הטוקבקיסט האובססיבי התיש: יצאנו לבדוק האם לימפ ביזקיט ואופספרינג יגיעו לישראל

נתחיל בהסתייגות: כתבות מסוג זה הן אינן דבר שבשגרה וגם לא צריכות להיות. אלא שיש מקרים חריגים, וזה הנוכחי הוא ככל הנראה החריג מכולם, שכן הוא ההוכחה המושלמת לכך שהעקשנות משתלמת ושהתשה היא רק עניין של זמן.

מזה חודשים רבים שמערכת ynet מקבלת פניות וטוקבקים חוזרים ונשנים מצד מגיב המזדהה כ"אורי" ורוצה לדעת דבר אחד: מתי הלהקות אופספרינג ולימפ ביזקיט תגענה לישראל. בהתחלה היה קל לצחוק ולהמשיך בשגרת היום, בהמשך, כשאלו לא פסקו והגיעו גם התגובות לתגובות - זה הפך לעניין שקשה להתעלם ממנו. כתבה אחרי כתבה, בכל שעה ובכל נושא שהוא, אורי היה הראשון להגיב ולדרוש "הביאו את לימפ ביזקיט ואופספרינג לישראל".

אבל לפני כן, קצת מור"ק: אופספרינג הוקמה ב-1984 בקליפורניה על ידי חבורת גולשים שכללה שמות כמו דקסטר הולנד וקווין "נודלס" ווסרמן. לקראת אמצע שנות ה-90 הם זכו להצלחה מיינסטרימית, לא מעט בזכות האלבום "Smash" שהכיל מספר להיטי ענק שרצו ב-MTV שעות נוספות, ביניהם "Come Out and Play","Gotta Get Away" וכמובן "Self Esteem". גם בישראל זכתה אופספרינג באהדה רבה, והאלבומים שבאו בהמשך הניינטיז הניבו עוד שירים פופולריים, כמו "Why Don't You Get A Job?" ,"The Kids Aren't Alright" ו-"Pretty Fly (For a White Guy)". אופספרינג נחשבת לאחת הלהקות שעזרו להגדיר את צליל רוק הגיטרות הפופולרי של העשור ההוא, ובדרך כלל נמנית בנשימה אחת דווקא עם גרין דיי, המצליחה והפופולרית יותר.

לימפ ביזקיט. הישראלים, מסתבר, לא יעשו הכל בשביל הנוקי(צילום: gettyimages)

לימפ ביזקיט, לעומתה, הוקמה ב-1994 בג'קסון אשר בפלורידה. סולנה, פרד דרסט, הוביל את ההרכב להצלחה נישתית במשך מספר שנים, עד שלקראת סוף שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים זכה לפופולריות שיא - בעיקר בזכות שירים כמו "Break Stuff" ,"Nookie" ,"My Way" ,"My Generation" ואחרים. הביסקוויטים הצולעים הביאו עמם בשורה מוזיקלית ואופנתית, ושילבו בין ראפ-מטאל למכנסי באגיז וכובעים הפוכים. דרסט נחשב לכוכב ענק לפני עשור וחצי, התרועע עם שמות כמו אמינם ומרילין מנסון, ואז התאהב נואשות בבריטני ספירס, איבד כל סוג של אמינות כרוקר קשוח. מאז הלכה הלהקה ואיבדה פופולריות עם כל שנה שעברה. מה זה אומר לגבי סיכויי הגעתה לישראל? תלוי את מי שואלים.

"שמע, כבר הגעתי למצב שהלכתי לברר לגבי זה", אומר גיא בסר מחברת ההפקות "בלוסטון". בסר, שחתום על הבאתם לארץ של אמנים כמו ריהאנה, אנריקה איגלסיאס, וואן רפאבליק ובון ג'ובי, לא ממש הכיר את ההרכבים המדוברים קודם לפניות, אבל כעת, משהתוודע אליהם לא מעט בגלל התגובות של אורי ואוהדיו, הוא לא פוסל את האפשרות לנסות להביאם ארצה.

"זה התחיל לקפוץ לי כל פעם בעין, ובאמת כל הכבוד על ההתמדה", הוא אומר. "כמפיקים, אנחנו המון פעמים בודקים תגובות כדי לראות מה הווייב בקהל. ראיתי את הבקשה הזו שוב ושוב, אז הלכתי לחב'רה אצלי בבית כדי להתייעץ. הם אמרו לי שאלה להקות משנות התשעים. כבר הלכתי לברר, אמרתי שאם זה עד כדי כך חשוב - נראה אם אפשר להביא אותם".

"במקום סיה, תביאו את אופספרינג ולימפ ביזקיט!". אורי הטוקבקיסט בפעולה

ועם איזה ממצאים חזרת?

"אמרו לי שהם לא הכי חזקים, אז עזבתי את זה. אם היו אומרים לי שזה משהו פגז אז הייתי הופך עולם כדי להביא אותם".

נו, כרטיס אחד כבר מכרת.

"קודם כל, אני מוכן לבדוק את זה ולראות מה הפוטנציאל העסקי, לעשות מחקר. אם יש לזה פוטנציאל, למה לא?".

"הסיכוי היחיד שאני חושב עליו לראות אותם פה זה אם הם יגיעו בתור חימום למישהו גדול, כמו אגלי קיד ג'ו, למשל, שהגיעו ב-2012 לחמם את גאנז אנד רוזס", אומר נוי אלוש, שנוהג לנתח דעת קהל ומכיר היטב את העדפותיו של הקהל הישראלי. "האמת היא שאת אופספרינג הייתי דווקא שמח לראות, אם הייתה עכשיו הופעת רוק גדולה בפארק הירקון והם היו המחממים. בסך הכל הם הביאו איזה 2-4 להיטים שנשארו בתודעה וזה פגז, אבל לא הייתי משלם לראות אותם לבד - רק כחימום לקלאסיקת רוק מהניינטיז. לגבי לימפ ביזקיט, אני חושב שצריך לעבור עוד איזה עשור עד שהסטייל שלהם יחזור לאופנה, בקטע של רטרו".

"ומצד שני, יכול להיות לך דור חדש של ילדים שמבחינתם זה נשמע הדבר הכי עדכני בעולם. תראה מה קורה בפלייליסט של רדיו 1 הבריטי. יש שם להקות שמנגנות Pאנק-רוק מטאל כזה, הן מצליחות בטירוף והנוער עף עליהן. זה תלוי טריטוריה אבל הכל יכול לקרות. את אוספרפינג אני כבר יכול לראות כאן, כי היא הייתה שייכת לתור הזהב של הניינטיז. אני רואה מצב שמישהו יביא אותם לכאן בקטע נוסטלגי, אבל שוב - כחימום.

"אגב, הם עדיין מתפקדים, מוציאים אלבומים, ראיתי הופעות שלהם ביוטיוב וזה נראה בסדר", מוסיף אלוש. "בוא נגיד ככה, אם הם היו עולים גרושים הייתי חושב להביא אותם לבארבי בתל אביב, ממקום נוסטלגי וגישה של 'בואו נביא 500 איש, אולי נשווה את ההשקעה, אולי נרוויח קצת אבל הבאנו קטע'. באירופה יש מלא מקומות שעוד קצת תקועים 20 שנה אחורה, כמו פולין למשל, ושם יש פסטיבלים שלאוספרינג יש זכות קיום בהם. אגב, ראיתי את אופספרינג בכמה פסטיבלים בריטיים יותר קטנים. לגבי לימפ ביזקיט - תצחק על הסולן פרד דרסט כמה שאתה רוצה, אבל הוא יביא איתו איזו עצמה שאני חושב שתתאים למקום כמו ההאנגר בתל אביב".

דווקא יש מי שישמח לראות אותם. אופספרינג(צילום: תקליטי קולומביה)

בקיצור, זה לא כל כך מופרך ובעיקר תלוי ביצר ההרפתקנות של המפיק שיחליט להרים את הכפפה.

"צריך לבחור אמנים בפינצטה. כשאני במשרד ומגיעות לפתחי להקות מהתקופות האלה אתה צריך שזה שיהיה בלי סיכון. במקרה הכי גרוע, אם חשבת להביא 700 איש ובאו 500, לפחות החזרת את ההשקעה ולא הפסדת. בוא נגיד שאחרי הצלחות היסטריות שהיו פה ללהקות כמו קייס צ'ויס וסקאנק אנאנסי, אני באמת לא מזלזל. יש אנשים שברגע שיש אלבום אחד שהם חרשו עליו, שהיה פסקול הילדות שלהם או שליווה אותם בטיול בדרום אמריקה, הם לא יפספסו את הדבר הזה בחיים, בשום מצב. הם יכולים להיות בכמויות של אלף או אלפיים איש, אסור לזלזל בזה".

לא נראה שישראלים רבים נושאים עמם זכרונות ילדות לרקע שירים כמו "Rollin'" או "Nookie".

"אני פשוט חושב שלימפ ביזקיט לא היו כאלה פופולריים פה ואופספרינג אף פעם לא היו רציניים מדי. אופספרינג זה פאן, קשה להתחבר לטקסטים שלהם. אגב, זה מצביע בדיוק על הבעיה שיש לנו כאן בארץ - שאין לנו פסטיבלים. אם הייתה לנו אופציה לעשות פסטיבלים, אז היית יכול לדחוף להקות כאלה לאיזה ליינאפ. לשים להקה גדולה כמו מיוז כהד-ליינרית, ומתחת לשים להקות מהניינטיז. זה מה שקורה בכל הפסטיבלים באירופה. פה זכות הקיום שלהם לא ממש שווה את זה".

אופציית שיבוץ צמד ההרכבים הללו בליינאפ גדוש של פסטיבל אכן נשמעת הגיונית, ויותר מכך - היא כמעט קרתה. כשהמפיק הוותיק שוקי וייס יזם ב-2014 את פסטיבל "רוקנ'רולר" הרעיון היה בדיוק זה, להביא הרכבים גדולים כמופיעים ראשיים, ולפניהם, במהלך היום, לשבץ להקות קטנות יותר. בסופו של דבר "רוקנ'רולר" אירח בנקודות המרכזיות את הלהקות סאונדגרדן ופיקסיז, ומתחתן, ברשימת המופיעים האחרים, להקות כמו גוגול בורדלו וההייבז (שגם הגיעו לאולפן ynet). אבל כפי שכעת מתגלה, נראה שבמקום אחת מהן - כמעט זכינו לראות כאן דווקא הרכב אחר.

"לגבי אופספרינג, אני מוכן להגיד לך בפה מלא שהם היו מועמדים קלאסיים לרוקנ'רולר לפני שנתיים", מספר אורן ארנן מחברת ההפקות של שוקי וייס. "היינו בדיבור מולם לגבי אחד משני הערבים, או בערב של סאונדגרדן או בערב של פיקסיז. אני הייתי בקשר מול הסוכן של הלהקה, וזה פשוט לא התאפשר באותה שנה, אני אפילו לא זוכר מה היה הסיפור. אני זוכר שבשנה שעברה הם הופיעו בעולם ושוב היה דיבור איתם של 'מה קורה? אתם רוצים לבוא?".

האופספרינג. כמעט הגיעו לישראל(צילום: תקליטי קולומביה)

לפי מה שאתה אומר זה עוד יכול לקרות.

"עובדה שזה לא קרה עד עכשיו. כנראה שאף אחד מהמפיקים פה לא מצליח להמר אם הם יביאו 1,500 רוכשי כרטיסים 7,500 ולכן זה לא קרה. אישית, אני מת לראות אותם מגיעים לארץ, לגמרי. אני חושב שזה יהיה כיף".

"לימפ ביזקיט לדעתי לא יקרה, פשוט כי אני לא מאמין שיש מישהו שחושב שיש להם פה את כמות הקהל שתצדיק הגעה. זה לא שהם נתנו הצעת מחיר וכולם ברחו, אני לא חושב שזה אפילו הגיע למצב הזה. בוא נגיד את זה ככה - אצלי בראש יהיה קשה לעשות מזה כלכלה. אני לא חושב שיש היגיון בלהביא אותם".

"נו, אם הוא כל כך רוצה שיביאו אותם שילך להביא אותם בעצמו, מה הוא רוצה?", אומר גם אודי אפלבוים מחברת "קונצ'רטו", שהביא לארץ בין היתר את אלאניס מוריסט, ג'סטין טימברלייק וארט גרפונקל. גם הוא התוודע לנושא ומודע לדרישה, אך לא ראה עניין בליצור קשר עם אחת הלהקות.

אני לא חושב שיש לו יותר מדי ניסיון בהפקה.

"נו, אז למה הוא רוצה שאני אביא?. לימפ ביזקיט בכלל לא מעניינים אותי".

את אוספרינג היית מנסה להביא?

"את אופספרינג דווקא כן, אבל זה אני ברמה האישית, זה לא תלוי רק בי. אני אוהב את אופספרינג, אני חושב שהם מאוד חזקים פה אבל עוד לא עשיתי בדיקה לגבי זה".

אתה בעצם אומר שיש סיכוי גדול שזה עוד יקרה.

"זה לא ממש ברור עדיין. אולי בשנה הבאה".