השעה כמעט 6 בערב, לא יאמן שאנו כבר בשליש השני של חודש אוגוסט, חשבתי לעצמי בעודי יושב וממתין לג’ימי. הימים המתקצרים משרים בי תחושה מלנכולית, קשה לי לראות שהקיץ כבר עומד להסתיים. נכון שעדיין הימים מאוד חמים, ויחד עם זאת הידיעה שבעוד שבועות מספר זה כבר יהיה אחרת לא מאוד מעודדת. כמו משום מקום על מנת לחזק את התחושה המוזרה הזאת החלו השמים להתקדר וגשם זלעפות ניתך בכמויות שלא מביישות את שיאו של החורף.

אני יושב בקפה צמוד לחלון ומביט בגשם שיורד על העיר ומחדש את האנרגיה העוצמתית של המקום הזה, בתנועה הבלתי פוסקת של האנשים, המכוניות, האורות,ההמולה הקבועה מבחוץ נשמעת במעומם. לפתע ג'ימי מגיע רטוב כולו. “איזה גשם מטורף, לא ידעתי שירד גשם ויצאתי ככה מהבית בלי מטריה. מזל שחם ככה שזה לא נורא”.

טוב שאתה רואה את החיובי בכל דבר, אני רואה שהאימון מתחיל לעבוד אצלך, אמרתי בחיוך.

"זה עובד אצלי, אבל עדיין מאוד קשה לי עם האחרים, אתה לא יודע מה אני עובר”.

תירגע, תשתה משהו ונבדוק, מה בדיוק אתה עובר?

"דיברת איתי על זה שאני צריך לעדכן את בסיס הנתונים שלי וכמה זה חשוב, נכון?"

לגמרי נכון, הואיל והעסק שלך מבוסס על קשר עם אנשים ומתן שרות, אתה חייב לדאוג לכך שבסיס הנתונים שלך יהיה מעודכן ורלוונטי. אין טעם להחזיק ברשימה של 10,000 אנשי קשר שיותר ממחצית אתה לא מכיר ולא יודע איך בדיוק יש לך את השמות שלהם. הרי גם אני וגם אתה יודעים שאם אנו רוצים לעשות עסק עם מישהו זה יהיה מבוסס על מערכת היחסים עם אותו אדם. מה הסיכוי שתאפשר לאדם שלא פגשת מעולם ולא דיברת מעולם למכור לך את הבית בתור סוכן הנדל"ן שלך?

"אני מסכים, הלכתי מהמפגש האחרון לעשות שיעורי בית, יש לי מערכת חכמה לשימור וקשר עם לקוחות”.

עד כאן נשמע שעשית בסדר, איפה הבעיה?

לפני שאתה מתעצבן על אנשים שמתעצבנים עליך בוא ניקח נשימה ונהיה סקרנים(צילום: shutterstock)

"אחד הדברים שאני לא יכול לסבול זה זה שאנשים גוערים בי ומאיימים בתביעות ומבקשים ממני למחוק אותם מרשימת התפוצה שלי. הם אומרים לי את זה בכעס, כאילו שגנבתי מהם את הפרטים האישיים שלהם ואני מנסה למכור להם משהו. כל מה שאני מבקש לדעת זה האם הם יש תחום שבו אני יכול לסייע להם בעסק שלהם. זה משהו שמאוד לא פשוט לי להתמודד איתו, אני מעדיף למצוא דרך אחרת”.

לפני שאתה מתעצבן על אנשים שמתעצבנים עליך בוא ניקח נשימה ונהיה סקרנים. זה מזכיר לי את הסיפור על האיש שנכנס לסאבויי עם שני ילדים קטנים, הילדים התחילו להתרוצץ בקרון, להשתולל, עשו בלגאן לא נורמלי. האבא שלהם ישב בשקט ולא אמר להם כלום. אחד הנוסעים בקרון ניגש לאב וגער בו, "אולי תקח שליטה על הילדים שלך, מה זאת ההתנהגות הזאת", האב הסתכל עליו ואמר, "אני באמת מצטער, אמא שלהם נפטרה לפני כשעה ואני לא יודע איפה לשים את עצמי”. הנוסע שגער באיש, הרכין את ראשו ואמר, "אני מצטער לשמוע, יש משהו שאני יכול לעשות בשבילך?"

הסיפור ממחיש היטב את עניין התבניות, גם אתה כרגע בוחר לפעול מתוך תבנית שאם מישהו כועס עליך בעקבות אימייל שהוא קיבל, אז הוא לא בסדר. בוא נסתקרן, נשאל שאלות ונפעל לתיקון. כעס לא פותר את הבעיה, לכעוס זה כמו לשתות רעל ולצפות שמישהו אחר ימות. אם נחזור לעניין שלך בוא נבדוק קודם כל מה המטרה שלך?

"שיהיה לי בסיס נתונים מעודכן מדויק שיאפשר לי לתת שרות איכותי ללקוחות שלי”.

אם זאת המטרה, בוא נבדוק את האמצעים שלנו. אמרת שאתה שולח מיילים לכל רשימות התפוצה שלך וזה מעולה, זה אולי עשוי לקחת זמן וכנראה תקבל איימלים זועמים מאנשים שמתייחסים למייל כאילו שזה טיל שנכנס להם תוך המרחב האישי. עם זאת אין מקום לכעוס או להיפגע מהתגובה, הם בוחרים להתעצבן במקום להסתקרן. אני יכול להבין שבעידן של היום שבו מקבלים עשרות ואפילו מאות אימיילים ביום זה עשוי להיות מטריד ומעצבן, אבל אני אומר ‘כולה איימיל’, לא מתאים, תמחקו או תבקשו להיות מוסרים מהרשימה. בואו נשים דברים בפרופורציה.

שלמות זה מבחירה.

ניסים שדה M.A מטעם אוניברסיטת תל אביב, בעל ניסיון בתחום הניהולי בסקטור הפרטי והציבורי.

917-225-8549