שתף קטע נבחר

בגידה היא מצב ברור. אבל מה עם כל האפור?

בין הלבן של החיים הרגילים לבין השחור של לשכב עם נשים אחרות, יש הרבה מאוד גוונים של אפור, ואלו המצבים המבלבלים באמת

 

 

אוטוטו אנחנו סוגרים עשור ביחד. אדושם ישמור. יותר מרבע מהחיים שלי, חצי מחיי הבוגרים (אם אפשר לקרוא לזה "בוגר"), אני עם אותה אישה, ויותר גרוע, אני ממש מתכנן להמשיך ככה עוד איזה 50-60 שנה לפחות. עשר שנים אנחנו ביחד ולא בגדתי אפילו פעם אחת. זאת אומרת, אפילו פעם אחת בזמן הזה לא עברתי את הגבול אל מחוזות הבגידה, לא חציתי את הקו האדום ובוודאות לא ביצעתי מעשה אשר מעליו מתנוסס דגל שחור. דגל אפור - כן. אפילו אפרפר.

 

בואו נגיד שאם המעשים שלי היו צבע של טמבור, הם היו במניפה של הלבנים. אבל האם אפשר בכלל לקבוע אם משהו מבין הפעולות השונות שעשיתי לאורך השנים באינטראקציה עם נשים אחרות, נחשב לבגידה? לשם כך, כנראה, צריך לענות על שתי שאלות בכלל לא פשוטות:

 

1. מהי בגידה?

2. מי אני?

 

אני אתחיל עם השאלה הראשונה: אז מהי בעצם בגידה? אבל האמת היא שקל יותר להגדיר מה היא לא: בגידה היא לא מה שקורה כאשר מדברים או אפילו מפלרטטים עם אישה אחרת. בגידה גם לא מתרחשת כאשר מתערטלים, מתנשקים או אפילו שוכבים עם אישה אחרת. קיימות בישראל קהילות מסודרות או סתם קבוצות קטנות וגדולות של נטוריסטים, חובבי BDSM, סווינגרים, פוליאמורים, זוגות במערכות יחסים פתוחות וזוגות שפעם בכמה זמן נותנים זה לזו אישור לשכב עם מישהו אחר. "יום הולדת שמח מאמי, לך תתרענן ותחזור". המשותף לכל אלה הוא אחד: כולם נעשים בהסכמת בת או בן הזוג. הם נמצאים בתוך הגבולות הרחבים של ההסכם הבלתי כתוב ביניהם.

 

אם כן, באופן טבעי, בגידה היא המעשה שנמצא מחוץ להסכם. כך, למשל, אם אחד מבני הזוג, נקרא לו עמית, הוא נטוריסט ובמסגרת החוזה "מותר" לו מדי פעם לקפוץ לים ולשבת ערום על החוף עם חברים וחברות, ערומים גם הם – אם יום אחד הוא גם ישכב עם אחת מהן, זאת תהיה כבר בגידה. שחור, לבן, ברור.

 

אבל מה יקרה אם פעם אחת הנשים בחבורה תבקש ממנו למרוח לה קרם הגנה על הגב? ואם היא תבקש ממנו שימרח לה דרומית לגב? איפה בטווח ההסכמה הזוגית ממוקמות הפעולות הללו? רוב הסיכויים שהן לא נמצאות בתחום השחור וגם לא בתחום הלבן.

 

 

מערכות היחסים שלנו מאוד דומות למערכת היחסים בין אדם מאמין לאלוהיו: כל חבר דתי שתשאלו לגבי פסקי ההלכה ההזויים שאנחנו שומעים עליהם מפעם לפעם, יגיד לכם שזה לא שהרב ישב בסלון וחשב לעצמו "המממ... כן, נראה לי שמעכשיו אסור לחטט באף בשבת", אלא שהם ענו על בעיה חדשה, על שאלה שבאה מקהל המאמינים של אותו רב. עד עכשיו היה לנו רק טלפון קווי והכללים היו ברורים, עכשיו יש סמארטפון ואנחנו לא יודעים מה מותר ומה אסור. תחום אפור.

 

עכשיו הגענו לחלק המסובך באמת במשוואה: מי אני? גם כאן קל יותר לענות לשאלה על דרך השלילה: אני (ומן הסתם, גם אתם) בוודאות לא אותו אדם שהייתי לפני עשר שנים. קשה לתאר עד כמה עמוק הפער בין אלעד של גיל 27 – רווק, צעיר, פלוס שעתיים שינה בכל לילה, מינוס השערות הלבנות, העיגולים השחורים באזור העיניים והשומן שמקשט לי היום את אזור הבטן. כן, בחור יחסית דומה, אבל עם חיים ודאגות קיומיות שונות לחלוטין מאלעד של גיל כמעט 37. 

אני בוודאות לא אותו האדם שהייתי לפני עשור (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
אני בוודאות לא אותו האדם שהייתי לפני עשור(צילום: Shutterstock)
 

אלא שמאחורי ההבדלים הפיזיים, הזוגיות הארוכה, ההורות, החוויות הטובות והקשות, כמו גם ניסיון החיים שמגיע איתן, עומד פער נוסף: התפישה האידיאליסטית הקובעת כיצד זוגיות צריכה להיראות ולהתנהל, והמסלול הישיר שעברה התפישה הזו ממקומה המכובד במרכז חיינו אל מקומה הפחות-מכובד במרכז פח האשפה של ההיסטוריה הזוגית שלנו. איך נאמר בעדינות? אלעד של היום מביט בהתנשאות באלעד של 2007, פולט גיחוך, נותן טפיחה מזלזלת על הכתף ואומר: "בוא חמוד, יש לך עוד הרבה ללמוד".

 

ממה נובע הפער הזה? האם בגיל 27 הייתי אדם כל כך נאיבי? לא בדיוק. גם אז הבטתי בעולם בעיניים חשדניות ועגמומיות-משהו. היה לי ברור לגמרי שהזוגיות שלי – כמו של כולם – היא סוג של הימור מושכל. שנעבור עוד הרבה טלטלות בדרך, אבל אם נהיה מספיק חזקים נצלח את הכל בשלום. לא, הפער נובע בעיקר מכך שבגדול, נערכתי לקראת הבעיות הלא נכונות, והדוגמה הבולטת ביותר לכך היא בני הבכור - כשהוא נולד, ביליתי שעות על גבי שעות בגיבוש אסטרטגיות התמודדות עם הקשיים שפגשתי אני בתור ילד. איך לחזק לו את הביטחון העצמי, מה לעשות אם הוא יהיה ביישן, איך למנוע ממנו מלרצות את כל העולם, ואיך לגרום לו ללכת אחרי השאיפות שלו. לרגע לא העליתי בדעתי שהוא יגדל להיות ילד מאוד דומה לי חיצונית אבל בעל אופי – ובעיות – אחרים לגמרי.

יש חוקים ברורים, למשל שאתה לא שוכב עם אף אחת אחרת (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
יש חוקים ברורים, למשל שאתה לא שוכב עם אף אחת אחרת(צילום: Shutterstock)
 

באותו אופן, הבעיות שתמיד חששתי מהן בתחילת הקשר, שונות ברובן מאלו שאנחנו מתמודדים איתן היום. כשרק הכרנו היה לי ברור שאני לעולם לא אבגוד במישמיש, שזה פשוט לא אני. זה גם תמיד נראה כמו עניין של החלטה: אתה לא הולך עם אף אישה הביתה, לא מתנשק צרפתית, לא שוכב וזהו. היום אני מבין שבין הלבן של החיים הרגילים לבין השחור של לשכב עם נשים אחרות יש הרבה מאוד גוונים של אפור.

 

אם נחזור לעמית מהדוגמה הקודמת, אז כשהוא ובת הזוג שלו רק הכירו, גם הוא לא דמיין שבעוד כמה שנים הוא יישב ערום על חוף הים וידבר על פוליטיקה ועל סקס עם אנשים ערומים אחרים, ושזה יהיה בסדר מצידה. הוא גם לא חשב שפעם הוא ימרח קרם הגנה על הגב של אחת הנשים, ושאשתו ממש לא תאהב את המחשבה על כך. מן הסתם גם היא לא תיארה לעצמה שיום אחד הבחור החביב הזה שהיא החליטה להתחתן איתו יגלה שהוא נטורליסט, ושהיא צריכה לבחון סט שלם של פעולות חדשות ולהחליט לגבי כל אחת מהן האם היא מתיישבת עם הקבלה שלה את אורח החיים המוזר של בעלה, או שהיא עברה את הגבול לתחום הבגידה.

 

החיים שלנו פשוטים, כל עוד אתה נצמד לתכנון המקורי. הכל נבדק, נוסה, הוצהר והובהר בתחילת מערכת היחסים, ועם זה רצים הלאה. כמה עמימות כבר יכולה להיות בעבודה מסודרת, טיולים משפחתיים, יציאות עם החבר'ה וזמן איכות זוגי? המשוואה פשוטה: נשארת לעבוד עד מאוחר? סבבה. זיינת את המזכירה? בוגד. יצאת עם החברים לבירה? בכיף. מישהי התחילה איתך בבר וזרמתם אליה הביתה? בוגד. פשוט.

 

הרגע בחיים שבו אתה מתחיל להתעניין בדברים קצת שונים או קצת חורגים מהנורמה שביססתם, כשאתה מטלטל את הסירה – וזה יכול להיות גם גילוי רוחניות, התקרבות לדת, רצון לשנות קריירה או כל דבר שלפני עשר שנים בכלל לא היה בטווח הראייה שלכם – זה הרגע שבו כל האיזון מופר, וזה גם הזמן לפתוח את ספר החוקים ולכתוב מחדש חלק מהסעיפים.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: Shutterstock
החיים שלנו פשוטים כל עוד נצמדים לתכנון המקורי
צילום: Shutterstock
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים