מי המציא את כיתה א'?
שני אנשים שונים מאוד עומדים מאחורי הרעיון של חוק חינוך חינם: הכהן הגדול יהושע בן גמלא ערב חורבן המקדש, והקיסר הפרוסי פרידריך הגדול במאה ה-18
אתמול, ב-1 בספטמבר, הסעתי ארבעה ילדים למערכת החינוך הציבורי בישראל. שני הגדולים הלכו לבתי ספר תיכוניים בירושלים, שתי הקטנות לגנים באזור מבשרת. בשביל הגדול זו תהיה השנה האחרונה במערכת הזאת, בשביל הקטנה -- השנה הראשונה. ובשבילי, כמו בשביל מיליוני הורים כאן בארץ ישראל, זהו זמן לעמידה בפקקי תנועה ולמחשבות שמחות, אבל גם מודאגות מאוד.
מי המציא את כיתה א'? מי עומד מאחורי חוק חינוך חובה חינם, שמכוחו ובגללו הולכים הילדים שלנו, כמו ילדי כל העולם, לבתי הספר? אלה היו שני אנשים שונים מאוד זה מזה, שחיו בתקופות שונות והאמינו בדברים שונים. שניהם היו אנשים לא פשוטים, חריגים בכל קנה מידה. לדעתי חשוב שנדע מי הם היו ומה רצו להשיג, כדי שנבין מהו "החומר הגנטי" של המערכת שאליה הולכים הילדים שלנו. אם נדע מי הם היו, אולי נבין מדוע מערכת החינוך הציבורי נראית כפי שהיא נראית היום ומתנהגת כפי שהיא מתנהגת, ומה היא עלולה לעשות לילדים שלנו אם לא ניזהר.
הראשון בין השניים חי ומת בירושלים. "אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה... עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע" – כך כתוב בתלמוד הבבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"א עמוד א'.
יהושע בן גמלא הוא דמות חידתית וטראגית. על פי חז"ל ויוסף בן מתתיהו, הוא היה אחד הכוהנים הגדולים האחרונים ערב החורבן. באותה תקופה רוויית דם ויצרים התמודדו הוא ויהושע בן דמנאי על תפקיד הכהן הגדול. לכל אחד מהם הייתה מיליציה של בריונים שלחמו ביניהם ברחובות ירושלים. אבל יהושע בן גמלא לא הסתפק במלחמת הכנופיות. הוא התחתן עם אלמנה עשירה ומיוחסת, עקף בתחבולה את האיסור על כהן גדול לשאת אלמנה לאישה, ובעצם קנה בכספה את המשרה הנחשקת.
בזמן המרד הגדול ברומאים, כחבר בממשלת המרד, התנגד יהושע בן גמלא לקנאים הקיצונים, וזה עלה לו בחייו. הוא נרצח בליל הסדר בירושלים, כמה שעות אחרי שנשא נאום של פיוס מעל חומות העיר. אבל האיש המורכב הזה הנחיל ליהודים את מה שהפך אותם לעם הספר: מסורת מתמשכת ומחייבת של אחריות הקהילה לכך שכל הילדים (בעצם, כל הבנים) ילמדו קרוא וכתוב ותורה, כבר מגיל שש.
במילים אחרות, בית הספר היסודי הציבורי הראשון בעולם החל את דרכו בזרם הממלכתי-דתי. מאז ועד היום מנסות היהדות, הנצרות והאסלאם לשלוט ולהשפיע בכל דרך על החינוך הציבורי של הילדים, על מנת לוודא שהם יגדלו עם האמונה הדתית ה"נכונה". יש בינינו מי שמברכים על זה, יש מי שמתנגדים לזה, אבל כדאי שכולנו נדע: ככה זה.
עד המאה השמונה-עשרה היו היהודים העם היחיד בעולם שכל בניו ידעו קרוא וכתוב. הדברים השתנו כאשר איש צעיר ומיוסר, שהיה גם גאון רב-כישרונות ומשכיל וגם, ככל הנראה, הומוסקסואל בארון, תפס את השלטון בפרוסיה. פרידריך השני, "הגדול", הצליח להפוך תוך דור אחד ארץ חקלאית ענייה למעצמה אירופאית חזקה ומאיימת. עד היום אוהבים הגרמנים את "פריץ הזקן", המלך הלוחם והנאור. הוא שלט בארצו ביד ברזל, אבל בניגוד לרבים ממנהיגי גרמניה לפניו ואחריו לא היה אדם אכזרי או צמא-דם אלא מוזיקאי, סופר, ופילוסוף צמא-דעת.
פרידריך הגדול (1712-1786) הבין משהו שמנהיגי אירופה האחרים הבינו רק הרבה אחריו: שצבא מודרני זקוק למספרים גדולים של חיילים ממושמעים לחלוטין, שכולם יודעים קרוא וכתוב. לכן הוא הנהיג בפרוסיה חינוך חובה חינם לכל הבנים, חינוך שמטרתו היתה אחת ויחידה - להכשיר חיילים טובים וממושמעים לצבא הפרוסי, ולהפוך את החייל הפרוסי למכונת המלחמה הטובה באירופה.
מערכת החינוך היסודי הפרוסית נבנתה בשיטתיות ובכוונה תחילה ברוח צבאית. מטרתה המוצהרת הייתה לדכא את המקוריות, היצירתיות, ואת רצונותיו העצמאיים של הילד, ולהפוך אותו לצייתן ולממושמע לחלוטין .כפי שאמר הפילוסוף יוהן גוטליב פיכטה,
שהשפיע רבות על מערכת החינוך הפרוסית :"אם ברצונך להשפיע במשהו (על התלמיד), עליך לעשות יותר מאשר לדבר איתו. עליך לעצב אותו ,ולעצב אותו כך שהוא לא יוכל - פשוטו כמשמעו - לרצות שום דבר אחר חוץ ממה שאתה מעוניין שהוא ירצה".
אם כך, הרי שלבניין הגדול והמרובע של בית הספר, לכיתות האחידות, לשורות הישרות של הכסאות והשולחנות, לזמני השיעור הקבועים והשרירותיים, לחצר המרוצפת באספלט, להפרדה בין חדר המורים לבין התלמידים, לתוכנית הלימודים הקשיחה והאחידה -- לכל הסממנים הצבאיים האלה של בית הספר היסודי יש מטרה אחרת לחלוטין מזו שאנו מתכוונים אליה ומייחלים לה, כהורים וכאנשי חינוך.
ואף על פי כן, נעשה בית הספר היסודי הפרוסי מודל לחיקוי במערכות החינוך הממלכתיות בכל העולם: בארצות הברית, באנגליה, בשאר ארצות אירופה, וגם אצלנו. למרבה האירוניה, רוב המחנכים, המורים והמנהלים שלנו אינם משערים בנפשם מהו המודל שעל פיו נבנה בית הספר היסודי הישראלי, מי הגה אותו, ומה היו מטרותיו המקוריות.
אבל משהו בכל זאת השתנה אצלנו, במערכת החינוך הישראלית: משמעת? – לא בבית ספרנו. וזה לא חדש. קראתי לא מזמן מסמך מרתק – דו"ח שפרסמה ועדה מנדטורית בריטית שהגיעה לארץ בשנת 1946, על מנת לבדוק את איכות החינוך היהודי בפלסטינה. לצד שבחים על ההשקעה הגדולה בחינוך, מציינים הבריטים הנבוכים שהמשמעת בבתי הספר של היישוב היהודי ירודה באופן מבהיל.
כך או כך, בשנים האחרונות נחשפים הילדים שלנו כאן במערכת החינוך הציבורי בארץ לרע מכל העולמות. מצד אחד, המאפיינים החיצוניים של בית הספר היסודי הישראלי – זמן, מקום, צורה, תכנית לימודים – נותרו קשיחים, ממש כפי שתכנן אותם פרידריך הגדול. מן הצד האחר, המשמעת שהיתה אמורה להחזיק את כל זה התפוררה סופית תחת לחץ ההורים, שהמורים והמנהלים של היום חיים בפחד מתמיד מנחת זרועם. השילוב של מבנה קשיח עם התנהגות פרועה מביא לתוצאות שאותן אנחנו רואים יום יום בחצר בית הספר, כמו גם בכיתות ובהישגי התלמידים. אז מה אני מציע? אין לי פתרונות נפלאים, אבל יש לי כמה מחשבות, שאותן אכתוב כאן בשבוע הבא.
לפנייה לכתב/ת 
