שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    פרק ב': את, הוא והילדים שלו

    חשוב ללמוד לאהוב את ילדיהם של בני הזוג בפרק ב', אבל איך עושים את זה?לוקחים את הזמן, קובעים מסגרות לשיחה כנה וממש משקיעים בקשר

    אחרי חודשיים או שנה, כי כבר ממש מתחשק או כי בן הזוג לוחץ, בשלב כלשהו בפרק ב' מגיע הרגע שבו צריך לפגוש את הילדים. אפשר להניח על השולחן באגביות עוגה טובה שתגרום להם לחייך, אפשר להתלוצץ יחד בקלילות על חשבון ההורה שהוא גם בן הזוג, ומתישהו – חשוב ללמוד לאהוב אותם.

     

    "כולנו גדלנו על ארכיטיפ האם החורגת המרושעת, הקנאית, המפחידה והמסוכנת", אומרת המטפלת הזוגית והמשפחתית אריאל שער־מנדל, "והמבנה המופנם הוא עדיין שהמשפחה הרגילה – אבא, אמא וילדים – היא הדבר הנכון והבטוח, וכל הרכב משפחתי אחר, שכולל 'הורים חורגים', נתפס כרע ומאיים.

     

    זה משפיע עלינו ברמה עמוקה, גם ביודענו שהמשפחה המודרנית שונה מבעבר, אלא שאי־אפשר להתעלם מהעובדה שעם העלייה בשיעורי הגירושים, הורים רבים מגדלים ילדים שאינם ילדיהם, וילדים רבים גדלים בבתים עם הורה אחד משניים שאינו ההורה שלהם".

     

    קראו עוד

    זוגיות פרק ב': איך לעשות את זה נכון

    פרק ב': 6 כללים שיעזרו לאחד נכון את המשפחות

    התגרשתם? כך תדעו אם אתם בשלים לפרק ב'

     

    אל תחליפו את ההורים הביולוגיים של הילד (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    אל תחליפו את ההורים הביולוגיים של הילד(צילום: shutterstock)

     

    לאהוב ילדים לא שלנו

    המצב החדש דורש גם צורת חשיבה אחרת. "כשגבר או אישה מתאהבים במישהו ורוצים לחיות איתו ויש לאדם הזה ילדים, נשאלת השאלה אם יש לפרטנר הזה הבשלות והמסוגלות להפוך את נוכחותם של הילדים בחיי אהובם לחלק אינטגרלי מהאהבה שהם חשים כלפיו ולא להתייחס לעצם קיומם כאל עניין שולי. בנוסף, חשוב להבין שהעובדה שהתאהבנו בהורה של הילדים האלה לא אומרת שתהיה התאהבות מיידית בהם, ועוד יותר מזה - שהם יתאהבו בנו".

     

    האהבה לילדי בן הזוג והזכייה באהבתם אפשרית, אבל אינה אוטומטית. "כדי שזה יקרה חייבים להבין, לעומק, שזה מבוסס על החלטה בשלה ושקולה להיכנס לקשר עם אדם שהוא הורה", אומרת שער־מנדל. "שמדובר בתהליך שלוקח זמן ושעלול להיות כרוך באירועים ובתחושות לא תמיד נעימים ופשוטים, ושאהבה, אם וכאשר תגיע, תתבסס על היכרות ו'ביחד' ויצירת תשתית של כבוד הדדי ורגישות. לא מספיק לומר לעצמנו או לפרטנר 'יהיה בסדר', צריך ללמוד להסתדר עם הילדים, לחיות לצידם מתוך כבוד אליהם ולהורה האחר שלהם, ולבנות את הקשר בהדרגה".

     

    המשפחות המשולבות, המורכבות הללו, שונות זו מזו, ולהרכבים המגוונים יש בהכרח השפעה על הדינמיקה: אם המגדלת את ילדיה ומנסה להכניס הביתה את בן זוגה שונה מאם שילדיה גדלים אצל אביהם, וגם מאם שחולקת משמורת משותפת עם האקס או מאב שזה מצבו. המצב שונה במקרה שרק לאחד מבני הזוג ילדים וגם אם הם מביאים לעולם ילדים משותפים".

     

    הדוד הטוב

    מה עושים כדי שזה יצליח? לשער־מנדל יש כמה המלצות חשובות:

     

    מתחילים מקבלת החלטה בוגרת ולא אגבית שחשוב להשקיע בקשר הזה, מתוך הבנה שאם בחרת לאהוב אדם שהוא הורה, אתה לוקח את כל החבילה.

     

    בוחנים יחד איזה סוג של קשר רוצים ליצור, מתוך הבנה ברורה שאין כוונה ו/או יכולת להחליף את ההורה האחר והמטרה היא להיות מבוגר נוסף במערכת, שעשוי להפוך למשמעותי עבור הילדים. הניסיון להיות תחליף להורה השני נידון לכישלון ועלול ליצור מתחים, ניכור ונזק לילד, שיחוש בשלב כלשהו שאינו אהוב.

     

    החשיבה צריכה לכלול גם את אופציית ההורה (החורג) במשרה מלאה ואת האפשרות להיות מעין דוד טוב, שאכפת לו ויכול לייעץ ואפשר לדבר איתו, אבל הוא אינו המחנך. קשר מסוג זה הוא המומלץ, אולם יש לזכור שהוא יכול להתבסס על כבוד ואמון שנבנים עם הזמן, ושהוא אינו כולל את מלוא הכלים המצויים בידי ההורים.

     

    נכנסים למשפחה בהדרגה, קוראים את המפה ומבינים אותה, מזהים רגישויות ונוהגים בזהירות, תוך הימנעות מודעת ומכוונת מיצירת שינויים מהירים.

     

    מקבלים כפשוטם, עניינית, משפטים כמו "את/ה לא אמא/אבא שלי", בלי להיעלב, ועונים בסגנון "זה נכון, אבל עדיין אנחנו חיים יחד ואכפת לי ממך".

     

    מגייסים את כל הסבלנות והטקט שאפשר.

     

    מבינים שיש קונפליקטים בלתי־נמנעים, שהרי לכל משפחה ההרגלים, ההדגשים והכללים שלה.

     

    כללי התנהלות

    וכרגיל, הכי חשוב לדבר על הכל. "המצבים האלה מחייבים תקשורת ושיחות זוגיות ומשפחתיות לטובת הגדרת תפקידים והרכבת כללים", מוסיפה שער־מנדל, "ואפשר להיעזר בתרגיל הקלירינג, שבמסגרתו פעם בשבוע המשפחה יושבת יחד וכל אחד מציין שני דברים בדינמיקה המשפחתית שלא עבדו מבחינתו באותו שבוע ושניים שכן, בלי שהאחרים מגיבים, ואחר כך מדברים על רגשות. מתוך השיחות המובנות האלה אפשר ליצור יחד כללי התנהלות שיקלו על כולם".

     

    בנוסף מומלץ להקדיש לילדי בן/בת הזוג תשומת לב, לבלות יחד, להתעניין במה שמעסיק אותם (מבחן, משחק), לחפש את הדברים הטובים בהם ובהתנהגותם ולהביע הערכה ותודה, לכתוב להם פתקים קטנים של תשומת לב וחיבה מדי פעם, לקבל את ההבדלים מתוך כבוד ולמצוא דרך אותנטית להביע חום — באמצעות חיבוק, חיוך או אמירה נעימה. במקביל חשוב להמשיך להשקיע ברצינות בזוגיות, שלמענה בעצם עמלים על בניית הקשר עם הילדים, לקחת פסקי זמן לבילוי זוגי וגם למצוא זמן פרטי בתוך כל העומס הזה כדי לא להפוך לקורבנות ולחוש מרוקנים.

     

    "אין טעם לנסות להעתיק את המשפחה הגרעינית ולעשות 'כאילו'", מסכמת שער־מנדל. "חשוב להבין שנבנית פה משפחה אחרת וללמוד לראות את החיוב בכך שיש כמה דמויות בוגרות בחיי הילדים ושיש הרבה ילדים בסביבה. המחשבה על הקשיים שהילדים עצמם עוברים עשויה לעורר אמפתיה כלפיהם וזה חשוב. לפעמים כדאי להיעזר בטיפול כדי להתמודד עם התחרות הלא פורמלית על זמן, כסף, הערכה, תשומת לב ואהבה, עם התחושה שאנחנו קצת שקופים במערך הנבנה הזה והקושי למצוא בו את מקומנו. זה לוקח זמן, יותר משנה בדרך כלל, עד שהיחסים נעשים סבירים ואפילו נעימים, אבל אם זה מצליח זאת חוויה טובה ומעצימה".

     

    הכתבה מתפרסמת במוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות"
     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    לאהוב גם את הילדים שלו
    צילום: shutterstock
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים