"לא בטוחה" מציגה: האישה החדשה הכי מעניינת בטלוויזיה
שכחו מלנה דנהאם, הכירו את איסה ריי. הקומדיה שהיא יצרה ומככבת בה, "לא בטוחה", היא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לאמריקה הלבנה שהצביעה טראמפ, בעיקר כי היא מציגה חיי יום יום של גיבורה שחורה, כובשת לב שמתמודדת עם מאה תקרות זכוכית
לדרמה הקומית שריי יצרה ומככבת בה קוראים 'לא בטוחה' (היא משודרת ב-HOT וב-yes), ונכון לעכשיו זה הדבר הכי טוב בטלוויזיה האמריקאית, כשריי היא גיבורה שלוקח חצי סצנה בדיוק כדי לרצות לצאת איתה ועם החברים שלה לדרינק. צעירה שחורה באמריקה הלבנה, זו שבחרה את טראמפ לנשיא ושמה את סוגיית הגזע על לוח המטרה. 'לא בטוחה' היא מעשה פוליטי חשוב כי היא קודם כל דרמה קומית אישית לגמרי, שמציגה את חיי היומיום. איסה כובשת לב ותוך כדי שאתה נאנח מהזדהות איתה, אתה לא יכול יותר לחשוב עליה בתור זרה או אחרת.
בדומה ל'בנות', 'לא בטוחה' נוצרה בידי אישה בשנות ה־20 שלה שגם מככבת בסדרה, וכיוון ששתיהן יצאו מ־HBO, ההשוואה מתבקשת. אם לנה דנהאם הציגה עצמה כקולו של דור כלשהו, אישה פריבילגית ונוירוטית שמתקשה להתמיד במשימות החיים, הרי שאיסה ריי היא קולו של דור שלא מפחד להתאמץ: צעירים שחורים עירוניים, משכילים, שהגיעו לראשונה לגיל הצבעה בבחירות הראשונות של אובמה, ולמרות שגדלו תחת נשיא שחור, עדיין נאלצים להתמודד עם מאה תקרות זכוכית ביום. שייכות ושוויון הם נושאי העומק של החברה, אולי לתמיד. וריי מראה את זה דרך ניואנסים עדינים. למשל, מולי, חברתה הטובה של איסה בסדרה, עורכת דין בכירה, מתבקשת על ידי הבוסית להסביר למתמחה השחורה החדשה את "תרבות המקום", כלומר לבקש ממנה להלבין את הדיבור שלה, את הגינונים. מולי מסרבת.
'לא בטוחה' חותרת לכנות רגשית, לפילוח תרבותי, לבגדים, לאוכל ובמיוחד למוזיקה. יש בה סיפור אהבה וסיפור התבגרות שכרוכים זה בזה. התאהבות בסדרה הזו היא תשובה אפשרית לניצחונו של טראמפ. זה קרה לי עוד לפני הבחירות וכעת אני מציעה - לא, דורשת - שזה יקרה גם לכם. ריי מנסה לשרוד במבוך של התקופה, אבודה אבל לא מורידה את הראש. ואז היא עולה בערב של מיקרופון פתוח ומבצעת קטע ראפ שכתבה תחת הכותרת 'פוסי שבור' (אפילו בעברית, 'פות שבור', זה נשמע מגניב). ב'לא בטוחה' איסה הסתבכה כהוגן בגלל הפה שלה. אנחנו הרווחנו.
הביקורת התפרסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
