"הזעקה של עמונה לא מעניינת אותנו, החרדים"
"איש לא מדבר על עמונה ברחוב החרדי, ואף אחד לא באמת יודע מה טענותיהם ומה בדיוק הם רוצים. זה גם לא מעניין. הגורם היחידי שמניע צעיר חרדי לקנות דירה מעבר לקו הירוק, הוא מחירה הנמוך. כך צופים החרדים מן הצד בסערת עמונה מפוזיציה נקייה ובלתי מעורבת". אליעזר היון, סוציולוג ועיתונאי, מאמין ששכניו יתפנו מבתיהם מרצון
באחד השבועות האחרונים, על רקע פינוי עמונה , נמסר לי כי קיים ארגון ימני של צעירים חרדים בשם "קדושת ציון", המתנגד נחרצות לפינוי היישוב. הידיעה על כך הפתיעה אותי, ואני פניתי לאחד מראשי הארגון לשמוע על העמדה הבלתי שגרתית הזו. אלא שהלה סירב לשתף אתי פעולה, ובזעם כתב כי לאור דעותיי הידועות, "לא אוכל לכתוב באובייקטיביות".
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
זמן קצר לאחר מכן קיים הארגון כנס נגד הפינוי, אלא שהוא הצליח לגייס עשרות בודדות של אנשים. קשה היה שלא להימנע מהמסקנה החד-משמעית: הם לא באמת מעניינים מישהו במגזר, בדיוק כמו פינוי עמונה עצמו, שלא מצליח אפילו להידחק לשולי סדר היום הציבורי הפנים חרדי.
קראו עוד בערוץ היהדות:
- טקסס: המסגד נשרף, המוסלמים מתפללים בבית הכנסת
- 20 דקות מוושינגטון: "יהודים חזירים" וצלבי קרס
- די לקשר השתיקה: אני רב, ואני סובל מדיכאון
איש לא מדבר על עמונה ברחוב החרדי. הפינוי וסירובם האלים של חלק מהתושבים להתפנות לא מוזכר אפילו ב"שיחות בית הכנסת", ואף אחד לא באמת יודע מה טענותיהם ומה בדיוק הם רוצים. זה גם לא מעניין. גם עיתוני הדפוס של סוף השבוע יכסו בצורה מינורית את הפרשה, מתוך מודעות כי על הכתבה הזו לא יגיעו הרבה תגובות. עמונה היא לא שלנו.
החרדים ימנים, אבל לא אידיאליסטים
איך זה יכול להיות? מדד העמדות המדיניות של המכון הישראלי לדמקורטיה שפורסם בדצמבר האחרון, מעלה נתונים מדהימים: 75% מאתנו, החרדים, מגדירים עצמנו כימניים; 12% מצויים במרכז, ורק אחוז בודד מגדיר את עצמו כ"שמאל קלאסי".
האוריינטציה הכה מובהקת הזו מפתיעה מאוד, על רקע עמדתם הבלתי ימנית בעליל של "גדולי הדור" המשמעותיים של המגזר בדורות האחרונים, דוגמת הרב עובדיה יוסף בפסקו המפורסם בעד החזרת שטחים תמורת שלום, והרב אליעזר שך שבעשרות מכתבים תקף בחריפות הלאומיות הדתית מבית מדרשה של הציונות הדתית, ואף תמך בהסכם שלום שעשוי להציל אפילו נפש אחת מישראל.
אז איך מתיישבת האדישות, שלא לומר ההתעלמות מעמונה, עם המדדים החד-משמעיים המצביעים על נטייה ימנית מובהקת? התשובה, כך נדמה, חריפה בפשטותה: החרדים אולי ימניים, אך לא מתוך בחירה בערך כזה. לא מתוך תפיסה אידיאולוגית. הם לא באמת מאמינים בהיאחזות באדמת השומרון, או בטיפוס להר הבית. זה לא רק אסור הלכתית, זה גם לא מעניין אותם. הם ימניים כי הצד הניצי במפה הפוליטית מהווה עבורם אזור נוחות, שבו קל ופשוט יותר לאדם השמרן - לתמוך.
לא נתנגד לפינוי
רק שמכאן ועד לצעדים אופרטיביים ימניים, רחוקה הדרך. הגורם היחידי שמניע צעיר חרדי לקנות דירה מעבר לקו הירוק, הוא מחירה הנמוך. ממשאל אינטואיטיבי קצר שערכתי בקרב שכניי בעיר החרדית מודיעין עילית - סוג של התנחלות - עלה כי איש לא הביע התנגדות לפינויו מביתו.
הם לא יכינו צמיגים, מוטות ואבנים בבוא יום פקודה, וחלקם הגדול אף גילה התלהבות לא מעטה, כשהאופציה שהוצגה בפניהם הייתה מעבר לאזור נדל"ני טוב יותר.
האם זה רע? האם אי האחיזה בעמדות ימניות כערכים אידיאליים היא שלילית? בוודאי שלא. החרדים צופים מן הצד בסערת עמונה מפוזיציה נקייה ובלתי מעורבת. דווקא הם, שיחסיהם עם המדינה ידעו לא מעט עליות ומורדות על רקע דתי, חברתי וכלכלי - עומדים נדהמים מול אנשים כמו סמוטריץ' וחבריו, שלא חדלים מלהשתמש בטרימינולוגיה הלקוחה מימים אפלים: "גירוש", "חורבן הבית", "הפסד בקרב" והלהיט האחרון – הפינוי כ"אונס".
