הנאמנות היא רק לכסף

ביום חמישי ננעל חלון ההעברות של הכדורגל הישראלי, ואחת העסקאות שקפצה לכותרות היא מכירתו של ארון שוינפלד מהפועל למכבי. בעבר הייתי אומר שזה מעבר ללא מחילה, אך בימים כלכליים אלו זה עוד אוויר לצוללת האדומה.

אז ככה. שוינפלד אמריקאי במקור, הגיע בארץ לתחנה הראשונה שלו בנתניה ומשם הפועל זיהתה את הפוטנציאל והנחיתה אותו בוולפסון. את השנה שעברה הוא סיים עם כמה שערים והרבה הייפ סביב. כמובן שבעידן ג'ורדי את מיץ', כל מניה עולה (ובעיקר אדומה) שווה רכישה.

(צילום: עוז מועלם)

אז כל תהליך הפירוק והרכישה המחודשת של הפועל באמת עזר לבחור הרגיש לבקש לעזוב, כי הוא הבין שכסף גדול כבר אין (33 אלף דולר לחודש), והנה הגיע הרגע והוא נמכר תמורת 780 אלף אירו למכבי. אבל פה מגיעה הבעיה. מי שחושב ששוינפלד יכבוש בממוצע חצי גול למשחק במכבי טועה, וגם אם כן יעשה זאת, אז מכבי היא בסך הכל עוד תחנה בדרך הלאה, כי מה שחשוב זה לא הכדורגל - אלא חשבון הבנק, ובהזדמנות הראשונה הוא יעולל למכבי את אותו מהלך שעולל להפועל.

באחת מתוכניות הספורט נשאל יעקב בוזגלו מה הוא חושב על המחירים שרצים בשוק. תשובתו הייתה חד משמעית וברורה, שזהו מצב חיובי בכדורגל הישראלי בו השחקנים סוף סוף מוערכים כמו שצריך. אני לא זוכר שאיציק זוהר, יוסי אבוקסיס ואבי נימני הרגישו לא מוערכים בפחות כסף. נהפוך הוא, יעקב, זה מצב מקולקל. במקום לתחזק את אידיאל הכסף הגדול ולתת יד לסוכנים ולעסקנים, השחקנים צריכים להתמקד בדשא ובהנאה של המשחק. זו אותה התופעה של שחקן שכובש שני משחקים רצוף, וכבר רוצה להיות בנבחרת כשהוא ניזון מיועציו הסוכנים.

ערן זהבי, לדוגמה, יכול לספר סיפורים עד מחר. הוא לא נהנה בסין, אבל כסף לא גדל על העצים. לא שבדקתי את העצים שערן שתל. בעקבותיו הגיע טב"ח שפתאום מפנטז על כסף גדול. גם מהדרום לא מגיעה הבשורה, כשבוזגלו (הבן של ההוא מלמעלה) מגלה מחדש את עולם הכדורגל הקפיטליסטי. אם בעברו היה נחוש לעזוב את מכבי לסכנין כדי להתפתח כשחקן, אז היום הוא מוכן לפגוע במועדון גדול כמו באר שבע שמיצב אותו כאחד הישראלים הטובים ביותר, למרות הצעות לחוזה הכי גדול בקבוצה. לטובת מה? עוד ניסיון בחו"ל? לא עברנו את זה?

לסיכום, הייתי רוצה לראות את השחקנים קורעים יותר זוגות נעליים מאשר פנקסי צ'קים, כי כסף גדול אף פעם לא היה מנת חלקה של ישראל. פה משחקים כי רוצים, ובכיף, עם כל הלב והנשמה.