שירה, יעל ושיר נטמנו: "לא היה לנו מספיק ממך"
מובאות למנוחות הצוערות שירה צור ושיר חג'אג' והקצינה יעל יקותיאל, שנרצחו בפיגוע הדריסה בירושלים. "שיר שלי, זה לא יכול להיות", זעקה אמה. אחותה של יקותיאל ספדה לה: "רק רצית להפיץ את הטוב שלך". אף שר בממשלה לא בא. גדר זמנית הוצבה לאורך טיילת ארמון הנציב, לקראת הצבת מכשול קבע של קוביות אבן
החל מהצהריים (יום ב') מובאות למנוחות שלוש נרצחות מפיגוע הדריסה אתמול בטיילת ארמון הנציב בירושלים. הלווייתה של סגן-משנה שירה צור ז"ל מתקיימת בבית העלמין הצבאי בחיפה. הלווייתה של סגן יעל יקותיאל נערכת בבית העלמין הצבאי בקריית שאול בתל אביב, והלווייתה של סגן שיר חג'אג' נערכה בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. מוקדם יותר בבית העלמין בכפר עציון הובא למנוחות הקורבן הרביעי של הפיגוע, צוער בה"ד 1 ארז אורבך מאלון שבות. איש משרי הממשלה לא נכח בהלוויות. ממזכירות הממשלה נמסר: "על שרי הממשלה לא חלה חובה להגיע להלוויות חיילים, כל שר פועל לפי ראות עיניו".
בינתיים, לאורך טיילת ארמון הנציב הציבה עיריית ירושלים גדר מתכת זמנית המונעת מרכבים לסטות מהכביש ולפגוע במי שנמצא על המדשאה. במקביל מבוצעות עבודות להצבת מכשול של קוביות אבן קבועות.
מאות בני אדם הגיעו לחלקה הצבאית בהר הרצל להלווייתה של חג'אג' בהר הרצל. בהם הרב הראשי הספרדי יצחק יוסף וחברי הכנסת מוטי יוגב, עמר בר לב, אראל מרגלית ואורן חזן. אמה זעקה בהליכה אחרי הארון: "מה אני קשורה לפה? שיר שלי, חיים שלי, זה לא יכול להיות".
בר, אחותה הגדולה של שיר, אמרה מעל קברה: "אוי, שיר אחותי. איזה הפסד. כמה אני מצטערת. איפה את? אני מצטערת שלא קיבלת את החיים שלך. איזו משפחה טובה עשינו. איזו ילדות טובה. מעכשיו כל היופי שלך יהיה גלום בעצב של המנגינה שלך".
מפקד הענף שבו שירתה לפני שיצאה לקורס קצינים ושאליו הייתה אמורה לשוב, סיפר: "פעם קיבלתי טלפון מנערה נחמדה שאמרה שבגלל נסיעה לחו"ל פספסה את המיונים ליחידה. הסברתי שרשימת העתודאים לענף נסגרה. בנועם ובדבקות, יום אחרי יום, שכנעה אותי שיר לארגן לה ריאיון. מיותר לציין שדרגנו אותה ראשונה בקרב העתודאים שקיבלנו ליחידה".
מפקדת הפלוגה של חג'אג' בבה"ד 1, טל פרחי, ספדה לה: "אין ראויה ממך להיות קצינה בצה"ל. בצער רב אנחנו מצדיעים לך היום. משפחת חג'אג' היקרה, שיר נפלה בעת מימוש משימתה. בשם בית ספר לקצינים, אני מתחייבת שהמשימה שבה עסקה בתכם תמשיך".
רב העיר ירושלים שלמה משה עמר, אמר מעל הקבר: "עד מתי, השם? עד מתי האויבים והרשעים האלה יעלוזו? עד מתי נראה צער כזה? עד מתי נראה הורים שבוכים במר לבם באסונות כאלה שנעשים על ידי רשעים שאין להם תקנה, שאין להם גבול רשע. אין גבול לשחיתות ותועבה. עד מתי השם?".
בת דודתה הילה: "מבט אחד בעינייך הספיק כדי לראות את כל הטוב שבך. כל המילים שבעולם לא יוכלו לתאר את האושר שנפשך הקרינה. נראה כאילו בלי מאמץ כבשת הרים. כל כך היינו רוצים לראות אילו הרים היית כובשת בעתיד".
שיר חג'אג' ממעלה אדומים, בתם של הרצל ומירב, הייתה הבכורה מבין ארבע אחיות. אביה שלח אמש מסר לרמטכ"ל גדי איזנקוט: "אלו כן הילדים שלנו. אנחנו שולחים אותם לצבא, אנחנו יודעים שאולי לא יחזרו. להגיד לך שהאמנתי שזה יקרה לי? בחיים לא".
הלווייתה של יעל יקותיאל:
הקצינה יעל יקותיאל מגבעתיים הותירה אחריה הורים, אח ואחות. להלווייתה בחלקה הצבאית בקריית שאול הגיעו מאות בני משפחה, חברים וחיילים.
ההורים יעקב ושלי עמדו ביחד והאב ספד לבתו: "אין התחלה, אמצע ואין סוף. אין לנו מספיק ממך. היית אהובה כל כך. החיוך המקסים, שמחת החיים, אהבת הזולת, היה כיף איתך. היית מדברת מהר והיה קשה לעקוב. היית מצחיקה, חרשנית, טובת לב. אחרי שכועסת - סולחת. חושבת הרבה. הספקנו ביחד רק טיפה, אין לנו מספיק ממך. היית מורה חיילת אוהבת ילדים ורצית לצמוח ולעשות משהו משמעותי עם חינוך. כל החודשים האחרונים היו מתגמלים. כולנו הינו ציניים, אבל הבנו וקיבלנו. לקחת אותנו לסיורי הכנה בירושלים במוזיאון ישראל להתכונן לסיורים שתעשי עם הצוערים. לא ידענו שיש לנו ילדה כזאת, אנחנו לא מבינים כלום".
האחות הגדולה נוגה ספדה לה: "עם החיוך שלך רק רצית להפיץ את הטוב שלך. אחותי הקטנה, השנה הפכת להשראה גדולה עבורי. זה תמיד היה בך. היית שליחת אהבה ובוגרת תמיד יותר מגילך. מצאת את מטרתך ומצאת מה לעשות איתך - להיות בחיל חינוך. רצית שהעולם ירוויח ממך ויהיה טוב יותר".
דודתה, מלכה דרורי, סיפרה עליה: "היא אהבה את החיים, אהבה את כולם וכולם אהבו אותה. הייתה בתנועת נוער. בבית המשפחה אנשים עדיין לא מעכלים".
החברות של יעל - מאיה, ליאם ועומר - כתבו לה: "שלושתינו יושבות בחדר ולא מבינות. חושבות שזה חלום ומחכות להתעורר. קמנו למציאות אחרת, חיים אחרים. זה לא נקלט. אנחנו מרגישות שזה עוד קורס או התחלה חדשה. אנחנו לא נפרדות, ומבחינתנו את תמיד שם בשבילנו. חלק אינטגרלי מאיתנו. זאת שסחבה אותנו בכוח מהמיטה כדי שניפגש ובסופי שבוע התעקשה שנהיה ביחד. מה שקרה זאת קטסטרופה".
שירה צור, בת 20 במותה, התגוררה בשכונת דניה בחיפה. את שירותה הצבאי החלה בקורס טיס, אך עברה ליחידה הנוכחית. כמו יקותיאל ואורבך, היא הייתה צוערת בבה"ד 1. היא הותירה אחריה הורים, עינת ודודי, אח בכור – עדי (24) ואחות צעירה, גאיה (14).
מאות ליוו אותה למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בחיפה. סבה נפרד ממנה מעל קברה בקול שבור: "שירוש, איפה את? למה עזבת אותי? מי יצלצל עכשיו ואני אשמע 'שלום סבו'ש, מה שלומך?'. זה חסר לי, ואני לא מאמין. אני מודה לאלוהים שלפחות נתן לי ביום שישי האחרון לבלות איתך ולראות איזה פרח יש לנו. והפרח הזה הלך".
ליאור, חברתה הקרובה של שירה, ספדה לה. "גם כשידעתי אתמול שאת בירושלים לקח לי זמן להבין שיכול להיות שזו את. אבל לא יכול להיות שזו את. שירוש שלי, חסינה. אז מה אם זה מה שאומרים? אז מה אם קצין העיר הגיעו? אולי הם טועים. זה לא יכול להיות הגיוני וזה לא נקלט. בבקשה מכם תעירו אותי מהסיוט הזה, אני מתחננת".
דודתה מיכל אמרה היום: "היא הייתה ילדה חכמה, חריפה, חדה, אף אחד לא היה יכול להתווכח איתה". הדוד יואב צור הוסיף: "מגיל קטן היא כל הזמן חיפשה איך לשנות את הסביבה שלה, איך להפוך את המקום שלה ליותר טוב. כל דבר שהיא עשתה היא השתדלה להשיג את הכי טוב והיא הצליחה גם. תמיד עמדה בכל מטרה שהציבה לעצמה. אנחנו רוצים שכולם יחשבו רגע איך גם הם יכולים לעשות קצת את העולם סביבם יותר טוב".
הנהלת בית הספר הריאלי בחיפה שבו למדה צור פרסמה הודעה ולפיה: "כולנו המומים וכואבים את הירצחה של סג"מ שירה צור, בוגרת בית הספר, תלמידה למופת ומובילה חברתית. שירה ייצגה בחייה הקצרים את כל הטוב שלו אנו מחנכים. הובילה והשפיעה על סביבתה, מנהיגה חברתית בבית הספר ובתנועת הצופים. אנו מבטיחים לשירה ולמשפחתה שננצור את זכרה ושעוד בוגרים רבים ילכו בדרכה – דרך ההובלה, ההשפעה, המצוינות, ולפני הכול – דרך ארץ, דרך האדם".
בפיגוע בארמון הנציב נרצחו ארבעה בני אדם ו-13 נפצעו. המחבל, פאדי אל-קנבר מג'בל מוכבר שבמזרח ירושלים, נהג במשאית מכיוון רחוב על"ר ופגע בקבוצת חיילים שהייתה בסיור במקום.
המחבל חוסל בירי של חיילים ואזרח שהיו במקום.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הבריאות יעקב ליצמן ביקרו הבוקר כמה פצועים מהפיגוע שאושפזו בבית החולים הדסה עין כרם. "קודם כל, אנחנו מברכים על הטיפול שהם מקבלים ועל נתיב ההחלמה שמסתמן", אמר נתניהו. "זה מחמם לנו את הלב. בצד הלב שנקרע היום אל מול ההלוויות הבאמת מטלטלות של חיילים, חייל וחיילות שלנו, שנגדעו באבם".
נתניהו אמר עוד כי "אני חושב שהדבר החשוב ביותר להבין הוא שאנחנו תחת מתקפה מסוג חדש, מתקפה של מפגע בודד שמקבל השראה והוא מחליט בן רגע לעשות מעשה – במקרה הזה, מעשה של דריסה. אנחנו נערכים אל מול התופעה הזאת בכמה דרכים: הרחבת התשתית הפיזית המונעת, תשתית מודיעינית מונעת, התערבות מהירה של חיילים ואזרחים, והדבר הרביעי, בעיניי הכי חשוב, כשאני רואה את הפצועים שאומרים 'אנחנו רוצים לחזור לקורס ולהמשיך במשימה כחיילי צה"ל'".
לפנייה לכתב/ת 
