המדריך המלא לבניית קבוצת כדורגל
הפרק הראשון בסדרת כתבות חדשה על בנייה נכונה של קבוצת כדורגל ישראלית. בכתבה זו, דן מונטגומרי בטרנדים החדשים בכדורגל הישראלי, בסמכויותיו של המנהלים המקצועיים והחשיבות של מערכת שקטה ומסודרת. זאת הדרך של הכדורגל שלנו לצאת מן הבוץ
מגוון עצות שימושיות לאמיר כבירי, ברק אברמוב, יעקב שחר, יואב כץ, אלונה ברקת ומיץ' גולדהאר.
השטחה של עקומת הלמידה ובנייה נכונה של מועדון כדורגל
חרף העובדה שבישראל מועדוני כדורגל מקצועניים מנוהלים על ידי אנשי עסקים פרטים זה למעלה משני עשורים, אנו מזהים עקומת למידה (learning curve) כמעט זהה בין הקבוצות השונות. תהליכים אלו אורכים בין שלוש לחמש שנים, לכל הפחות. תחילתם בניצול חוסר הניסיון של בעלי הקבוצות על ידי גורמים אינטרסנטים של כוחות השוק (סוכנים, קבוצות מתחרות, מאמנים ושחקנים), נמשך במפח נפש והתנגדות מצד האוהדים על רקע הכישלונות המקצועיים ומסתיים בתחושת התפכחות וחשבון נפש בנוגע לכדאיות המיזם. בנקודה זו הם נחלקים לשני מקרים, הראשון מכירה של הקבוצה לגורם חדש, והשני ניסיון למנף את הידע שנצבר והצלקות שהגלידו לקבוצה חזקה ותחרותית.
אם כך אנו עדים, אחת לכמה שנים, לרכישה של קבוצות כדורגל על ידי אנשי עסקים. לרוב הקשר בינם לבין הקבוצה החל עוד לפני כן, בין אם כנותני חסות או כאוהדים מן המניין. רק בשנה האחרונה הצטרפו למדמנת ליגת העל, אמיר כבירי וברק אברמוב, אנשי עסקים לגיטימיים. את הניתוח הפסיכולוגי בנוגע לגורם שמביא אותם לפעול באופן לא רציונלי והשאלה האם ניתן להרוויח כסף מניהול קבוצת כדורגל נשאיר לכתבה אחרת. נצא מתוך נקודת הנחה שהמוטיבציה הפנימית או החיצונית (פרסום, כבוד, קידום העסקים הקיימים, תרומה לקהילה והטבות מס) אינם רלוונטיים, שהרי בסופו של תהליך כולם רוצים בהצלחתה של הקבוצה ושיפור התדמית האישית במינימום השקעה.
על כן, אני רוצה לנתח את הגורמים שמרכיבים מועדוני כדורגל בישראל ולהתמקד בנקודות העוצמה, במינוף היתרונות היחסיים, בקיצור עקומת הלמידה ולימוד מטעויות העבר. נדבר על חשיבות המאמן (זר או מקומי), בחירת השחקנים, מדיניות רכש, קשר עם הקהל, שיתופי פעולה עם קבוצות זרות, ספונסרים, שימוש בטכנולוגיה, תכנון פיננסי, בחירת שחקנים זרים, טיפול רפואי, פעולות מול התקשורת, רשתות חברתיות, איכות המגרש הביתי, עבודה מול סוכנים ועוד. הנושא המרכזי של סדרת הכתבות הוא בנייה נכונה של קבוצת כדורגל בישראל, הרעיונות שיעלו במסמך נכונים לבעלי קבוצות חדשים אבל יכולים לשפר ולתמוך בתהליכים קיימים. חשוב לציין שרובם המכריע של המחשבות הן תכליתיות ולא דורשות השקעה כספית נוספת. במסך זה נתמקד בחשיבותו של המנהל המקצועי להצלחת הקבוצה, ייעודו המקורי ותפקודו בפועל. ננסה לתת קוים לדמותו עבור קבוצות שמשחקות עם המחשבה.
(צילום: עוז מועלם)
ג'ורדי קרויף כמשל
לאור ההצלחה הפנומנלית של מכבי תל אביב בארבע השנים האחרונות, נפוצה האופנה של מינוי מנהל מקצועי כמרכיב מרכזי להצלחתה של קבוצה. כמו בכל אופנה ועם מעט לחץ חברתי, נאלץ גם יעקב שחר לאמץ את הגישה ולמנות את מר קרלסון מעל רוני לוי (שידוך שלא החזיק מעמד). אלי גוטמן שידרג את מעמדו בהפועל תל אביב ועל השפעתם של איזי שרצקי ואלי טביב על אין להוסיף. אם כן, השאלה בנוגע לנחיצותו של מנהל מקצועי במבנה הארגוני ולקשר שלו לבין הצלחת הקבוצה מעסיקה את פרשני הספורט בשנים האחרונות.
לדעתי, מדובר בפונקציה חשובה במערך הארגוני, אבל לא כפי שהיא נתפסת על ידי בעלי הקבוצות, השחקנים, אוהדים ואנשי תקשורת. לראייה הפועל באר שבע זכתה באליפות המדינה ומצליחה באירופה ללא מנהל מקצועי מעל ברק בכר. מכבי חיפה, בית"ר ירושלים והפועל תל אביב הניחו את התשתית להצלחה ארוכת השנים ללא מנהל מקצועי. המבקרים יאמרו שהזמנים השתנו וחובה על קבוצות מקצועניות להצטייד מנהל מקצועי.
בכדי להבהיר את כוונתי, נבחן את תיפקדו של ג'ורדי קרויף בשנים האחרונות, ראשית נאמר שאין עוררין על ההצלחה חסרת התקדים והנורמות שהוא העמיד, אולם למתבונן מבחוץ נראה שהוא חטא לתפקידו המקורי, כפי שהוא נתפס באירופה. לדוגמא, שיטת המשחק שבה שיחקה הקבוצה נקבעה על ידי המאמן (שהוחלף כל שנה), לא הובאו לקבוצה שחקנים זרים חדשים באיכות יוצאת דופן, ניתן לציין את הריס מדוניאנין ונוסא איגבור ששיחקו בעבר בישראל. בגזרת הישראלים ניתן לראות שבסגל הקבוצה למעלה משישה שחקנים ישראלים שחזרו לקבוצה מליגות אירופאיות. חלק גדול מהצלחתו נזקפת לאיכות המאמנים הזרים שנחתו במועדון, מינוף קשריו האישים באירופה, השקט התעשייתי וניהול המערכה מול התקשרות.
בניתוח החולשות והעוצמות, ג'ורדי תיפקד כשר חוץ והסברה בממשלת מיץ' גולדהאר, הבחירה שלו להתמקד בקשריו האישים באירופה לחיזוק הצוות המקצועי, ביכולתו לנהל את האופרציה הלחוצה כלפי חוץ וכלפי פנים. המיומנות שלו להכיל את הכישלונות, להחליש את השפעת הסוכנים על מדיניות הרכש, לדברר (to communicate) את הנרטיב מול התקשורת, האינטליגנציה שהפגין בפתרון בעיות ואילוצים מול השחקנים הם האלו המרכיבים הסודיים של הישגיו. מהלכים של ריחוק ושליטה מלאה מול גורמים חיצוניים ובמקביל יחסי קרבה ובסיס להנעה עבור הגורמים הפנימיים, הם אלו שהיוו את בסיס הצלחתו.
אופנות מטבען חולפות, מה שהיה נכון לאתמול נראה הזוי בדיעבד. הראשוניים לאמצם הם לרוב מובילי דעה בעלי ניסיון והבנה רב מיימדית. הבאים לאחריהם נותרים עם חיקוי דהוי ומאולץ שנזרק לאחר תקופה קצרה.
(צילום: רויטרס)
בהנחה שהתיאוריה שלי נכונה, מכאן נובע בסיס הכישלון במינוי מנהל מקצועי. שכמכבי חיפה נכנעה ללחץ הקהל והתקשורת והפועל תל אביב נאלצה לקדם את אלי גוטמן, יעקב שחר ואמיר כבירי ראו בעיני רוחם סמכות מקצועית שתעזור להם להתוות דרך מקצועית, תייצר שינוי ביחס השחקנים ותמשוך שחקנים איכותיים למועדון. שלמעשה דרישות התפקיד שונות לחלוטין, התכונות שהביאו את ג'ורדי להצלחה לא קשורות ליכולותיו המקצועית ויש קושי אמיתי למשוך שחקנים טובים לליגה בישראל בתקציבים הנוכחיים. עם כל הערכה שלי לקורות החיים של אלי גוטמן ותור-כריסטיאן קרלסן, הצלחתם טמונה ביכולתם להתמודד עם הדלפות מחדר ההלבשה, לייצר חיץ בין הקבוצה לבין התקשרות, ליצור היררכיה בקבוצה ולמצוא דרך להתמודד עם האגו של הכוכבים. במקרה של אלי גוטמן נראה שזה חסר סיכוי, אין בידיו את הכישורים, הידע והניסיון להצליח בתפקיד. לכאורה לתור-כריסטיאן קרלסן יש את הכלים להתמודד עם האתגר, אולם נראה שהתנהלותו מול התקשורת והאוהדים תקשה עליו את מילוי המשימה בהצלחה. לעת עתה הקבוצות מאכזבות את הבעלים, האוהדים ואנשי התקשורת.
לסיכום
להערכתי, החשיבות של המנהל המקצועי הקלאסי מעורכת יתר על המידה, דווקא היכולות המקצועיות שלו עשויות להיות חסם להצלחת הקבוצה. במערכות מסודרות כמו מכבי תל אביב, הפועל באר שבע, מכבי חיפה, הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים המאמן והצוות המקצועי צריכים לקבוע את הפרטים הקטנים בניהול המקצועי היום יומי של הקבוצה. לעומת זאת יש חשיבות עליונה בגיוס סמכות עליונה, מעיין שותף מנהל, בעל יכולת וקשרים בינלאומיים ענפים, בניית מדיניות חוץ בעבודה מול התקשורת ותוכנית פעולה פנים ארגונית. בנוסף, עליו להיות בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה, יצירתי ובעל יכולת הנעה של עובדים.
צילום: אורן אהרוני
מומלצים
