איך למצוא גבר בקהל חשוך

ביום חמישי הבא יעלה לראשונה על בימת מועדון צוותא בתל-אביב המופע "מתה לחיות 2" של נולי עומר. ארבע שנות שתיקה תקשורתית עברו על מחצית הצמד ההיסטורי "דבי ונולי" ולמרות השתיקה מסתבר שלא היה לה משעמם. היא כתבה ספר ילדים, חלפה במהירות בהפקת תיאטרון של הקאמרי והציגה תערוכת ציורים בגלרייה בתל-אביב. המופע, סמי-אוטוביוגרפי ובעיקר אינטראקטיבי, מספר על אם חד-הורית בת 41 שמחפשת בעל במהלך ההצגה.
"זה מופע ממש שונה ממה שעשינו בדבי ונולי", היא אומרת. הקטע של הפרידה מדבי היה לא צפוי ומאז שהפסקנו להופיע עברתי סוג של תהליך עם עצמי. בקונסטלציה הקודמת המכנה המשותף היה ירידה על פוזות חברתיות, והמופע הנוכחי הוא עלי נטו. אני כתבתי את החומר ובמהלך המופע אני מדברת על עצמי ועל דברים שלקוחים מתוך החיים שלי, שהקצנתי. אני מספרת על החוויות שלי כאישה בת 41 ועל חוסר הסיכוי למצוא גבר שהוא פנוי, שפוי ולא רפוי. הדרך היחידה שלי למצוא מישהו היא דרך המופע, כי מתוך מאה זוגות שיגיעו, לפחות שלושה גברים יהיו פנויים - מתוכם אולי אחד לא יהיה הומו. אני מספרת על בליינד-דייטים, על הפגישה עם הפסיכולוגית ובעיקר אני מנסה להגיע למצב של לצאת בכל ערב עם גבר, גם אם הוא יהיה פמיניסטית. במהלך ההצגה אני מעבירה את הגברים שמוצאים חן בעיני מבחן. טוב, אני גם קצת יורדת עליהם. בעיקר על הקטע שהדבר שהכי מפחיד גברים - קשר ומחויבות. את יודעת למה ניל ארמסטרונג הגיע לירח? כי חברה שלו אמרה לו 'ניל, מתי ממסדים את הקשר?'

- מדובר בסוג של סטנד-אפ?

"לא. זה מופע בידור מצחיק, קומי, אינטראקטיבי ומובנה. זה לא סטנד-אפ במובן הפרוץ של המילה, שבו אני עוברת מחוויה אחת לשניה בלי שום קשר. יש לי טקסט שאני כתבתי ונערך על-ידי עופר קניספל ואת הערב כולו ביים עידו רוזנבלום. מצד שני זה לא מחזה בקאמרי עם במאי ושחקנית מריונטה. אני משתפת את הקהל ומשלבת אותו במהלך הערב.

-יש אמירה?

"פילוסופיית החיים שלי היא שההומור זה התרופה הטובה ביותר לכל מצוקה ועצב. אין כמו לצחוק על עצמך ואני צוחקת על עצמי, על הגברים שהיו ויהיו איתי. זו אכזריות מהולה בחמלה. הכל אמיתי ולקוח מהחיים שלי, רק שעשיתי מזה פלסטלינה, הקצנתי והפכתי את זה ליותר מגוחך".

-עבדת שנה וחצי על המופע. זה הרבה, לא?

"לא יכולתי לקצר את התהליך כי הטקסט עבר המון שינויים וכל הזמן התווספו רעיונות עד שזה התגבש למשהו שלם. רציתי להיות ממש שלמה לפני שאני עולה לבד על הבמה".

- מתרגשת?

"החלטתי לעזוב את המחשבה הזו, לא להתעסק בה. אני נורא מתרגשת, הבטן שלי מתהפכת בכל פעם שאני חושבת על זה אבל החלטתי לא להכנס להיסטריה. אני לא רוצה לתת לפאניקה יותר מדי מקום וחוץ מזה אני עומדת מאחורי כל מילה שכתובה במופע".

-מעבר לתערוכה, לספר ולמופע החדש את גם משחקת בתיאטרון הרצליה.

"כן. החודש התחלנו לעבוד על 'אלוהים', מחזה של וודי אלן שמביים בן לוין. הקאסט נפלא ובין השאר יש בו את תומש (תומר שרון), עמי סמולרצ'יק, ניר מינקי, אביטל פסטרנק ואילן גנני. זה מחזה מוטרף לגמרי שהוא מעין מחזה בתוך מחזה עם המון שאלות פילוסופיות. אני מגלמת את בלאנש מ'חשמלית ושמה תשוקה', שברחה מהמחזה של טנסי וויליאמס, ובמקביל אישה עם סכין בחזה שנקלעה בטעות למחזה. זה די היסטרי".

-למה דווקא תיאטרון הרצליה?

"כי קיבלתי פנייה מגדליה בסר, המנהל של התיאטרון וחשבתי שזה נכון. מדובר בתיאטרון בחיתולים עם כוונות לעשייה תיאטרלית איכותית. יש בזה משהו בתולי ולא ציני, חוץ מזה שהקאסט מדליק".

-מה החזיר אותך לבמה אחרי ההפסקה הארוכה?

"לפני שנתיים בערך הופעתי בערב הגאווה בצוותא בקטע שמאוד הצליח. שיחקתי אישה בשם אסיה רפפורט, מהסוג הצדקני והכיבכול ליברלי ונאור, שתחת המעטה הפתוח מתגלה כאישה אטומה ובהמית. ההצלחה של הקטע והתגובות שקיבלתי הולידו את החשק למופע משלי".