מיליארד סינים צופים, והוליווד מתחנפת: אז מי מפלה את מי בתעשיית הקולנוע?
מליהוקה של סקרלט ג'והנסון לעיבוד ההוליוודי של סדרת מנגה יפנית ועד שחקן תכול עיניים שיישחק בסדרה ששורשיה בכלל במקדש בהימלאיה - הקהילה האסייתית מתלוננת על הייצוג הלקוי שלה על מסכי הקולנוע האמריקאים. אז מה התירוץ של הוליווד?
זה היה בלתי נמנע. אחרי מחאת הוליווד הלבנה של הקהילה האפרו-אמריקנית, והמתיחות הבין-גזעית בארצות הברית, הגיעה גם תורם של האסיאתים להתלונן על הייצוג שלהם בתרבות האמריקנית, ובמיוחד על מסכי הקולנוע. על פניו, יש לסינים, ליפנים, לקוריאנים, לפיליפינים ולאחרים המגיעים מהמזרח הרחוק סיבה מוצדקת לכעוס.
זה התחיל בהודעה על ליהוקה של סקרלט ג'והנסון לעיבוד ההוליוודי לסדרת המנגה "Ghost In The Shell" של מאסמונה שירו. אמנם הכוכבת האמריקנית הלוהטת הייתה אבודה בטוקיו, אולם אין במראה שלה דבר המזכיר את דמות הסייבורגית הלוחמת מייג'ור מוטוקו קוסנאגי מהקומיקס היפני או מסרט האנימציה שנוצר בהשראתו ב-1995. ההפקה של דרימוורקס זכתה בשירותיה הטובים של ג'והנסון ככוכבת הראשית בתמורה לשכר נאה של עשרה מיליון דולר. ז'ולייט בינוש, מייקל פיט וגם פילו אסבק הדני - שיותר בלונדיני אפילו מג'והנסון - לוהקו גם הם לתפקידים ראשיים. על אף שמאחוריהם ניצב צוות שחקנים יפני בראשות טאקשי קיטאנו, הטענות על הלבנת הסרט מיהרו להגיע.
"זה מאכזב שהם לא יכולים למצוא מישהי ממוצא אסיאתי כדי לגלם את התפקיד הראשי, כי נדירים המקרים בהם הוליווד מתגייסת ליזום פרויקט שבו אסיאתים יהיו הכוכבים", אמר גאי אוקי, ראש הארגון האסיאתי-אמריקני לביקורת התקשורת, בתגובה לליהוקה של ג'והנסון. מריסה לי מארגון הפועל לשיוויון הזדמנויות בתעשיית הבידור הצטרפה אליו: "כשאולפנים הוליוודיים כמו דרימוורקס מחליטים ללהק שחקנים לבנים לפרויקטים שנוצרו במקור עם דמויות צבעוניות, זה רק מאשש את הטענות על אפליה".
היוצר פרדי וונג היה קצת פחות מנומס, כשבסרטון יוטיוב שהפיץ נראה איש אפקטים מנסה לעצב מחדש את ג'והנסון כדמות אסיאתית באמצעים דיגיטלים מגוחכים, אופציה שנבחנה אגב על ידי ההפקה ששקלה להפוך את עיני הכוכבת הראשית למלוכסנות - מה שהרגיז אף יותר את המעריצים. אלו התערמו על כך שהנחת העבודה של האולפנים הגדולים היא שלא ניתן להפקיד תפקידים ראשיים בידי שחקנים אסיאתים מכיוון שהם אינם טאלנטים שיניבו רווחים. "הסיבה היחידה להתעצבן על כך שג'והנסון לוהקה היא אם אתם לא יודעים איך תעשיית הסרטים עובדת", התנדב התסריטאי מקס לנדיס להסביר, "אין מספיק שחקנים אסיאתים שנחשבים איי-ליסט ויכולים להוביל הפקה גדולה. זוהי התרבות וזה מפחיד יותר ויותר מכיוון שסרטים עושים פחות ופחות כסף".
ההסבר הכן של לנדיס (שדרך אגב, בכלל לא קשור ל-"Ghost In The Shell", ולכן היה יכול להרשות לעצמו לא להיצמד לתקינות הפוליטית של המפיקים) מתקבל על הדעת. אפשר להבין את החששות של ראשי האולפנים הגדולים להציב בקדמת הבמה כוכב אסיאתי, וזה כולל גם את יו"ר אולפני האחים וורנר קווין טסוג'יהארה שהוא ממוצא יפני. לכן למשל כוכבי הגרסה ההוליוודית האחרונה של "גודזילה" מבית וורנר ברוס הם אהרון טיילור-ג'ונסון ואליזבת אולסן החיוורים (אבל נזכיר כי קן ווטנאבה היה שם כנציג ארץ השמש העולה), וכך גם "קצה המחר" המבוסס על קומיקס יפני אך בקדמתו עומדים טום קרוז ואמילי בלאנט. ונזכיר כי לפני כן עיבדו האחיות וואצ'ובסקי את הקומיקס "ספיד רייסר" של טוטסי יושידה בכיכובם של אמיל הירש וסוזן סרנדון.
אפשר להבין את המחאה כשמדובר בעיבוד הוליוודי לסיפורים ולדמויות שנוצרו ביפן או בסין בהשראת התרבות המקומית, ואז עוברים מניפולציה מערבית. או במילים אחרות "הלבנה". אבל טענות נשמעות גם כשמדובר בחומרים שמקורם בארצות הברית - למשל בין דפי חוברות הקומיקס של מארוול. כך במקרה של "איירון פיסט", שאומץ לאחרונה על ידי נטפליקס לצורך סדרה חדשה. אחרי ששיתוף הפעולה הטלוויזיוני בין מארוול לנטפליקס הניב סדרה על גיבור העל השחור לוק קייג', היו בקהילה האסיאתית-אמריקנית מי שציפו לכך שדמותו של דניאל רנד - או בכינויו איירון פיסט - תייצג אותם. למה? כי למרות שעל פי הביוגרפיה הבדיונית שהגה עבורו היוצר רוי תומאס בשנות ה-70, רנד הוא בן למשפחה אמריקאית - מדובר בגיבור שגדל במקדש בהימלאיה ושולט באמנויות לחימה מן המזרח. הוא עוצב למעשה בהשראת ברוס לי.
אבל אז נודע כי לתפקיד הראשי לוהק פין ג'ונס הבלונדיני ותכול העיניים (הלא הוא לוראס טיירל מ"משחקי הכס"). "הוא מושלם לתפקיד", הסביר ג'וזף לואב העומד בראש חטיבת הטלוויזיה של מארוול. ובכן, יש מי שחולק עליו, אפילו במגרש הביתי שלו. "אני לא מתכוונת לצפות באיירון פיסט אם הם ילהקו בחור לבן. אני לא יכולה לעשות את זה יותר, הגעתי לרף שלי", הצהירה מבעוד מועד מרג'ורי ליו הנמנית על צוות כותבי מארוול. כשהחדשות על ליהוקו של ג'ונס הגיעו, היא הביעה אכזבתה מההזדמנות שהוחמצה לעצב מחדש את הדמות, שנתפסת על פי רבים כקולוניאליסטית: "עלילת איירון פיסט מבוססת על גבר לבן אוריינטלי עם קדחת צהובה. שחקן אסיאתי היה יכול לסייע למזער את הביטוי המעליב הזה".
מהלומת קראטה מפתיעה שוגרה בכיוון מארוול גם לקראת סרט גיבורי העל הבא של הסטודיו - "דוקטור סטריינג'". הטריילר הראשון בכיכובו של בנדיקט קאמברבאץ' חשף גם את דמותו של "The Ancient one". בקומיקס הכרנו אותו כנזיר טיבטי מימים עברו. בסרט שביים סקוט דיקרסון, הנזיר הוא נזירה, צעירה יחסית ובכל מקרה ממש לא עתיקה כמתחייב מכינויה. וממש ממש לא ניכר עליה שהיא במקור ממזרח אסיה. היא נראית כמו בריטית חיוורת כחולת עיניים, ממש דומה לטילדה סווינטון - רק עם קרחת. "לא נשכרתי כדי לגלם דמות אסיאתית, זה בטוח", הבהירה זוכת האוסקר בתגובה למחאה על ליהוקה.
האם גם ראשי מארוול מלבינים דמויות בשביל כסף? רוברט קרגיל הנמנה על צוות תסריטאי "דוקטור סטריינג'" הציע הסבר אחר - כן ופוליטיקלי קורקט, ומרגיז לא פחות - הנוגע לסכסוך המדיני בטיבט שתחת כיבוש סיני. "אם אתה מכיר בכך שהוא (הנזיר) מטיבט, אתה עלול להרחיק את עצמך ממיליארד אנשים שחושבים שזה בולשיט ולהסתכן בכך שהממשלה הסינית תאמר: 'היי, אתם יודעים שאנחנו אחת מהמדינות בעלת קהל הקולנוע הגדול ביותר בעולם? אנחנו לא מתכוונים להקרין את הסרט שלכם בגלל שהחלטתם להיות פוליטיים'. מצד שני, אם אתה עומד ללהק שחקנית סינית לדמות טיבטית, אז אתה טיפש גדול שאין לו מושג על מה הוא מדבר".
הדברים הללו חושפים את מה שקורה מאחורי הקלעים של אולפני הוליווד בשנים האחרונות. הקהל האמריקני הוא עדיין הגדול בעולם, אבל הוא כבר מזמן לא קהל שבוי. היכולת לסחוף את הצופים לבתי הקולנוע הופכת להיות יותר ויותר מורכבת, ורבים מהם מעדיפים להתמסר לטלוויזיה ולהמתין לאופציות פיראטיות לצפייה ביתית בסרטים. כדי למשוך אותם בכל זאת לאולמות, האולפנים משקיעים מאות מיליונים בהפקות גיבורי על, מדע בדיוני והרפתקאות פנטסטיות. מדובר בהימור עצום, והסיכויים לאו דווקא לטובתם.
אבל יש להם תעודת ביטוח - השוק הסיני. הוליווד מסתמכת עליו יותר ויותר, ממש תלויה בו. פלופים מהדהדים כמו "היום השלישי: התחדשות" או "וורקראפט" שכשלו קופתית בניו יורק ולוס אנג'לס, הצליחו להתאזן איכשהו בבייג'ינג ושנגחאי. זה אמנם שוק בעייתי מאוד, שנמצא תחת בקרה נוקשה וצנזורה של הממשלה המקומית, אך בלעדיו קשה מאוד לבנות על רווחיות של הפקות גדולות. סין כידוע היא המדינה המאוכלסת ביותר בעולם (יותר מ-1.36 מיליארד איש), והיא צמאה לבידור מהמערב, כמו גם יפן ודרום קוריאה - שתי מדינות אסיאתיות ענקיות בעלות זיקה ברורה להוליווד. בעקבות המגמות האחרונות, הוליווד מפתחת זיקה ברורה למזרח הרחוק.
אז נכון, את הסרטים הגדולים של הוליווד מובילים עדיין שחקנים אמריקנים - לבנים, ולעתים שחורים, גם כשזה מרגיש קצת עקום. מצד שני, נראה שלתעשיית הקולנוע בסין אין ממש טענות. המפיקים המקומיים אפילו מתעקשים לשכור בעצמם כוכבים מן המערב להוביל את סרטיהם. כך למשל במקרה של ג'ון קיוזק ואדריאן ברודי שלוהקו ביחד עם ג'קי צ'אן וצוות שחקנים סיני בסרט ההרפתקאות ההיסטורי של דניאל לי "Dragon Blade". דוגמא קיצונית אף יותר היא ליהוקה של אולגה קורילנקו כבתולת ים בסרט בהפקה המגלומנית שיזם המיליארדר הסיני הונגיו ג'יאנג "Empire Of The Deep", שהבשילה בינתיים רק לכדי טריילר.
הבמאי הסיני המוערך ז'אנג יימו החליט לבנות את סרטו החדש "The Great Wall" על מאט דיימון. מדובר בהפקת ענק תוצרת סין (אולפני לג'נדרי ההוליוודי אמנם שותפים לה, אך הם כיום בבעלות תאגיד וואנדה מבייג'ינג), והעלילה מתרחשת על החומה הסינית אשר מותקפת על ידי מפלצות, אבל הלוחם שמוביל את המערכה הוא הכוכב האמריקני, וואספי תוצרת מסצ'וסטס. ליהוק מוזר שנתקל בביקורת רבה - רובה מהקהילה האסיאתית בארצות הברית, למקומיים עצמם פחות אכפת. הם יותר צינים, הסינים.
אז הסינים אולי קורצים לאמריקנים, אבל האמריקנים ממש מחבקים את הסינים. על המסך זה בא לידי ביטוי בשילובם של שחקנים ממוצא אסיאתי בכל הפקה גדולה. זה נהייה הכרח, כדי להחניף לקהל במזרח הרחוק. זו הדרך היחידה להסביר את היוזמה של מייקל ביי להפיק תוכנית ריאליטי בטלוויזיה הסינית לבחירת כישרון מקומי לסרטו "הרובוטריקים 4". כוכב הפופ האן גנג זכה בתחרות וזכה להופעת אורח קצרצרה בסרט לצד השחקנית בת ארצו לי בינגבינג שלוהקה מבעוד מועד. זה מרגיש חובבני? בהחלט. אבל לכו תתווכחו עם 320 מיליון דולר שהסרט גרף בסין.
קברניטי הוליווד בוודאי שלא מתכוונים להתווכח עם התוצאות הללו. היום כל הפקה גדולה בארצות הברית שומרת משבצת לאסיאתים תורנים - אלמונים ככל שיהיו לקהל האמריקני (אפילו ב"דוקטור סטריינג'" מופיע שחקן ממוצא סיני בשם בנדיקט וונג). זה נהיה תקן - גם אם מדובר בתפקידי משנה זעירים, הכל כדי ליצור הזדהות עם הקהלים הגדולים במזרח. והנה לכם רשימה ממצה של השחקנים ממוצא אסיאתי בסרטי הענק של הוליווד:
"רוג אחד: סיפור מלחמת הכוכבים": וון ג'יאנג ודוני יין
"יחידת המתאבדים": קארן פוקוהארה, דריל קואן וקנת' צ'וי
"וונדר וומן": אלינור מטסורה ומיילינג נג
"המלך ארתור": טום וו
"קונג: אי הגולגולת": טיאן ג'ינג
"פסיפיק רים 2": טיאן ג'ינג
"חיות הפלא והיכן למצוא אותן": ג'מה צ'אן
"ספיידרמן: השיבה הביתה": ג'ונה שיאו
"ת'ור: רגנרוק": טדאנובו אסאנו
"היום השלישי: התחדשות": אנג'לבייבי
"סטארטרק: אל האינסוף": ג'ון צאו
"מהיר ועצבני 7": טוני ג'א
"Arrival": טסו מא ורות שיאנג
"מלחמת הכוכבים 8": קלי מארי טראן
"שבעת המופלאים": ביונג הון-לי
מפתיע מכולם הוא "שבעת המופלאים" של אנטואן פוקואה - הרימייק למערבון הקלאסי של ג'ון סטרג'ס מ-1960. יול ברינר, סטיב מקווין, צ'ארלס ברונסון, ג'יימס קובורן ואחרים הובילו את שבעת הבוקרים מהזן הקלאסי - הלבן. ואילו בעיבוד המחודש יש לנו את דנזל וושינגטון כאפרו-אמריקני ומרטין סנסמאייר כאינדיאני משבט הקומנצ'י - שתי דמויות שמתקבלות על הדעת במערב הפרוע של המאה ה-19. אבל מה בדיוק עושה שם סכינאי אסיאתי בין החברים? הרי לא הרבה הסתובבו אז במדבריות של דרום מערב ארצות הברית. ובכן, העיקר שיש כבוד למגזר בדמות ביונג הון-לי הקוריאני - אפילו במערבון אמריקני. אלא שבעצם במקור העלילה מבוססת על "שבעת הסמוראים" של אקירה קורוסאווה מ-1956. אז כנראה שבמקרה הזה אף אחד לא יכול להתלונן.
