המטפלת הרוחנית שהתאבדה בעקבות מות בנה

עבור כל מי שעוסק בתחום הרפואה האלטרנטיבית בישראל ובשיטות טיפול של גוף ונפש — טובי בראונינג נחשבה לדמות מובילה. התורה שהגתה, "עוצמת הרכות", סחפה אחריה אלפים בישראל — מורים ומטופלים. מלבד ישראל, השיטה מתורגלת בהצלחה בעוד מקומות רבים על פני הגלובוס: מיפן, דרך אוסטרליה ואפילו במדינות ברית־המועצות לשעבר. אבל דווקא בראונינג, שלימדה אלפים כיצד להתגבר על קשיים ומשברים בחיים ולצאת מהם מחוזקים — לא מצאה כוחות כדי להתמודד עם הטרגדיה האישית שלה. לאחר שבנה זיוי בן ה־22 נמצא מת בתאילנד לפני כשלושה חודשים בעקבות שימוש בסמים — בראונינג שלחה יד בנפשה ביחד עם בעלה והותירה את חבריה ומטופליה המומים וכואבים.

בעוצמת הרכות התקשו להאמין לבשורה הקשה. "ידעתי שזו תהיה תקופה קשה, אבל לא תיארתי לעצמי שזה יילך לכיוונים כאלו", אומרת ענת קסורלה, שותפתה לדרך של בראונינג בעוצמת הרכות. "כתבתי לטובי בווטסאפ: 'מסתובבת שמועה שאת לא בין החיים'. רציתי שהיא תענה לי, תכחיש. זה פשוט לא נשמע לי סביר, כי טובי יצאה מכל הקשיים שהיו לה בחיים גדולה, מחוזקת. והייתי בטוחה שהיא תצא גם מזה, אבל אני מבינה שהפעם זה לא היה אותו דבר".

"זה היה הלם גדול מאוד עבורי", אומרת גיסתה של טובי, מירה סמטנקה. "ממש כאילו השמיים באמת נופלים. מה, איך, איפה. היינו מאוד קרובות. טוב, היא בטח לא תספר לי שהיא רוצה להתאבד. כעס גדול. זה לא התקבל על דעתנו שהיא תתאבד".

האם שיטת עוצמת הרכות נכשלה דווקא אצל המייסדת והמדריכה הראשית?

המשפחה נמחקה תוך חמישה ימים. בראונינג ובעלה קית'

סמטנקה חושבת מעט לפני שהיא עונה. "מה את שואלת, האם הסנדלר הולך יחף? עם כל הספקולציות מה ואיך היה שם, התחושה הכי חזקה שלי זה שהיא אהבה את הילד מאוד־מאוד. לא שמישהו שאיבד את בנו צריך להתאבד, אבל זה מה שעלה לי בראש. מה שהיא אמרה לעצמה זה: 'איפה שאתה נמצא, שם אני נמצאת'. בעיניי, עוצמת הרכות הצרה את עולמה. היא לא ראתה סרטים, לא הלכה לים, היא לא חיה. היא נכנסה לתפקיד שייעדו לה. תמיד אמרתי לה: 'כשתתבגרי נגור ביחד, תבואי אלינו'. והיא תמיד ענתה: 'מירה, אני רוצה שנשכב לנו על חוף הים, נרוץ כמו ילדות'. היא הייתה ילדה בנשמתה. הרגשתי שהיא לבד, עם כל התלמידים שלה ועם כל השותפים שלה היא הייתה בודדה".

"חשבנו שאולי זה תרגיל"

אף אחד ממכריה של בראונינג, בת 58 במותה, לא יכול היה לצפות את רצף הטרגדיות הנוראי. באוגוסט, לפני כשלושה חודשים, ארזה בראונינג מזוודה וטסה ללונדון, לנוח משנת לימודים מוצלחת בבית הספר שייסדה, וגם כדי לפגוש את בעלה בנפרד, קית' אלכסנדר, שחי באנגליה. שום דבר חריג לא היה בנסיעה הזו. כמו עשרות פעמים בעבר, היא קנתה כרטיס הלוך ושוב, קבעה פגישות בארץ לימים שאחרי חזרתה, אפילו חתמה על הארכת חוזה השכירות, בבית בו התגוררה במושב חדיד. אלא שבסוף אותו חודש הכל השתבש. ב־26 באוגוסט, דרך התכתבויות בסמסים, גילו חבריה של טובי כי זיוי, בנה היחיד מנישואיה לקית', מת בתאילנד משימוש בסמים.

הידיעה היכתה את כל מכריה בתדהמה. ליבם יצא אל האשה שהעניקה להם כל כך הרבה. חלקם אפילו הציעו להגיע עד לונדון כדי לנחמה. בימים שלאחר מכן טובי עוד סימסה לחבריה — עד שנדמה. כשבועיים מאוחר יותר, בתחילת ספטמבר, התגלו בדירה בצפון לונדון גופותיהם של טובי וקית'. בסמוך להם נמצא פתק בכתב ידו של קית': "בעקבות המוות של בננו זיוי", כתב האב, "החלטנו מרצוננו החופשי לקחת את חיינו בידינו. אנו מבקשים שגופתנו תישרף, באהבה לכולם". בתחתית הפתק הופיעו חתימותיהם. שלושה אנשים, משפחה אחת, שנמחקה תוך חמישה ימים בשני קצוות עולם.

"הוא היה ילד גאון". טובי בראונינג ובנה זיוי

בארץ פועלים שני סניפים של בית הספר ללימוד שיטת עוצמת הרכות. 170 מטפלים בשיטה רשומים בישראל ועשרות אלפים כבר עברו טיפול באמצעותה. כולם מדברים על מורה נערצת, שהובילה רבים מהם למקומות טובים בחיים. עופרה לזרוביץ' היא בוגרת המחזור החמישי של בית הספר, והיום מטפלת ומורה בעצמה. "אני קיבלתי את מתנת חיי בעוצמת הרכות", אמרה השבוע. "בעוצמת הרכות לומדים להקשיב לגוף. כך גיליתי שחליתי בסרטן דם, מהסוג שמרפאים בדרך כלל בהשתלת מח עצם. בעזרת כלים שרכשתי אצל טובי עברו עשר שנים והכל בסדר, ללא טיפול". לזרוביץ' מספרת על פגישות אישיות עם בראונינג אחת לשבוע ועוד פעם בחודש שבה העבירה שיעור לכל בית הספר. "אבל", היא מדגישה, "טובי תמיד הייתה המורה שלנו, לא חברה. היה דיסטנס בינינו. לכן לא שאלנו אותה על החיים האישיים שלה. כששמעתי על המקרה, היה רגע שאפילו חשבתי שמדובר בתרגיל של טובי. שעוד מעט היא תופיע ותגיד: 'רציתי לבדוק איך התייחסתם למוות שלי'. היא נהגה לעשות דברים כאלו".

נועם גליקמן, בוגרת נוספת של בית הספר ומטפלת בשיטה מזה 11 שנה, מוסיפה: "כשטובי הייתה מעבירה שיעור, תוך כדי היא הייתה מעבירה אותך תהליכים טיפוליים. הדבר הכי בולט בה הייתה האהבה. מעולם לא פגשתי אדם שכל כך אוהב בני אדם אחרים. היא לימדה את השיטה וידעה להעביר את זה לאחרים. היא ידעה לתת לך בדיוק את מה שאת צריכה. יש הרבה ריפוי בלהקדיש למען האחר".

"היא הייתה ילדה מרדנית"

טובי בראונינג נולדה וגדלה בחיפה, בתם הבכורה של מרדכי ז"ל וחנה סמטנקה. שש שנים אחריה נולד אחיה, שלמה. מירה סמטנקה, גיסתה, מספרת על בית שנוהל במתכונת קשוחה. אמא שעבדה בקופת חולים, אב מנופאי שניסה בשלב כלשהו להיות עצמאי ומכל העסקים שבעולם פתח דווקא אטליז, למרות שמשפחתו חדלה לאכול בשר. אחר כך סגר את העסק ופתח מכבסה.

מימין: ענת קסורלה, עופרה לזרוביץ' ונועם גליקמן(צילום: צביקה טישלר)

טובי הייתה ילדה מרדנית, שחיפשה לפרוץ החוצה, הרחק מהבית המגביל. כבר בגיל 14 טסה לאמריקה וחיה אצל דודתה. ההתנסות הזו הסתיימה תוך כמה חודשים, ובשובה לארץ חזרה טובי למסגרת: תיכון ושירות צבאי בנח"ל בבסיס ליד אילת. אלא שחיידק הנדודים לא עזב אותה. מיד לאחר השירות הצבאי עזבה ללונדון, שם למדה רפואה אלטרנטיבית במשך ארבע שנים, עם התמחות באוסטיאופתיה, רפואת העצמות, ונתורופתיה, רפואה טבעית.

בלונדון טובי החלה לעבוד כמטפלת, סיימה דוקטורט והכירה את קית' אלכסנדר, גרוש ואב לשניים, המבוגר ממנה בתשע שנים, פרמקולוג במקצועו. שמונה שנים לאחר שהגיעה לאנגליה קיבל קית' הצעת עבודה בניו־זילנד, והשניים שבינתיים נישאו, עברו לשם ומאוחר יותר נדדו לאוסטרליה, שם נולד זיוי, בנם היחיד. אלו היו הימים בהם ייסדה את מה שיתפתח לתורה טיפולית שלמה — עוצמת הרכות. מדובר בשיטה של גוף ונפש, אשר האלמנט הבולט ביותר בה הוא הנענוע, שזכה אצלה לשם המקצועי: הפעמה. זאת בגלל שהוא נעשה בקצב פעימות ליבו של עובר: 150־120 בדקה. כמו שעובר נרגע ברחמה של אימו, כך מצאה בראונינג כי הנענוע מרגיע אנשים, ועוזר להם להירפא ממיחושיהם. השיטה, הסדנאות והטיפולים היו להצלחה גדולה. היא הופיעה ברדיו ובטלוויזיה והוזמנה לכנסים בינלאומיים. אלא שבשנת 89', במהלך כתיבת אחד מספריה, גילתה כי חלתה בסרטן בצוואר הרחם. את הניתוח שנקבע לה ביטלה ובמקום זאת השקיעה בתזונה ובמדיטציות. אחרי חודש התברר לה שהמצב הוחמר.

"בתחילה", סיפרה בראיון עבר, "בכיתי בלי סוף. הרגשתי שהחיים צחקו לי בפנים. דווקא לי שהייתי מודעת לאורח החיים הבריא ולחיים הרוחניים, שתירגלתי מדיטציות מגיל 14, שריפאתי אנשים". שוב נקבע לה ניתוח ושוב היא דחתה אותו והתרכזה בריפוי עצמי. הפעם הגידול הצטמק והיא השלימה את ספרה שהפך לרב מכר, גם בישראל, והמשיכה להרצות בכל העולם. אחד הנוכחים היה בחור ישראלי שחי באוסטרליה ושיכנע אותה להרצות גם בארץ. בראונינג הסכימה וב־97' פתחה את ההרשמה להרצאה אחת בלבד. 40 איש נענו, אחת מהן היתה ענת קסורלה, אז מנכ"לית של חברה משפחתית. "תחום הרפואה המשלימה לא היה אז כל כך מפותח בארץ", היא משחזרת. "קראתי בעיתון על השיטה ונרשמתי". לדבריה, הסדנה היתה מאוד סוחפת אבל איש מהמשתתפים לא נשאר בקשר עם טובי או עם מישהו לתרגל עימו.

"רק כעבור שנתיים", מספרת קסורלה, "פתאום התקבל אימייל אצל כל מי שהיה בסדנה. טובי סיפרה שחזרה לארץ לצמיתות והציעה קורס בלימודי עוצמת הרכות, הפעם לא חד־פעמי אלא שנתי". לא עבר זמן רב וקסורלה פרשה מהעסק המשפחתי, הפכה למטפלת בשיטת עוצמת הרכות ולשותפתה העסקית של בראונינג. כיום היא בעלת החברה יחד עם בראונינג ומנהלת את בית הספר, שלו שני סניפים, בירושלים ובתל־אביב. בראונינג מצידה העתיקה את ביתה מהוד־השרון למושב קדרון שם התגוררה קסורלה עם משפחתה. כשהעמיקו היחסים, פתחה בראונינג את סגור ליבה וסיפרה לחברתה על הקשיים שליוו את עלייתם לארץ.

"טובי הצליחה מאוד, אבל בעלה לא הסתדר פה כלכלית. הוא אמנם סייע לה בדברים שהיא עשתה בארץ, למשל לתרגם עבורה את הספרים לאנגלית. מכיוון שהיה מוזיקאי ומתקן פסנתרים, הוא פנה גם לתחום הזה, אבל באותו הזמן הגיעו הרבה עולים מרוסיה, והייתה הצפה בתחום". ב־2005 קית' החליט לעזוב את ישראל. זיוי, שהיה אז בן 11, בחר לחזור עימו לאנגליה. בראונינג לא עמדה בדרכו. "זה היה מבחינתנו לא מובן ולא ברור", משחזרת הגיסה סמטנקה, "איך ילד מאוד צעיר נוסע ככה עם אבא שלו לארץ אחרת, לצמיתות, כשאמא שלו פה, ואיך האמא לא רצה אחרי הילד. מה זה הדבר הזה? ילד בן 11 החליט ללכת עם אבא, לא תלכי אחריו? אבל טובי אמרה שהיא לא יכולה להכריח אותו ומאוד כעסה על בעלה שלא שיכנע את הילד להישאר".

"קית' היה אבא מאוד טוטאלי", מנסה קסורלה למצוא הסבר משלה. "הילד היה הדבר הכי חשוב לו בחיים. הוא השקיע בו המון. היה חשוב לו שילמד, שינגן, שיעשה דברים יחד איתו. כל המשפחה אהבה טבע וכשגרנו בקדרון הילד הכיר את כל הצמחים, העצים ובעלי החיים בסביבה. אחר כך קית' והילד חרשו גם את אנגליה. בביקורים שלי שם הוא תמיד לקח אותי לחורשות ולגנים הבוטניים. זיוי היה ילד מאוד יוצא דופן, גאון במובן הרחב של המילה. עילוי מוזיקלי. הוא ידע הרבה שפות, אחד שמצטט לך את כל אנציקלופדיית בריטניקה בעל פה. עברית ואנגלית. כשהוא למד תורה בכיתה ג' הוא יכול היה לדקלם לך את כל התנ"ך. אני זוכרת אותו כילד פרח, שכל דבר סיקרן אותו".

איך טובי קיבלה את המרחק מהילד שלה?

"כשהוא עזב, לא היה משהו שהיא יכלה לעשות, מלבד לבקר אותו כל שנה או לארח אותו בביקוריו בארץ. זה לא היה פשוט. לא לאמא, שבחג הזה הילד אצלה ובחג ההוא לא, וגם לא לילד, שנדד בין אבא לאמא בשתי מדינות, אפילו לא קרובות. אני זוכרת את בדידותה ואיך ליבי יצא אליה. קית' היה אדם מאוד שמח שמאוד העריך את אשתו, מבחינתו היא הייתה יהלום והוא כיבד אותה ואהב אותה, ולא דרש ממנה לבוא לחיות איתו באנגליה".

התמכרות לכדורים ולתרופות

הקשר ההדוק בין קית' לבנו התגלה כהרסני. האב היה מכור לכדורים ותרופות, שהיו זמינים לו כפרמקולוג, והחיים של זיוי לצידו לא היטיבו עימו. "הייתה לזיוי משיכה לסמים, התמכרויות", מספרת סמטנקה, בעברה מדריכה לטיפול בנפגעי סמים. "הבן הגדול שלנו, שמבוגר מזיוי בשנה, סיפר לי שכאשר זיוי הגיע לביקור בגיל 16, הוא ישר שאל את הבן שלי: 'יש משהו לעשן?'. טובי שאלה אותי יום אחד איך אפשר לעזור לו, כי זה המקצוע שלי. יעצנו לו ללכת לנרקומנים אנונימים".

אם מאביו ירש זיוי את חיידק ההתמכרויות, הרי שמאימו ירש את יצר הנדודים. לאחרונה חי בתאילנד שם חלק את חייו עם חברתו נטי המבוגרת ממנו בעשור. לפני כשנה, בעקבות הסתבכות בפלילים שנבעה מהתמכרותו לסמים החליטו במשפחה לשלוח אותו לטיפול גמילה. זו הצליחה מעל המשוער ולפני כארבעה חודשים הגיעו נטי וזיוי לביקור בארץ אצל אמא טובי, ונחתו בנהריה בביתם של הדודים שלמה ומירה סמטנקה, שם מתגוררת גם סבתא חנה בת ה־84. "הוא היה אחרי גמילה מהירואין", משחזרת סמטנקה, "והיה המון שיח סביב הסמים והניקיון וטיפים וכל הדברים. בדרך כלל טובי נראתה טוב, זוהרת, אבל בפעם האחרונה היא לא נראתה זוהרת. היא אמרה לי: 'אין לי הרגשה טובה, כי הוא לא משנה את דפוסי ההתנהגות שלו'. אמרתי לה שזה לוקח זמן. מישראל הוא המשיך לתאילנד".

במקביל לניסיונות הריפוי של הבן, סמטנקה מעידה כי משהו השתנה ביחסים שבין טובי לפרוד שלה, קית'. במשך השנים סיפרה שהם גרושים, אבל התברר שעד יום מותם לא ממש השלימו את התהליך. קסורלה יודעת שלפני כמה חודשים, בהגיעו לגיל 67, הוציא קית' תעודת אזרח ותיק, כנראה כדי לחזור לארץ ולהתאחד עם טובי. לפי סמטנקה, טובי כלל לא רצתה שיחזור לגור עימה. "היא אמרה לי שהוא מתיש אותה", היא מספרת.

ואז הגיע האסון וטרף את כל הקלפים. באחת בלילה של ה־26 באוגוסט קיבלה סמטנקה הודעה מצמיתה מטובי: "'מירה, זהו זמן נוראי, מאוד מאוד קשה. זיוי מת בתאילנד, אני לא מסוגלת לדבר. יודעת שאת מבינה, אספר כשאחזור, אהבה לכולם'. נוסח דומה קיבלה גם קסורלה. "היא הודיעה לי בסמס שהילד מת ולא הסבירה למה. ניסיתי לדבר איתה, אבל טובי הייתה במצב קשה ורק סימסה. אמרה שהיא לא מסוגלת לדבר".

עד היום גם סמטנקה וגם קסורלה שומרות את ההתכתבויות, מנסות לדלות בהן רמזים לנורא מכל, אותו אולי יכלו למנוע. "היא אמרה לי", מספרת סמטנקה, 'איך אני אמשיך עכשיו כשמקור ההשראה שלי כבה? אני פחדתי עליו כל חיי. הפרידה מאביו, הסמים. הייתי חייבת לשמור עליו'. אני יודעת שקית' והיא קנו כרטיסים לתאילנד לטקס שריפת הגופה של זיוי, אבל לא עלו על המטוס. הם היו צריכים לטוס ב־30 באוגוסט. באותו יום שלחתי לה סמס: 'מחזיקים אתכם עם כל הכוח של היקום'. את ההודעה הזו היא כבר לא ראתה".

30 באוגוסט היה היום האחרון בו ענתה בראונינג לעמיתתה לזרוביץ'. "הכל איתה היה בוואטסאפ. שלחתי לה הודעה: 'האם מישהו יוכל לבוא לתמוך?' על זה היא לא ענתה, אבל על הודעה ששלחתי לה: 'את בליבי', היא ענתה בסימן לב".

שלוש בלילה, תחילת ספטמבר. סמטנקה במיטה כשהסלולרי שלה מצלצל. על הקו נטי, החברה של זיוי. "היא סיפרה לי בבכי שמצאו את טובי וקית' מתים, ושכנראה שהם התאבדו. ואני כמובן שואלת אותה: 'את בטוחה?' והיא מספרת לי שהיא לא שמעה מהם כמה ימים ושהם לא הגיעו לטקס השריפה של הבן שלהם, אז היא יצרה קשר עם חבר של קית' שיברר מה קורה איתם".

עד עכשיו, חודשיים אחרי, סמטנקה לא מסוגלת להשתחרר מהתחושה שאחזה בה באותו הרגע.

"גם אנחנו וגם החבר'ה מעוצמת הרכות רצינו להביא ארצה את גופתה ולא את האפר שלה. אבל משפטית זה היה בלתי אפשרי בגלל הפתק הזה שהם השאירו. בסוף, בעלי שלמה נסע לאנגליה לטקס שריפת הגופות, שם עמד לצד אחותו של קית', בנו שהגיע מאוסטרליה ובתו שבאה מספרד. הוא סיפר לי ששמו את הגופות בתוך סלסלות מקש, ואחרי כל הטקס הבודהיסטי בו נאמרו כל מיני מילים וססמאות, הכניסו אותם לתוך התנור, ולמחרת הוא קיבל כד ירוק שבתוכו הייתה שקית עם האפר. הוא היה בהלם מכל המעמד. 'את ידעת שהם היו בודהיסטים?', הוא שאל אותי. לא ידענו. ופתאום נגררתי לכל מיני מחשבות, שאולי היו לה חיים כפולים, אולי היו לה חברים אחרים, אולי היא האמינה במשהו אחר. ולכי ספרי את זה לילדים שלנו, האחיינים שלה, או לאמא שלה". סמטנקה מספרת כי במשפחה הוחלט לא לספר לאם בת ה־84 על מות בתה. "כשהיא שואלת על טובי, אנחנו אומרים לה: 'היא הרגע התקשרה', או משמיעים לה הודעות מכל מיני נסיעות קודמות. היה לנו נוהל שהיא הייתה מקליטה לאמא שלה: 'אמא, אני בלונדון, מטיילת, נהנית, אוהבת אותך'. עכשיו סיפרנו לה שהיא החליטה לנסוע ללונדון לגור עם קית', ולכן לא באה לבקר".

"אנחנו לא שופטים את טובי"

אפרה של בראונינג הובא לישראל בכד הירוק, ונטמן אחרי התייעצות ממושכת עם רבנים באחד המעברים בבית העלמין בנהריה. השבוע הוצבה גם מצבה על התלולית. בשל העובדה שלא נהוג לשבת שבעה על אדם שבחר לשרוף את גופתו, זו לא נערכה, אבל בני משפחתה אומרים כי ישמחו לדבר ולהתכתב עם כל מי שמרגיש צורך לעשות כן.

בעוצמת הרכות, לעומת זאת, פתחו את המרכז בתל אביב לשישה ימים של "שבעה", שם לדברי גליקמן, "קראו מספריה, כל אחד סיפר עליה, שיתף למה הוא הכי מתגעגע". בנוסף, מתוכנן אירוע זכרון גדול שיתקיים 14 בדצמבר, בביתן 10 בגני התערוכה החל משש וחצי בערב ועד שמונה וחצי. "נדבר עליה ועל פועלה", אומרת קסורלה, מיוזמות האירוע. "יהיה שיעור קצר באחד מהנושאים שהיא העבירה ומפגש חברים. וכמובן יינתנו טיפולי נענועים. הכניסה תהיה חופשית".

הניגוד בין תורתה של בראונינג לדרך שבה סחרה לסיים את חייה, הכניס הרבה בלבול בקרב מתרגלי השיטה שהגיעו לשבעה במרכז. "אנחנו לא שופטים את טובי", אומרת לזרוביץ', "אבל ברור שאנשים רוצים לסדר את המקרה הזה בתוך תבנית, גם ביחס למה שזה אומר על עוצמת הרכות".

"השאלות הללו היו מאוד בולטות אצל התלמידים", מסכימה גם גליקמן, "הרצון לפרש ולפרשן הוא מאוד אנושי, אבל הפוקוס היה שאנחנו פה כדי לתת מקום לרגשות, ולהעביר את האהבה אליה".

האם בשיעורים שתתנו בעתיד תתייחסו גם לבחירתה הטרגית של המייסדת?

לזרוביץ': "כשאנשים חדשים ייכנסו לבית הספר הם לא ממש יכירו אותה. אני עושה גם פלדנקרייז, ורוב האנשים לא יודעים מי היה האיש. התלמידים יידעו עליה, אבל אני לא חושבת שזה נכון להתעסק איך המייסדת נפטרה".

כרגע שורר נתק בין המשפחה למרכז, בעיקר על רקע פרוצדורלי. לדברי קסורלה, שבוע לאחר המוות קיבלה בדואר "דף שבו טובי כותבת שאטפל בענייניה. אבל כרגע בלי תעודת פטירה מסודרת שמשפחתה אינה מעבירה לי, אני לא יכולה להתקדם מבחינת בית הספר, או לסיים את השותפות כמו גם לסיים את חוזה השכירות על הבית בחדיד שהמרכז שכר לטובי".

סמטנקה לעומת זאת אומרת כי בשל הנסיבות, עד עכשיו גם המשפחה לא קיבלה תעודת פטירה מסודרת. "לדברי ענת הגיעה איזו צוואה לפיה טובי ממנה אותה להיות מנהלת העיזבון. אני באמת לא יכולה להתייחס לזה ברצינות. עברנו כל כך הרבה עומס רגשי ואף אחד מהם לא התקשר אלינו לשאול מה שלומנו. כשהיא נפטרה רציתי לכתוב פוסט הסבר בדף שלהם, וזה כמובן לא עלה. בסוף העליתי פוסט אצלי בפייסבוק שלטובי יש משפחה וכל מי שמתעניין מוזמן להתקשר אלינו. מותה מעיד על חייה. אני דווקא עודדתי אותה לחזור לקית'. 'למה שתהיי לבד?' שאלתי. האנשים בעוצמת הרכות לא ראו אותה כאדם. מה זה, אין לה משפחה עם כאבים, רצונות? אני מאוד מאוכזבת מהם כמי שמתיימרים להיות רוחניים".

הכתבה מתפרסמת ב"ידיעות אחרונות"