לשרוף כסף

קובה, על אף היותה מדינה קומוניסטית ולמרות שיחסיה המעורערים עם ארצות־הברית גזרו עליה כמעט סגר, הצליחה להתבסס כיצואנית בתחום אחד נהנתני, שעשן סמיך ויוקרתי מיתמר מעליו: הסיגרים הקובניים, ובראשם הקוהיבה, הפכו לחביבים מאוד על גברים מבוגרים ורבי־עוצמה ברחבי העולם. בתוך הקבוצה המכובדת הזאת אפשר למצוא פוליטיקאים ומדינאים בכל התקופות, למשל וינסטון צ'רצ'יל, ביל קלינטון, וגם, לכאורה, בנימין נתניהו, שעל פי הפרסומים בימים האחרונים קיבל הרבה מהם מחברים טובים.

קראו עוד: השמפניה שהפכה לסמל סטטוס של יוקרה

המותג קוהיבה, שהוקם ב־1966, ניצב בקביעות בראש דירוג הסיגרים העולמי. העלים שמרכיבים אותו מגיעים מאזור ווּאֶלטה אבאחו שבמערב קובה, הידוע בתנאי מזג האוויר האופטימליים לגידול טבק. לאחר שפידל קסטרו – האיש והסיגר – תפס את השלטון בקובה, הוא הלאים את כל תעשיית הטבק. אחד המגדלים האהובים עליו, קוהיבה, הפך מאותו רגע למגדל האישי שלו. מעת לעת פירגן קסטרו למנהיגים שביקרו באי, והעניק להם במתנה סיגרים של קוהיבה.

אהב במיוחד את הקוהיבה. פידל קסטרו

"אלו סיגרים יקרים, טובים מאוד, אבל לא חזקים במיוחד", מספר בר־סמכא ידוע, שמעדיף להישאר בעילום שם. "הסיגרים האלה הם מהסוג המתון, הנעים, לא כאלה שאתה לא יכול לקום מהספה אחרי שאתה מעשן אותם. סיגרים שאחריהם אפשר עדיין לדבר עם ראש המוסד".

עלות סיגר אחד יכולה להגיע ל־250 שקלים ומעלה, כאשר מעשנים הנחשבים כבדים מעשנים יותר מסיגר אחד ביום. על פי הערכות שונות, נתניהו מעשן בחודש סיגרים בשווי של אלפי שקלים.

נשיא אמריקאי עם חיבה לקובה. קלינטון

בשנות התשעים החל קוהיבה לשווק סיגרים לעולם. במהרה התברר שלקסטרו יש טעם טוב: המותג הפך לנחשב, הטוב והיקר ביותר. מן הסתם, גם יחסי הציבור שעשה לו שליט קובה לא הזיקו.

הסדרה המוכרת של קוהיבה היא ה"סיגלו" (מאה בספרדית), המתחילה מקוהיבה סיגלו 1, הסיגר הקצר ביותר שאורכו 10 ס"מ וקוטרו 1.5 ס"מ, ומגיעה עד הקוהיבה סיגלו 6, שאורכו 15 ס"מ וקוטרו 2 ס"מ. עלות סיגר כזה בארץ מגיעה לסביבות ה־250 שקלים. צבעו חום כהה והוא בעל טקסטורה מוצקה. כאשר מעשנים אותו, ניתן להבחין בטעמים של וניל ופולי קפה רעננים (או בטעמי עלים נשרפים).

לאחר שקסטרו הלאים את תעשיית הטבק, כמה מהמשפחות ששלטו במטעי הטבק ובמפעליהם הגדולים נמלטו מהאי והקימו מפעלים לייצור סיגרים במדינות שכנות, אך למרות תנאי האקלים הזהים, ולמרות הידע הרב והזרעים שלקחו עימם, הם התקשו לשחזר את איכות הסיגרים הקובניים.

אגב, כל תעשיית הסיגרים בקובה נמצאת עדיין בשליטת הממשלה. למרות זאת, הממשלה מקפידה שהיצרנים יפעלו תחת שמות שונים, כדי ליצור מותגים שונים בעלי מאפיינים ומחירים שונים, שיתחרו על ליבם של הצרכנים בשוק העולמי. כך למשל סיגרים מסוג טרינידד, שגם אותם קיבל לכאורה נתניהו ממילצ'ן, מיוצרים מאז 1969 באותו מפעל שמייצר את הקוהיבה. גם הם נחשבים מעודנים ויוקרתיים, ושימשו אך ורק את אנשי המשטר עד לסוף שנות התשעים. בארץ מחירם עומד על כ־160 שקלים, והם מומלצים לעישון לאחר האוכל, עד כמה שאפשר בכלל להמליץ על עישון.

אחד מסמליו הידועים. וינסטון צ'רצ'יל

מונטה קריסטו, המותג השלישי שהוזכר בהקשר של "תיק 1000", הוא הנפוץ בין הסיגרים הקובניים. הוא פחות יוקרתי מהקוהיבה אך נחשב גם הוא למעודן ומחירו עומד על כ־120 שקלים ליחידה.