הכירו את יפה טבג'ה
היא בת 27, סטודנטית לקרימינולוגיה וממשל וחולמת ליצור שינוי בחברה
גיל: 27
במקור מ: מכרמיאל
מתגוררת כיום: משלבת בין אשקלון ליבנה
סטטוס משפחתי: רווקה
עבודה: רכזת מועדונים קהילתיים מטעם משרד הרווחה בעריית אשקלון לאוכלוסיות מוחלשות. בין הקבוצות: קהילה נגישה - נכים, עיוורון חלקי או מלא, קבוצות תמיכה להורים אוטיסטים, קבוצה עם שיתוק מוחין. עבודה עם סיפוק גדול. בנוסף, עובדת כרכזת פרח במכללת אשקלון אחראית על 3 פרויקטים, עבודה משמעותית ומספקת. כל ילד שאני מצליחה להצמיד לו חונכת זה עולם ומלואו בשבילי, כי אני יודעת שזה עוד ילד שזכה למבוגר אחד שיאמין בו. וזה מה שהם צריכים - מבוגר אחד שיאמין בהם
סטודנטית ל: קרימינולוגיה פוליטיקה וממשל, שנה ג' במכללה האקדמית אשקלון
למה דווקא קרימינולוגיה פוליטיקה וממשל: כבר כשהשתחררתי משירות הלאומי רציתי ללמוד, אך לקח לי זמן לבחור תחום למידה. בגיל 25 החלטתי שאני פשוט הולכת ללמוד מה שמעניין אותי, בלי לחשוב מה אעשה עם זה כשאסיים. בנוסף, תואר ראשון נתפס היום כבסיסי , אלמנטרי, כמו תעודת בגרות. לימודי קרימינולוגיה פוליטיקה וממשל שונים מאיך שהם נשמעים. הם הרבה פחות סוערים, אלא אם כן איזום סטארט אפ ענק על "תורת הפשע בחסות הפוליטיקה" . בתואר השני אבחר את הקריירה שבה אני מעוניינת לעסוק בה, כרגע לא יכולה לגלות.
מה עושה חוץ מללמוד: מתנדבת בעמותה שנקראת העמותה לצמצום פערים חברתיים, כבר מעל שנתיים. אני משמשת כראש מערך הסדנאות. אנחנו מריצים סדנאות להתנהלות כלכלית נכונה ללא תשלום עבור משפחות שרוצות לשנות את התנהלותם. אנחנו תורמים מחשבים למשפחות מעוטי יכולת עבור ילדים שאין להם מחשב בבית. מלבד זאת אני אוהבת ללכת לים, לפחות פעם בשבוע בשעות הערב, להינות מיופי הבריאה. משתדלת בזמן הפנוי לעשות למען הקהילה וכמובן זמן למען עצמי להתמלא באנרגיות חיוביות.
דבר מרגש שעשיתי בחופשת הסימסטר: בחופשת הסמסטר הזו נפלה החלטה שאני עושה למען עצמי יותר מכל זמן אחר שבו עשיתי זאת. ואכן ביקרתי את כל חבריי, את כל אלה שאמרתי להם ניפגש ולעולם לא קרה. שמתי לב כי הלימודים ועבודות ההגשה שאבו אותי והחלטתי להתאוורר. עשינו ערבי כיף, טסתי לחו"ל והיה מדהים, כל כך נהנתי שהיה קצת קשה אפילו לחזור ללימודים.
המוטו שלי: לעשות כל דבר שאני עושה, הכי טוב שאני יכולה. לתת מעצמי 200%
החלום שלי: לעבוד במקום שבו מהות העבודה היא ליצור שינוי בחברה, מקום שבו הפיתוחים שנעבוד עליהם ייצרו שינוי חברתי שיועיל לחברה בפרט ובכלל יקדמו אוכלוסיות שקולם לא נשמע.
משהו שאנשים לא יודעים עליי: לפעמים אני באמת מנסה להתנהג כמו נורמלית, באמת. אבל זה משעמם, אז אני חוזרת להיות אני ונזכרת שזה כל הקסם
איפה אהיה בעוד 5 שנים: יש משפט שאומר "אתה מתכנן תכניות ובסוף אלוהים צוחק עלייך", האמת שאני לא מתכננת תכניות ארוכות טווח, אלא מגשימה יעד אחרי יעד, וכך בונה מדרגה אחר מדרגה לעבר העתיד. אני נהנית מאוד מהשלבים, מאמינה שהעתיד מלחיץ הרבה אנשים כי הם תמיד מסתכלים כמה צעדים קדימה ומבינים שהם נמצאים בפער בין הרצוי למצוי. וזו הרגשה לא מעודדת. אז אני יותר בעד הדרך. חוץ מזה אני ממש מאמינה באמונה שלמה שמלבד ההשתדלות שלי אני נמצאת בידיים הכי טובות של בורא העולם ונותנת לו להוביל אותי. כוחה של האמונה לעשות פלאים
אם הייתי יכולה לשנות משהו בישראל, מה זה היה: נתחיל מהמילה שוויון, הייתי רוצה שתשתנה המדיניות לנכים במדינה, למתמודדי הנפש, שיתנו להם תנאים לחיים הגונים. הייתי מצפה מנציגי השלטון לתת יותר תקווה לאנשים לקורת גג, למקום עבודה, לחיים הגונים, הנכים שחיים מקצבה מגוחכת, צעירים שחולמים על בית, אמהות חד הוריות שיוכלו לממש זכאותם לדיור ציבורי, ויש עוד לא מעט נושאים, שאם האזרחים היו מבינים שהם קובעים את סדר היום אולי דברים היו משתנים. אקטיביות היא לא מילה גסה. אך בעיקר הייתי משנה את השיח האלים, פחות הסתה ויותר הכלה אחד של השני, לא רק כשיש איום חיצוני הגורם לכולנו להיות מאוחדים לכמה רגעים, כל אחד שבוחר בדרך של אהבה יכול לשנות מציאות.
אני חושבת שעם השנים ועם גל האירועים, האזרחים פיתחו פסיביות. הייתי מצפה מאזרחים לא לקבל מצבים איומים כנורמה. למשל יש אזרח ששבוי בעזה למעלה משנתיים קוראים לו אברה מנגיסטו ועדין אף אחד לא זועק על העוול, בעיני הוא חייב לחזור הביתה.
טיפ לסטודנטים: לעשות מה שאוהבים ושעושה לכם כיף, להגיד לעצמכם מילה טובה, להוקיר את עצמכם בין כל העומס ודרישות השגרה, על מה שכבר עשיתם, ועל מה שטרם הספקתם להאמין בעצמכם שאתם יכולים . יש משפט שהולך איתי במהלך השנים ועושה את שלו, מזמינה אתכם לאמץ אותו: "סוס דוהר לא עוצר". אל תעצרו עד המטרה, ואל תשכחו בריצות ליהנות ממשב רוח מרענן.
סטודנטים, רוצים להשתתף במדור? שלחו לנו פסקה על עצמכם ותמונה ל- studentweek1@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
