לא רק סלמונלה: הזיהום שכולנו סובלים ממנו

סערת הסלמולנה לא נחה לרגע, בקורנפלקס או בטחינה, ופתאום הזיהום מאיים על כל אחד מאיתנו. אבל החשש העיקרי הוא אינו דווקא מהפגיעה הבריאותית של החיידק, אלא מהסתרת הממצאים על-ידי חברות המזון, הן מהרשויות והן מהציבור הרחב, ומהעתיד לבוא. גם כתבות תחקיר שעולות חדשות לבקרים על חיידקים במזון שאנחנו קונים בסופר או אוכלים במסעדות, ועל שאריות מזון ואוכל לא ראוי שמוצאים את דרכם לצלחת שלנו, אפילו במסעדות פאר, מרגיזות ומקוממות. אמנם לא כל-כך ברור כמה אנשים באמת נפגעים מכל אלה, ועל אחת כמה וכמה כמה אנשים מתים מחיידקים במזון, אבל פתאום זה נוגע לכל אחד, ומה שהכי מעצבן זה שעובדים עלינו בעיניים וביודעין.

אולם בימים אלה, כשאנחנו עסוקים בזיהום במזון ובשאלת הפיקוח על החברות, עומדת בפני מקבלי ההחלטות במדינת ישראל סוגייה הרת גורל בנוגע לזיהום האוויר במדינה, שיש לה השפעה ודאית על הבריאות של כל אחת ואחד מאיתנו. הסוגייה שעל הפרק היא זיהום האוויר שנגרם מייצור החשמל בתחנות הכוח של חברת החשמל, ובפרט מה יהיה העתיד של יחידות 1-4 בתחנת הכוח אורות רבין בחדרה, המייצרות כ-10% מהחשמל במדינה על ידי שריפה של פחם.

משרד האנרגיה החליט לאחרונה על המשך הפעלת היחידות הפחמיות המיושנות לעוד כ-20 שנים, לצד התקנת סולקנים ומסננים מיוחדים במטרה להפחית את הזיהום. זאת לאחר ששיקלל את נתוני הזיהום עם החשיבות בביטחון אנרגטי ובגיוון של סל הדלקים, ואת העובדה שכרגע יש רק צינור גז אחד ממאגרי הגז בים אל היבשה בישראל ואי וודאות לגבי מחירי הגז.

המשרד להגנת הסביבה, לעומת זאת, קבע שיש להשבית את התחנות הפחמיות הישנות ולאפשר להן לשמש רק כגיבוי בעת חירום. סמנכ"לית המשרד, שולי נזר, אמרה לאחרונה בוועדת הכלכלה באופן ברור: "בשורה התחתונה, הסוגייה של התחנות הפחמיות היא בעלת ההשפעה הכי משמעותית על בריאות התושבים בישראל - יותר מהזיהום במפרץ חיפה או שדה בריר. למעלה משנה אנחנו מנסים, בשיח מעמיק עם משרדי האוצר והאנרגיה, לשכנע אותם לבחור בחלופה שהיא גם כלכלית יותר וגם סביבתית יותר ונכונה טכנולוגית - סגירה של היחידות הפחמיות הישנות".

גם ראש שירותי הבריאות במשרד הבריאות, פרופ' איתמר גרוטו, נדרש לסוגיה, ולאחרונה שלח מכתב דחוף בנושא לשר האנרגיה יובל שטייניץ, וקבע "תג מחיר" להמשך הפעלת היחידות הפחמיות: "תוספת תמותה שקשורה לזיהום האוויר בהיקף של כ-35 מקרים בעיר חדרה וכ-13 מקרים בפרדס חנה כרכור. זאת בנוסף לתחלואה צפויה בדרכי הנשימה, מחלות לב וכלי דם וסרטן. יש לקחת בחשבון שפליטות מתחנת הכוח הינו הגורם המזהם העיקרי באזור חדרה. יש לציין כי לפי פרסומים עדכניים של לשכה מרכזית לסטטיסטיקה, כבר היום שיעורי התמותה הכללית באזור חדרה הנם מעל הממוצע הארצי".

אם כן, מה החלופות שעומדות על הפרק:

1. המשך עבודה בשיטה של עסקים כרגיל, כלומר שימוש בפחם כדלק שמשמעו זיהום אוויר רב ובעיקר פליטה של חלקיקים נשימים ובלתי נשימים, תחמוצות גופרית וחנקן רעילות וגזי חממה. כל אלה ידועים כגורמים למגוון מחלות ריאה ולב ואפילו לסרטן וגם כגורמים למוות.

2. שימוש ביחידות הפחמיות בשילוב התקנת סולקנים ומסננים להפחתת הזיהום. חשוב להזכיר שסולקנים אלה עומדים על הפרק כבר 20 שנה, ולאורך השנים חברת החשמל לא התקינה אותם, למרות שחויבה והתחייבה לכך. כמו כן, כבר עתה ברור, שהסולקנים שהותקנו ביחידות ייצור אחרות של החברה "לא עושים את העבודה" ולא מפחיתים את הזיהום כנדרש.

3. מציאת אלטרנטיבה לפחם. אלטרנטיבה אחת שעל הפרק היא הקמת תחנות המבוססות על גז טבעי, שהוא דלק הרבה פחות מזהם. חברת החשמל תחת המדיניות של משרד האנרגיה, עשתה בשנים האחרונות מהפך במעבר מפחם וסולר לגז טבעי, ונוכח מרבצי הגז שנמצאו לחופינו המשך ההקמה של תחנות מבוססות גז טבעי נראית מובנת מאליה.

עם זאת, צריך לקחת בחשבון כמה נקודות. ראשית, מבחינת איכות האוויר חשוב מאוד לפזר את התחנות הללו ברחבי הארץ. כמו כן, מחירי הגז הגבוהים אינם ריאליים ולכן קיים חשש לעלייה במחיר החשמל. אולי עסקת הגז שנרקמת בין טורקיה לבין רוסיה בימים אלה, שמורידה כנראה מהפרק את הייצוא של גז טבעי לטורקיה, תעודד את חברות הגז והרגולטורים בישראל להוריד את המחירים.

אפשרות נוספת היא שימוש באנרגיות מתחדשות. חשוב לציין כי כחלק מהתוכנית וההתחייבות של מדינת ישראל בוועידת האקלים האחרונה בפריז, נקבע כי מדינת ישראל תפחית כ-25% מפליטות גזי החממה עד שנת 2030 ותייצר 17% מהחשמל מאנרגיות מתחדשות. ההגעה ליעדים הללו מחייבת להאיץ את היישום של ייצור חשמל מאנרגיית שמש ואנרגיית רוח בישראל. אבל נדמה כי כדי שהמהלך יתקיים ללא מאבקי עובדים בחברת החשמל וללא הרחבה של החוב של החברה, יש לאפשר גם לחברת החשמל להיכנס לשוק האנרגיות המתחדשות בארץ, דבר המנוע ממנה כרגע על פי חוק.

4. וכמובן שקיים תמיד גם התרחיש של הפחתת הצריכה וניתוק הקשר הגורדי בין גידול בצריכה, שמוביל להרחבת הייצור ושוב לעלייה בצריכה וחוזר חלילה.

נכון, אף אחד לא רוצה לרכוש מזון מזוהם ולהסתכן בפגיעה בבריאות, אולם בעוד שניתן להימנע מרכישת מזון ולעשות "ריקול" או הורדה מהמדפים למוצרים המזוהמים, את האוויר שאנחנו נושמים אי אפשר להחליף או להחזיר וגם אי אפשר להימנע מהצריכה שלו. ומה שעוד יותר מעצבן הוא שלאוויר אפילו אין מחיר ולכן גם לא לזיהום האוויר.

פרופ' עדי וולפסון הוא מומחה בתחום הקיימות וההנדסה הכימית ופעיל סביבתי