מים רדודים / טור
אף אחד מהשחיינים הישראלים לא הגיע לשיא שלו באולימפיאדה וזה מדאיג ומעורר תהיות. וגם: המתעמל שמרוויח 130 יורו בחודש הצליח לגרום לאוצ'ימורה לרעוד
אלא שאם שבירת שיאים אישיים היא אכן אינדיקציה להצלחה, אזי שהאולימפיאדה הנוכחית היא כישלון צורם עבור נבחרת השחייה הישראלית.
רק לפני שנה השחיין הישראלי הבכיר יעקב טומרקין קבע שיא ישראלי במשחה החזק שלו 200 מ' גב, 1:55.96 דקות. אם היה לפחות משחזר את התוצאה הזו בחצי הגמר הלילה, הוא היה זוכה בכרטיס שני ברציפות לגמר אולימפי. אלא שבמציאות הוא היה רחוק מאוד משיאו והסתפק ב-1:58.63 דקות, תוצאה איטית יותר מזו שקבע במוקדמות.
התופעה הזו איננה ייחודית רק לטומרקין, גם יתר השחיינים היו רחוקים מתוצאות השיא שלהם. גל נבו החמיץ במעט העפלה לחצי גמר ב-200 מ' מעורב. לו היה חוזר על התוצאה שהקנתה לו רק לפני שלושה חודשים מדליית כסף באליפות אירופה – הוא היה שוחה לפנות בוקר בחצי גמר אולימפי.
למעשה, אף אחד מהשחיינים הישראלים עד כה לא הצליח לשחות במשחה החזק שלו מהר יותר מזמן ההרשמה שלו. כשמדובר בתופעה כל כך גורפת ואפילו חוצת מאמנים (גל נבו איננו מתאמן אצל קאופמן), הדבר מחייב בדק בית מקיף.
מאז הוצאת חליפות השחייה משימוש, ניפוץ של שיאי עולם הוא כבר לא עניין שבשגרה. למרות זאת, רק ביומיים הראשונים של תחרויות השחייה בריו נשברו לא פחות משישה שיאי עולם. הסיבה למבול המבורך הזה היא הכושר המטורף שבו מגיעים שחייני הצמרת לאירוע החשוב ביותר עבורם. קאופמן הוכיח במספר הזדמנויות בעבר שהוא יודע להוביל בהדרגתיות את שחייניו אל עבר השיא במועד הנכון. באולימפיאדה הנוכחית לצערנו זה לא קרה – כשמשחה אחר משחה, השחיינים הישראלים לא מגרדים את תוצאות השיא שלהם – התחושה המתקבלת היא שהנבחרת פשוט לא הגיעה לריו מוכנה.
גבירותיי ורבותיי, מהפך, כמעט
לפני שנה הזדמן לי לראיין את אלוף אירופה בהתעמלות מכשירים, אולג ורניאייב, באחד מביקוריו בארץ. ורניאייב דיבר בפתיחות ובכאב על התת-תנאים איתם הוא צריך להתמודד במולדתו אוקראינה. החל משכר רעב של 130 יורו בחודש וכלה במתקני אימונים מיושנים ומוזנחים שלא הולמים הכנות של ספורטאי המועמד למדליה אולימפית. הוא לא התבייש להודות שהוא לא פוסל אפשרות לעבור לייצג מדינה אחרת אחרי האולימפיאדה.
אתמול, ורניאייב היה מרחק פסע מאחת הסנסציות הגדולות ביותר של האולימפיאדה הנוכחית. ורניאייב כמעט וזכה במדליית הזהב בקרב-רב על חשבונו של המתעמל הטוב בעולם, קוהיי אוצ'ימורה. בסופו של דבר מהפך במכשיר האחרון, המתח, השאיר את ורניאייב עם מדליית הכסף ושלל מחמאות. היו שטענו כי השיפוט ברגעי ההכרעה עשה לו עוול, הוא עצמו לא התעסק בכך. כמו ספורטאי ענק ואדם גדול הוא מיהר להעניק חיבוק אוהב לאוצ'ימורה ובירך אותו על הניצחון. אוצ'ימורה עצמו שבשנים האחרונות היה בלתי מנוצח הודה בסיום התחרות כי הוא ממש לא בטוח שבעתיד יוכל להמשיך לגבור על ורניאייב.
למרות הבטן המלאה שיש לו על התנאים העלובים שהוא מקבל והקשיים הבירוקרטיים שמלווים אותו, ורניאייב התעקש לראות קודם כל את המטרה ולא את המכשולים שבדרך. כשוורניאייב נאחז במקבילים הוא לא חושב על תלוש השכר המעליב שקיבל, אלא אך ורק כיצד לבצע את התרגיל בצורה המושלמת ולשפר את סיכוייו לזהב. אתמול, זה היה רק כמעט, אבל בימינו גם לגרום לאוצ'ימורה לרעוד זה הישג לא מבוטל.
לפנייה לכתב/ת 
