אל תחמיצו

אחד הדברים שמרגש לגלות ביום הקולנוע הישראלי — יוזמה ברוכה של השנים האחרונות — היא לא רק כמה הקולנוע הישראלי השתפר, אלא קודם כל כמה הוא התרחב ו"התגוון". אם פעם את הקולנוע הישראלי היה אפשר לסכם בשניים־שלושה ז'אנרים (דרמות משפחתיות עגמומיות, סרטי בורקס, וכמובן סרטי "יורים ובוכים" באינתיפאדה ובלבנון) היום אפשר למצוא בבתי הקולנוע הכל, ובעברית: מסרטי אימה ועד דרמות חברתיות על חתונות במגזר הבדואי. אבל בתוך הבלגן הנה כמה המלצות שלי ליום הקולנוע הישראלי.

אבינו. והנה ההוכחה שיש מי שחולם לעשות סקורסזה בישראל, ומצליח לא רע בכלל. הבמאי מני יעיש ("המשגיחים") חוזר בדרמת פשע עוצמתית שמשלבת בין סוגיות של אמונה וחטא לעולם המועדונים של מוזיקה מזרחית. במרכז עומד מוריס כהן בהופעה נהדרת שכנראה תביא לו את האופיר בתור מאבטח שמתפתה להצטרף לעסקי הפרוטקשן וחיי הפשע.

שבוע ויום. הסרט הזה, שכבר עלה לאקרנים אצלנו לפני שבועיים, הוא דוגמה נהדרת לאיך עושים גם אצלנו סרט חמוץ־מתוק ונוגע, כמו בקולנוע העצמאי האמריקאי, אבל ישראלי לגמרי. הבמאי המתחיל אסף פולונסקי מביים נהדר את שי אביבי ויבגניה דודינה כהורים שאבלים על מות בנם. הדמעות בסוף מובטחות.

טריילר "שבוע ויום" 

מעבר להרים ולגבעות. לטעמי האישי מדובר בסרט הישראלי הגדול של השנה. ערן קולירין ("ביקור התזמורת") חוזר בסרט שהוא בחציו דרמה נוקבת ובחציו משל ערמומי על משפחה ישראלית כאילו מיינסטרימית, שבה לכולם יש מה להסתיר: לאב שזה עתה יצא מהצבא, לאם המורה וגם לילדים. לא סרט לכל אחד, אבל מי שיתחבר אליו יגלה פצצה קולנועית חכמה להפליא וגם תמרור אזהרה שיישאר אתכם הרבה אחרי הצפייה.

טריילר "מעבר להרים ולגבעות"