שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חוכמת ההמונים? סיפורים ואגדות על התפתחות ילדים
    את סיפורי הסבתא של הדורות הקודמים החליפו היום קביעות נחרצות בפורומים בפייסבוק, שמועות שרצות בקבוצות הוואטסאפ ואמהות שמוכנות להישבע שכך נכון לנהוג עם התינוק ולא אחרת. מבולבלים? הפיזיותרפיסטית סיגל ולדמן מפריכה לנו כמה "עובדות" על התפתחות תינוקות

    אל תאמינו לכל דבר שקראתם בוואטסאפ של הגן: היום, כשחלק גדול מהתקשורת שלנו נעשה דרך רשתות חברתיות, נוצר מצב שקשה לנו להבדיל בין שמועות לעובדות. משהו שמישהו כתב באיזו קבוצת וואטסאפ או כפוסט בפייסבוק יכול לעבור במהרה כמה גלגולים ולהיתפש בעינינו כאמת לאמיתה.

     

    אמנם בבסיסן של רוב האגדות והמיתוסים יש גרעין עובדתי, אבל לעתים קרובות האמת יוצאת מהקשרה בחסות הרשתות החברתיות.

     

    במהלך עבודתי כפיזיותרפיסיטית התפתחותית, אני נתקלת בהמון מיתוסים שהפכו ל"אמיתות", ומבלה זמן רב בלהסביר, לפרש ולבסוף להפריך אותם. אספתי עבורכם מבחר מן הנפוצים ביותר:

     

    קראו עוד באותו נושא:

    התפתחות התינוק: גיל חצי שנה עד 9 חודשים

    הטעויות הגדולות של הורים בשינת ילדים

    10 מיתוסים על תזונת האם בהנקה

     

    1. "מי שלא זוחל על שש, יתקשה בעתיד באחיזת עפרון"

    זחילה על שש היא פעילות לסירוגין של צד כנגד צד בגוף, במובן זה היא דומה להליכה, ריצה, עלייה במדרגות ושחייה. כל הפעילויות האלו דורשות ביסוס של קו האמצע בגוף. כשקו האמצע מוכר, קל לו לייצב צד אחד של הגוף בעוד הצד השני נע.

     

    איך זה דומה לכתיבה? בעוד היד הכותבת מתנועעת, היד השנייה אוחזת בדף ומייצבת אותו, כשהגוף כולו צריך להיות יציב כדי לאפשר את התנועה בקלות. בנוסף, הזחילה מפתחת גם את קשתות כף היד, החיוניות לתנועות כף היד העדינות ומאפשרות אחיזה בחפצים ושימוש בכלים, ומחזקת את חגורת הכתפיים, שמהווה בסיס חשוב לכתיבה איכותית ללא התעייפות.

     

    כל תינוק חייב אוניברסיטה?  (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    כל תינוק חייב אוניברסיטה? (צילום: shutterstock)

     

    מה לא נכון כאן: קיימות דרכים רבות נוספות בהן הילדים מחזקים את חגורת הכתפיים ואת הגוף כולו. הליכה בתמיכת רהיטים (לקראת הליכה עצמאית), זחילה כמשחק (גם לאחר גיל ההליכה), טיפוס על סולם בגן שעשועים ועוד. כל הפעילויות הללו תורמות גם להתפתחות קשתות כף היד וביסוס קו האמצע. בסופו של דבר, המון ילדים שלא זחלו על שש כותבים נהדר.

     

    מה מקור המיתוס: לפעמים הזחילה שאינה על שש מעידה על קשיים מוטוריים, העלולים ללוות את הילד לאורך ההתפתחות, ולהתבטא גם כקושי בכתיבה בהמשך החיים. לפעמים קיים קושי רחב יותר בתכנון ולמידה, שיתבטא בהמשך הדרך כדיסלקציה או דיסגרפיה, ויקשה גם על הכתיבה, והוא המקשה על הילד לזחול על שש.

     

    אז מה לעשות? אם ילדכם זוחל - תנו לו לזחול! לזחילה יש משמעות רגשית ושכלית גדולה מאוד בפיתוח המסוגלות והעצמאות של התינוק. הרבה יותר מאופן הזחילה חשוב לאן הילד זוחל, עד לאן הוא מסוגל להגיע, במה הוא מתעניין, באיזו מהירות הוא עושה את זה ומה המוטיבציה שלו. תמיד כדאי לעודד זחילה על שש, אבל אם התינוק זוחל אחרת - לא נורא. העיקר שיזחל רחוק, מהר, ויחזור אליכם כשהוא בצרה.

     

    2. "כשמתחילים ללכת אסור לנעול נעליים"

    בזמן פעולת ההליכה השרירים סביב כף הרגל והקרסול עובדים ללא הפסקה כדי לייצב את הקרסול ולייצר הליכה. בהליכה ברגליים יחפות, השרירים עובדים מעט יותר קשה מכיוון שאין תמיכה סביב הקרסול. כל זאת נכון מאוד לגבי הליכה יחפה על משטחים טבעיים כמו חול, אבנים וסלעים.

     

    מה לא נכון כאן: במציאות שלנו, רוב ההליכה היא על משטחים קשים לחלוטין וישרים לחלוטין (בתוך מבנים). גם אם נצא לגינה עם ילד יחף - רוב המשטחים בהם ייתקל יהיו מיושרים וקשים, וההבדל כאן עם נעליים או בלי לא יהיה כל כך גדול. ילדים רבים מרגישים חוסר ביטחון בצעדיהם הראשונים, ודווקא נעל גבוהה וקשיחה תעזור להם להרגיש ביטחון ולעזוב ידיים.

     

    אז מה לעשות? תנו לילד ללכת, כמה שיותר, ועל משטחים מגוונים, עם או בלי נעליים בהתאם לסיטואציה, לטמפרטורה ולהעדפותיכם האישיות. בחרו את הנעליים שמוצאות חן בעיניכם - גם ככה רוב הנעליים שמוצעות בחנויות הן רכות וגמישות, וזה כמעט כמו ללכת עם גרביים.

     

    אני בהחלט ממליצה על הליכה יחפה כשהתנאים מתאימים, כי מבחינה תחושתית חשוב להכיר מרקמים ומשטחים עם כף הרגל, וגם נעים לילדים לחוש מרקמים שונים, אבל כל זה צריך להיות כשלא חם מדי או קר מדי, מלוכלך, רטוב או מסוכן. ואם הילד מתקשה להתחיל ללכת באופן עצמאי? נסו להתאים לו דווקא נעליים גבוהות וקשיחות.

     

    על הידיים. המקום הכי נכון לתינוק בחודשים הראשונים (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    על הידיים. המקום הכי נכון לתינוק בחודשים הראשונים(צילום: shutterstock)
     

     

    3. "את חייבת שתהיה לו אוניברסיטה"

    כל מוח זקוק לגירוי על מנת להתפתח. אנחנו לומדים שפה מתוך שמיעה של דיבור, ולומדים להושיט יד כשיש למה להושיט. עם זאת, בעשורים האחרונים הופיע מגוון גדול מאוד של צעצועים "התפתחותיים" ומיני מתקנים שונים, שההורים מונחים להאמין כי הם הכרחיים להתפתחות תינוקם.

     

    מה לא נכון כאן: תינוק בהחלט זקוק לגירויים, אבל הגירויים הטבעיים בחיים בתוספת כמה צעצועים - מספיקים לחלוטין. בטיול בעגלה - יש אוויר, רוח, נוף משתנה, קולות שיחה ושמש. למה התינוק צריך לקלוט את כל אלה בעודו מציץ מבעד לקשת צעצועים תלויה מעל ראשו?

     

    כאשר התינוק שוכב על המזרון, מספיקים שניים או שלושה צעצועים מסביבו. כמבוגרים, אנחנו רגילים לעודף גירויים הנובע מאורח החיים המודרני, אך אל דאגה, התינוקות הם עדיין לא כמונו. הם לא משתעממים מהצעצוע בפעם ה-100 שהם רואים אותו, להיפך - הם מרגישים קשורים אליו, ומסוגלים, כי הם כבר למדו להפעיל אותו ולשחק בו.

     

    אז מה לעשות? לא לפחד מהשעמום. מה שנראה לנו כמשעמם - לעתים נתפס בעיני התינוק כהפוגה מגירויים וכהזדמנות לשים לב למשהו חדש. תארו לכם שאצבעות הידיים שלכם היו עניין חדש עבורכם: לא הייתם רוצים קצת זמן לגלות ולחקור אותן? שימו לב מתי הצעצועים שמוצעים לתינוק הם אולי יותר מדי - צבעוניים מדי, רועשים מדי, רבים מדי, והתינוק מסמן לכם שהוא מתעניין יותר בשיחת המבוגרים מאשר בצעצועים.

     

    4. "אל תחזיקו אותו על הידיים, שלא יתרגל"

    תינוק, בחודשיו הראשונים, לא מבין שפה מדוברת. הוא כן מבין שפת גוף, קול ואינטונציה. החוש המפותח ביותר אצלו הוא המגע, והמגע שהוא מבין באופן הכי ברור הוא המגע העמוק - נשיאה, נדנוד, חיבוק. לפעמים נדמה שמרוב מקומות נוחים לשים את התינוק - סלקל, טרמפולינה, משטח פעילות - שכחנו שיש מקום טבעי ומתאים לתינוק: בחיקנו.

     

    מה לא נכון כאן: צרכיו של התינוק משתנים כל רגע. בגיל חודש הוא יודע רק לצווח בזמן שהוא מחכה לארוחה, בגיל 7 חודשים הוא כבר יצהל למראה צלחת מלאה. הבסיס לקשר בריא בין תינוק להוריו הוא אמון וזמינות רגשית, המתבסס על מגע וקרבה פיזית בחודשים הראשונים.

     

    אז מה לעשות? לתינוק קטן - חשוב לאפשר מגע ללא הגבלה. אחיזה על הידיים לא גורמת לתינוק להיות "מפונק", אלא  להיפך - מאפשרת לו בסיס בטוח של הגנה והכלה, וגורמת לו להיות תינוק עצמאי, ובהמשך פעוט וילד מסוגל ומאמין בעצמו.

     

    לתינוקות קטנים אין יכולת להרגיע את עצמם, ולרוב גם לא להרדים את עצמם, והם זקוקים לנוכחות של מבוגר בו הם בוטחים על מנת להירגע ולהירדם. דווקא הילדים שנתפסים כ"מפונקים" הם פעמים רבות  ילדים שקיבלו מסר מבלבל כתינוקות. לפעמים הרימו אותם על הידיים, לפעמים לא, לפעמים רק אחרי הרבה בכי, והם הבינו שכדי לקבל זמן "על הידיים" הם צריכים לבכות בעוצמה.

     

    הכותבת היא פיזיותרפיסטית התפתחותית, בעלת קליניקה לטיפול בילדים בעלי קשיים התפתחותיים, קלים או מורכבים.

     

    צפו: מחקר אמריקני מראה כיצד הקראת סיפורים לילדים משפיעה על התפתחות המוח שלהם:

     

    צילום: ג'ורג' גינסברג, רויטרס, פיליפס, שאטרסטוק

    צילום: ג'ורג' גינסברג, רויטרס, פיליפס, שאטרסטוק

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     





     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    לכמה גירויים הוא באמת זקוק?
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים