השופט האמיץ עומד למשפט

השבועון הגרמני הנפוץ "דר שפיגל" הוא גם אנטי־ישראלי וגם אנטישמי. נכון, מדי פעם הוא מפרסם גם "עלי תאנה". לכן הופתעתי כשבאחד הגיליונות קראתי כותרת מאמר ששאלה: "האם המשפט בגרמניה הוא חום?" למאמר לא היה קשר כלשהו לישראל או ליהדות, לכן לא אתייחס אליו, אך על הכותרת אפשר בהחלט להשיב ב"הן" גדול. כי לא משפט אחד בגרמניה מסתיים כמו המשפטים "החומים" - כלומר, אלה שנוהלו על ידי השופטים ה"חומים", כפי שהוגדרו אנשי מפלגתו של היטלר בראשית דרכם מאחר שלבשו חולצות חומות.

ועתה לנושא שלנו. ב־2002 עבר בבית המשפט של מדינת נורדריין־וסטפליה הגרמנית חוק שאיפשר קבלת פיצויים לניצולי השואה שנאלצו לעבוד עבודות כפייה בגטאות. ב־2005 התברר שכ־95% מהבקשות נדחו כשהטיעון הוא: "העדר מידע היסטורי".

ב־2006 התחיל לכהן בבית המשפט המחוזי של נורדריין, שהנושא הועבר לטיפולו, שופט צעיר ונמרץ, יאן רוברט פון רנסה. הוא החל להזמין מחקרים היסטוריים והבין שחלו טעויות חמורות בטיפול בתיקים - מחוסר מידע או מחוסר רצון לבדוק עובדות רלוונטיות. בסוף אותה שנה החליט פון רנסה להגיע ישראל ולבדוק את העדויות של הקורבנות. בשיתוף עם משרד החוץ הישראלי הוקם מעין בית משפט בנוכחות כל הגורמים. בית המשפט קיים שימועים רבים, פון רנסה הגיע 6־7 פעמים לארץ בשנים 2006 ו־2007, ובעקבות כך הצטבר חומר ראייתי רב. בעקבות חוות דעתו של השופט הגרמני, ב־2009 החליט בית המשפט הפדרלי העליון של גרמניה לקבל את תביעות הפיצויים שהגישו הניצולים.

תוך כדי החקירות שערך השמיע השופט פון רנסה הערות ביורוקרטיות חריפות נגד עמיתיו, ואלה החליטו לנקום בו. הם הגישו נגדו תלונה על "עלבון גס". בינתיים זכו כמעט כל הניצולים בתביעותיהם, אך המשפט נגד פון רנסה לא בוטל. בחודש מארס השנה נערך מעין "הסכם טיעון", שלפיו פון רנסה יתנצל על דבריו. בכך, סברו הכל, הגיעה לסיומה הפרשה בין קבוצת השופטים הגרמנים שלא רצו לטפל בדרישות הלגיטימיות של ניצולי השואה לבין השופט האצילי, שחשש שישללו ממנו את רישיון השיפוט.

אלא שלאחרונה נמסר לפון רנסה כי בית המשפט אינו מקבל את "הסדר הטיעון", וכי המשפט נגדו ייפתח ב־13 בספטמבר. רבבות ניצולי השואה, בארץ ובחו"ל, חתמו מיד על בקשה לבטל את המשפט, וגם שגריר גרמניה בישראל לא היסס לתמוך בדרישה הזו. אך מאמציהם היו לשווא: המשפט לא בוטל. ניצולי השואה ממשיכים להיאבק לטובת השופט הגרמני האמיץ. "לא נפסיק במאבק שלנו", אמרה לי קולט אביטל, יו"ר "מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל", המאגד 58 ארגונים שונים.

כאן נזכרתי בכותרת המאמר ב"דר שפיגל". מתברר ש"החולצות החומות" לא נעלמו, למרבה הצער משום ששופטים רבים - ייתכן שחלקם בנים ונכדים לאבות ולסבים שלבשו אותן חולצות - נשארו נאמנים הן לצבע והן לפעילות.