שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אני עידן ואני לא יודע לשחק כדורגל
    בכיתה ג' ההורים של עידן רול רשמו אותו לחוג כדורגל, אבל הוא העדיף שלא להגיע ומאז ועד היום הוא לא יודע לשחק. עכשיו הוא החליט לפצות על החסך שרדף אותו כל החיים ולהתחיל ללמוד לשחק את המשחק הישראלי האולטימטיבי

    בכיתה ג׳ ההורים שלי רשמו אותי לחוג כדורגל. נראה לי ששמחתי, אבל מי בכלל זוכר, זה היה מזמן. החוג נקבע לשעה אחת, אחרי סיום הלימודים. כבר התחילו איתי לא טוב, כי אז זה לא מרגיש כמו חוג אלא יותר כמו שיעור ספורט, ובכלל, כמו עוד מאותו דבר.

     

    לא ברור מה גרם לי לא להגיע לשיעור הראשון אבל יש לי זיכרון מעורפל שלי, מטפס על גג בית הספר עם חברים וקולט שהילדים שרצים למטה במגרש משתתפים בחוג ממנו אני מבריז ברגעים ההם ממש.

     

    בכלל, לא זכור לי שביקשתי להירשם או שביקשתי לעזוב אחרי ההברזה. אני מניח שההורים שלי זוכרים, כי נראה לי שהוספתי להם לא מעט טלפונים למזכירות, צ׳קים שהלכו לפח וגם בטח כאב ראש. מעניין אם החזירו להם את הפיקדון. בכל מקרה, מה שבטוח זה ששם נגמרה קריירת הכדורגל שלי. לפחות הייתי מחכה שייקנו לי נעלי פקקים.

     

    לטורים של עידן רול

     

    לא מקובל לשנוא כדורגל

    העניין הוא שאותם צהריים שנראו בזמנו חסרי משמעות, ממשיכים לרדוף אותי עד היום. בישראל, לא לדעת כדורגל זה כמו לשנוא פלאפל. זה פשוט לא מקובל.

     

    עם השנים הבנתי שכדורגל זה משחק שאם לא לומדים עד סוף היסודי רוב הסיכויים שלא לומדים לעולם. מהחטיבה זה כבר הופך לשיעור ספורט בו נותנים כדור ומשחקים פריסטייל. לך תסביר שאתה בכלל לא יודע לבעוט שער או מה זה לעזאזל נבדל. ובכלל, מה היה דחוף לכל מורה מחליף להחליט שמשחקים כדורגל?!

     

    וזה לא שלא ניסיתי. אבל היו לי משקפיים עם עדשות עבות וקואורדינציה לא מהטובות (אני מאשים את המשקפיים), אז באופן טבעי שמו אותי בשער. כאילו ששם זה יספיק. אני לא אחזיק אתכם במתח, גם שם לא הייתי טוב, ויש לי המון זוגות משקפיים שבורים שיוכיחו את זה.

     

    משקולות כן. כדורגל לא ( ) ( )
    משקולות כן. כדורגל לא

     

    לאורך השנים ניסיתי כל משחק כדור אחר במטרה לטשטש את חרפת הכדורגל. בחלק אפילו הצלחתי לא רע: "חיי שרה", כדורסל, טניס ואפילו בייסבול (אלוהים יודע למה). אבל בעוד שחיי שרה הפך למביך כשהגענו לתיכון, ובייסבול רלוונטי לישראל בערך כמו קריקט, הכדורגל תמיד נשאר בסביבה. המציאות שבה והכתה בי פעם אחר פעם כמו כדור את הפרצוף שלי כשאני בשער - אין תחליף ללדעת כדורגל.

     

    עם סוף התיכון חשבתי שהנה אוכל להשאיר את סאגת הכדורגל מאחוריי אבל היא המשיכה גם בצבא - שבתות בבסיס על המגרש, טורנירים בקורס קצינים, אפילו בטיול במרכז אמריקה כולם שיחקו!

     

    אני כמובן לא השתתפתי, כי מילא בושות ברמה הארצית, אבל ברמה הבינלאומית זה כבר יותר מדי!

     

    אני עדיין מצטער שאני לא יודע לשחק, זה אחלה ספורט וגם בקטע החברתי זה משהו שאני בטוח שהיה זורם לי טוב. אבל לך תמצא את עצמך בשישי בצהריים במגרש עם חברים שיש להם פור של עשרים שנה עליך ותבקש שיאמנו אותך בבעיטות לשער בזמן הקצר שיש להם לשחק ולהתפרק קצת.

     

    אבל לא עוד. החלטתי ללמוד כדורגל. קריירה כנראה לא תצא מזה אבל שעתיים במגרש בשישי צהריים אחת לכמה זמן זו לגמרי אופציה. ואחרי זה מי יודע, סין היא הגבול!

     

    לעמוד הפייסבוק של עידן רול




     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים