכנס אליהם להסתפר, ומאז 20 שנה כמעט, אני בן בית שם. המספרה הייתה מקום חשוב, לא פעם קיבלתי שם מידע חשוב מלקוחות על משהו שעומד לקרות במערכת הפוליטית או התקשורתית. את ז'קלין ז"ל, שתמיד הייתה מודאגת מהמצב במדינה ולא משנה מי בשלטון, הייתי מנסה להרגיע והיא מצידה הקפידה לבקש סיוע לאנשים במצוקה. הכיסא של אביגדור היה תמיד צומת מידע חשוב של פוליטיקה ותקשורת, למרות שאביגדור בחיים לא העביר מידע, אבל אתה יודע שבראש שלו יש הרבה תובנות שלו וגם של אחרים. יש לו הבנה טובה והוא קורא את המציאות נכון. הקשבתי לעצותיו, שמבוססות על ניסיון וחוכמת חיים. אביגדור היה חוזר ואומר לי, 'עוד כמה שנים אתה שר', וכשזה קרה ב־2009 ונכנסתי עם המאבטחים הוא אמר, 'אמרתי לך', וחיבק אותי".
"אביגדור וז'קלין היו משפחה שנייה בשבילי, מהרגע הראשון שנכנסתי למספרה", אומרת דנה וקסלר־ספקטור, מלכת היופי לשנת 1981. מגיל 16 אף אחד לא נגע לי בשיער מלבד ז'קלין. שניהם עבדו נורא קשה מבוקר עד ליל, לא יכלו לצאת לחופש, אבל אין דבר כזה שהם לא היו במספרה. ועכשיו אביגדור בלי ז'קלין? בכל פעם שבאתי למספרה היה חלל. איפה ז'קלין? מספרה בלי ז'קלין זה לא הולך. תמיד באותו מקום באותה תנוחה ופתאום זה נראה כאילו חתכו חלק מהתמונה".
לפנייה לכתב/ת 
