יאללה, תתקדם לבטמן

האפוס החדש של השחקן והבמאי בן אפלק הוא סרט פשע ריאקציונרי במלוא מובן המילה. לא רק בגלל שגרת הז'אנר הלעוס וסגנון הבימוי השמרני. "חי את הלילה" מצעיד את הקולנוע אחורנית, לימים בהם הוליווד הציגה את הגנגסטר האמריקאי כגיבור טראגי, שפגם אנושי באופיו גורם לנפילתו. זה קרה בסרטי שנות השלושים בהם כוכבים כג'יימס קגני, פול מוני והמפרי בוגרט עלו ונפלו בגלל יוהרתם, כמו שזה קורה לג'ו, הגנגסטר שמגלם בן אפלק בסרטו הרביעי כבמאי (הפרויקט הבא שלו כשחקן ובמאי יהיה הסרט החדש בסדרת "בטמן").

הסרט נפרס מסוף מלחמת העולם הראשונה עד אמצע שנות השלושים. אפלק מגלם שודד בנקים מבוסטון שעולה לגדולה בעולם הפשע, על רקע תקופת היובש שבה נאסר למכור משקאות אלכוהוליים — מה שגרם לפריחתם של ארגוני פשיעה שעסקו במחתרת בייצור ובהפצה של האלכוהול האסור. ג'ו האירי, בנו הממורמר של מפקד בכיר במשטרת בוסטון (ברנדן גליסון), בוחר בחיים מצידו השני של החוק. הגורל מנתב אותו למשעול טראגי, על רקע מלחמות הגנגסטרים בין האירים והאיטלקים. ובהיותו איש עסקים ממולח, אינטליגנטי ויעיל, הוא נעשה לטייקון כל־יכול בטמפה, פלורידה.

אלא שהדרך בה מוליך הסופר והתסריטאי דניס להין ("מיסטיק ריבר") את גיבורו נטולת היגיון ואמינות. הסיבה הלא משכנעת למעשיו של הגיבור נמצאת בפתיח של הסרט, כשבן אפלק מספר בפסקול שהיה חייל במלחמה אווילית ומיותרת, שנוהלה בכאוס מוסרי ע"י מנהיגים מושחתים, ולכן עם שובו לאמריקה בחר למרוד בכל המוסכמות. וכך הופך ג'ו לגנגסטר עם מצפון, רוצח עם מודעות עצמית, אידיאליסט רומנטיקן עם תת־מקלע טומי־גאן בידיו. ובאופן שבו אפלק משחק ומביים, השילוב הזה בדמותו לא מתממש.

רוח נכאים מלנכולית נושבת מן הסרט, זו שאמורה לבטא את הדואליות בנפשו של הגיבור, הפולט משפטים תפלים כמו "אני רוצה להיות פושע, אבל מסרב להיות גנגסטר". זוהי דואליות מזויפת, ואין שמץ של אמת בהגיגיו של הגיבור על האידיאלים האבודים של חייו. מהתסריט המלודרמטי מבצבצת פה ושם התובנה שאלימות ופשע, הימורים ואלכוהול, סמים וזנות, הם צידו האפל והבלתי נפרד של החלום האמריקאי. אבל זוהי תובנה קטועה ולא ממומשת, בסרט צדקני שלא מחזיק מים.