"ערה? משתתף בצערך"

כולנו מכירים את זה. אבא של קולגה מהעבודה נפטר. הוא לא מספיק קרוב כדי שנגיע ללוויה, מברקים כבר לא שולחים במדינה, אבל אנחנו רוצים כן להראות לו שאיכפת לנו. מה עושים? שולחים סמס, כמובן. רק מה שאנחנו לא יודעים הוא איך הסמס הזה התקבל בצד השני. האם בזעם? האם בהבנה? האם באבל העמוק יש בכלל סיכוי לשים לב להודעת טקסט אחת מני רבות?

"אין ספק שהטכנולוגיה והתקשורת האלקטרונית שינתה את כללי התקשורת הבין אישית", אומרת תמי לנצוט ליבוביץ, מומחית לתדמית אישית, נימוס ונוהג בינלאומי. "פעם המציאות הייתה ארוכה יותר: אנשים היו נפגשים, היו מתייחסים לשעות. היום העולם הפך להיות שטוח ודינמי - הכל הרגע, ועכשיו. אבל למרות זאת, וזה אבל גדול - הטכנולוגיה לא שינתה את זה שכללי הנימוס הבין-אישיים מבוססים על כבוד, יחס והערכה. החוכמה היא להתאים את עצמך לתקשורת המהירה, להתנהל בה נכון על מנת שלא לאבד את התקשורת האנושית הבסיסית שלנו".

אז מה עושים? לקחנו 10 סיטואציות שכולנו מכירים, ושאלנו אתכם איך תתנהגו בהן. ואז שאלנו את המומחית שלנו מה דעתה על התשובות שלכם.

"יצאנו חודשיים", אומרת מיה מתל אביב (שמה המלא של מיה, כמו שמם של שאר המרואיינים בכתבה, שמורים במערכת)." והבחור חשב שהדרך הנכונה לסיים את הקשר, למרות שהוא היה קרוב ואינטנסיבי זה דרך הודעה - ועוד בצ'אט של פייסבוק! זה גרם לי להרגיש נורא, זה היה משפיל. הוא לא טרח לפנות זמן בשביל להתמודד עם זה בצורה בוגרת ופרונטלית, אלא הוא עשה את זה בין לבין, בהודעות. אתה יכול לפנות זמן למשהו גם אם הוא לא כיף. זה מעבר לעניין של כבוד, זה עניין של התמודדות עם סיטואציה. אתה שולח הודעה תוך כדי שאתה מכין לעצמך חביתה בערב? זה ממש לא בסדר".

דבר המומחית: "קשר מפסיקים פנים אל פנים. רק פחדנים לא עושים את זה פנים אל פנים, אפילו בעידן הדיגיטלי. הסיבה היחידה לא לעשות את זה פנים אל פנים זה אם מישהו נמצא ביבשת אחרת, וגם אז יש סקייפ. הדרך הכי נכונה זה להזמין לכוס קפה ולהסביר. כמה שזה כואב - זה פחות פוגע. העולם עגול ותמיד ניפגש אחד עם השני במקום כלשהו. תשמרו על יחסים טובים".

"בימים שאחרי הלידה כל מה שרצינו זה לקבל וואטסאפים", אומר גיא, אבא טרי. "אפילו לענות לטלפון היה מאמץ גדול מדי בתוך כל המהומה. פשוט אין זמן וכוח לכלום. עם כל העייפות, ההכנות והכאבים, גם ממש לא רצינו לקבל ביקורים. משפחה קרובה זה בסדר אבל חברים יכולים לחכות בכיף שבוע-שבועיים. וגם אז, רק אחרי שאנחנו נותנים אור ירוק. לא רק שוואטסאפ זה לגמרי מספיק זה גם הכי מתחשב".

דבר המומחית: "במקרה של לידה, אין דבר יפה ונכון יותר מהטכנולוגיה החדשה. פעם היו באים לבית החולים או ישר הביתה, היום זה כבר לא נהוג. אין דבר יותר יפה מלשלוח הודעה חמה, אני אוהבת לשלוח גם פרחים או חבילות יפות בצירוף ברכה כתובה בכתב יד. וואטסאפ חם ויפה זה בהחלט מספיק. ממש לא נהוג לבוא למישהי ישר אחרי הלידה".

"התחלתי בדיוק עבודה חדשה", נזכר תומר מהרצליה. "לא ממש הייתה לי היכרות מעמיקה עם הקולגות שלי. קיבלנו מייל מערכתי שאבא של אחת מהעמיתות החדשות שלי לעבודה נפטר והייתה לי התלבטות מה לעשות עם זה. ראיתי בעמוד הפייסבוק שלה שהיא פרסמה פוסט בנושא. כמובן שנזהרתי שלא לעשות לייק על אותו פוסט, אלא פרצוף עצוב, וכתבתי לה בתגובות שלא תדעי עוד צער. זה היה נראה לי מתאים יותר מסמס או שיחת טלפון".

דבר המומחית: "בתחום הזה אנשים עושים המון שגיאות. אני רואה למשל שהיום הרבה אנשים מגיבים לפוסטים על פטירתו של אדם בלייק. מה זה הדבר הזה? אם נצמדים לפייסבוק בכל זאת, ראוי לפחות לכתוב תגובה כמו 'אני משתתף בצערך'. גם המשפט 'שלא תדע יותר צער' זה אחד המשפטים הכי לא מנומסים שיש. אתה לא יודע איזה צער יותר גדול יכול ליפול עליו, יותר ממה שקרה עכשיו. הדבר הכי מנומס לעשות זה קודם כל לנחם, בכל דרך שהיא. אם מדובר בקולגה, יש להקפיד לבוא לשבעה. אם אתה לא יכול להגיע לשבעה, יש לשלוח סמס יפה וכמובן שלא בקבוצה אלא אישי. וחשוב להקפיד לפתוח את הסמס עם שמו של מקבל ההודעה. הניסוח צריך להיות משהו חם מהלב, וחשוב לציין בסוף ממי זה. אנשים באבל מקבלים המון השתתפות בצער - ויכול להיות שאותו אדם לא ברשימת אנשי הקשר".

"בגלל שסבתא שלי גרה רחוק אני לא תמיד נמצא איתה בערב חג", מסביר איתי, "אז אני מתקשר. לרוב הטלפון גם יבוא מזה שאמא שלי תזכיר לי לעשות אותו".

דבר המומחית: "קודם כל צריך לדעת שחשוב לאחל חג שמח. אבל צריך לעשות את זה באופן אישי, ולא בהודעות גנריות. אין כמו לבוא פיזית, לברך, להביא פרח לחבק ולתת נשיקה. אם אנחנו רחוקים, טלפון זה הרבה יותר חם מכל שאר הדברים. צריך להסביר בשיחה למה אתה לא יכול להגיע, לומר שאתה מתגעגע ולשלוח חיבוק. ממש לא מספיק אימוג'י של נשיקה באוויר".

שי מבאר שבע דווקא חושב שהאופציה הכי טובה היא בהודעה בפייסבוק. "יש מדרגות" הוא מסביר. "מתחילים לדבר בפייסבוק ואז עוברים לדבר בוואטסאפ. לפני כמה חודשים, למשל, חברה שידכה ביני לבין חברה שלה. הוספתי אותה בפייס ואחרי שדיברנו כמה ימים, והיה דיבור נחמד וכייפי, אמרתי לה 'טוב סבבה, מה את עושה בחמישי?'. יש משהו מלחיץ בלגשת לבחורה ולבקש את המספר שלה, והפייסבוק כאילו מדלג על המכשול הזה".

דבר המומחית: "כל דרך אפשרית, תלוי איך עושים אותה. קודם כל תמיד צריך לפנות בשם ושם משפחה. לא משנה מה הצינור שאתה נוקט בו. זה מראה שיש שם בן אדם רציני. שם פרטי בלבד זה לא מספיק. חשוב להציע הצעה שהיא לא למסיבה או לסרט, אלא משהו שמאפשר להכיר אחד את השני. כמובן שאם עושים את זה בפייסבוק צריך לעשות את זה באפיקים אישיים, לא על הוול. לא כולם צריכים לראות את זה. זה לא העסק של אף אחד".

שירי מגבעתיים רצתה לבקש מאחד הלקוחות הקבועים והוותיקים שלה העלאה. "העבודה הייתה על בסיס חברי", היא מספרת. "והיה לי לא נעים לבוא ולבקש תוספת - אפילו שידעתי שמגיע לי. בסופו של דבר קבענו, ונפגשנו פנים אל פנים. דיברנו על החיים ובתוך השיחה הנושא פשוט עלה. היה נחמד לעשות את זה בשמש בפארק. לא הייתי עושה את זה בדרך אחרת, כי כל הרעיון בלבקש העלאה, זה להראות שמגיע לך ואתה ראוי לזה. זה מאוד פחדני בעיניי לעשות את זה בסמס או בטלפון".

דבר המומחית: "חשוב לעשות את זה פנים אל פנים, כי זה הרבה יותר עוצמתי. אם אתה שולח מייל לבוס שלך הוא יכול לנפנף אותך, או שתהיה עוד אחד ממיילים שהגיעו. זה מתכון לתשובה מתחמקת. ברגע שאתה מגיע באופן אישי, אתה קורא לו לפעולה. במיתוג של התדמית האישית זה הרבה יותר חשוב, וגם אם לא תקבל ממנו העלאה תוכל לברר מתי בעתיד כן. ללא ספק הסיכויים לקבל העלאה בדרך זו הרבה יותר גבוהים - והיא מכבדת יותר את שני הצדדים".

"כמו כל משפחה, גם יש לנו קבוצה משפחתית ייצוגית ותתי קבוצות חתרניים", מסבירה אורנה מרמת גן. "הקבוצה המשפחתית כוללת את כל המשפוחה המורחבת, כולל האחים מחו"ל, האחיינים שכבר הגיעו לגיל שיש להם וואטסאפ וההורים, והיא משמשת בעיקר להעלאת תמונות קיטשית ומנג'סת. תת הקבוצה 'רק האחים' משמשת לדיונים נוקבים על ההורים, גיבושי אסטרטגיה משפחתיים ובעיקר - נזיפות. הנפוצה ביותר שבהן היא: 'שכחתם של-XX יש היום יום הולדת. נא להעלות עכשיו ברכה לוואטסאפ המשפחתי'".

דבר המומחית: "כולם חושבים שלזכור את יום ההולדת זה דבר מובן מאליו. זה לא. מה שצריך זה פשוט לכתוב בוואטסאפ המשפחתי, להזכיר לכולם שהיום זו יום ההולדת של אבא אבל בצורה חכמה ולא נוזפת - לכתוב לו ברכה או לשאול מה התוכניות להמשך היום. אנשים צריכים להבין שוואטסאפ זו אחריות: אנשים רואים שקראת את ההודעה".

"לא באמת ידעתי מה לעשות", מספר אסף מחיפה. "במיילים ובהודעות הוואטסאפ שהגננת של הילדה הייתה שולחת, בתפוצה רחבה לכל ההורים, היו מסתתרות מידי פעם שגיאות כתיב. מצד אחד, כמישהי שמחנכת את הילדה שלנו זה היה קשה. מצד שני, לא נעים להעיר מול כל שאר ההורים".

דבר המומחית: "ברור שפנים אל פנים. הייתי מבקשת לדבר איתה בצד, אחרי שבאתי לקחת את הילד מהגן. הייתי פותחת את השיחה בכך שאני מרגישה לא בנוח אבל אני רוצה לדבר איתה. הנימוס מחייב לומר איך את מרגישה באותו רגע, לנהל את השיחה בעדינות, 'ראיתי במייל הקודם שהיו לך שגיאות כתיב. יכול להיות שזה האוטוקורקט עשה, אבל אני רגישה לזה במיוחד והייתי שמחה שתבדקי את זה להבא'".

"לא באמת הרגשנו צורך להיפגש איתה פנים אל פנים כדי להפסיק את העבודה", אומר שי מחיפה. "היא ניקתה אצלנו פעם אחת. שברה המון דברים על הדרך, וזה לא היה נראה לנו חובה. אז הרמנו טלפון והודענו לה בנימוס שהיא משוחררת מלבוא אלינו בפעמים הבאות. זה גם לא היה נראה לנו לא במקום".

דבר המומחית: "תמיד עדיף לעשות דברים ב-4 עיניים. המנקה מכירה אתכם באופן אישי, היא חלק מהמשפחה, להדגיש כמה שזה כואב לך לעשות את זה. לקחת אותה לשיחה פנים אל פנים ולהסביר שהמצב הכלכלי שלך כרגע לא מאפשר, שהילדים עזבו את הבית. לומר שתתנו לו/לה מכתב המלצות ותעזרו להם לחפש מקום אחר. כמובן לומר שתתנו את כל הפיצויים. והכי חשוב: תמיד תמיד לתת הודעה מספיק זמן מראש, לא להודיע על זה מהיום למחר".

דבר המומחית: "לא לדבר עם הילד או לבקש מהוועד לעשות את זה. לעשות את זה בעצמכם, פנים אל פנים מול ההורים. אם זה מפריע לך זה בטוח מפריע גם למישהו אחר".