חיסול המדינה היהודית | בן-דרור ימיני
במסגרת השאלה היומית, אני אמור לכתוב נגד חוק ההסדרה. אבל כדי להרגיז את העורך, זה לא אישי, אני חייב לציין שיש היגיון בחוק. ובנוסף, חוק דומה יש בדין הישראלי, שלא חל על "השטחים המוחזקים", כהגדרתם המשפטית. וכל מה שמנסה חוק ההסדרה לעשות הוא לממש מה שדווקא כן מקובל במשפט הבינלאומי. ולא רק זה, כתבתי, ואכתוב כאן שוב, שבית הדין האירופי לזכויות אדם קבע שזכותם של מתנחלים טורקיים שנכנסו לבתים של יוונים שגורשו מהצד הטורקי של קפריסין, גבוהה יותר מזכותם של הבעלים המקוריים. המצב השתנה, קבע בית הדין, ואין להחזיר את המצב לקדמותו.
אז מדוע אני נגד החוק? צריך להניח לרגע בצד את העניין המשפטי. העניין הוא בעיקרו פוליטי. האם אנחנו רוצים ליצור מצב שבו כל מאחז, שנמצא בעומק השטח הפלסטיני, שיוצר מציאות של מדינה אחת גדולה, שמחסל את הסיכוי למדינה יהודית — יהפוך ליישוב חוקי בישראל? קודם כל, אנחנו צריכים לקבוע לעצמנו מה אנחנו רוצים. מדינה ערבית אחת גדולה, מהים עד הירדן, או מדינה יהודית? ארץ ישראל חשובה. חברון ושכם עמוסות בהיסטוריה יהודית יותר מתל־אביב ונתניה. אבל בנסיבות שנוצרו, צריך להחליט מה אנחנו רוצים. ארץ ישראל מדינה יהודית. מי שבעד מדינה יהודית לא יכול להיות בעד חוק ההסדרה. זה לא הולך ביחד.
נחזור לעניין המשפטי. כאשר בית הדין האירופי העדיף את זכויות המתנחלים על פני הבעלים המקוריים, הוא פעל לפי המודל המדיני שגובש על ידי האו"ם והאיחוד האירופי, שלפיו הבתים שבגינם הוגשה התביעה יישארו בצד הטורקי. כך שהנושא לא היה רק זכויות נדל"ן אלא גם שכל ישר. זה מה שאין אצלנו. לוּ היה חוק ההסדרה עוסק בגושים המוסכמים בלבד (למשל, לפי הפרמטרים של קלינטון) — היה אפשר להצדיק את החוק. אבל זה לא המצב. החוק, בניסוחו הנוכחי, הוא במתכונת "תפוס כפי יכולתך" של חסידי מדינה אחת גדולה.
חוק כזה הוא איוולת גמורה. גם משפטית וגם פוליטית. אסור שהוא יעבור.
חוק לעשיית צדק | שלמה פיוטרקובסקי
חוק ההסדרה הוא חוק שעושה צדק. החוק עושה צדק עם תושבים ערבים שלטענתם נפגעו זכויותיהם עקב התיישבות יהודית לאורך השנים. הוא עושה צדק גם עם התושבים היהודים שהתיישבו באותם מקומות, כמעט תמיד בתום לב מוחלט. החוק עושה צדק גם עם המדינה ובתי המשפט, שיפסיקו להיות כלי שרת פוליטי בידי מי שההתיישבות ביהודה ושומרון היא לצנינים בעיניהם מבחינה פוליטית. המדינה תחזור למשול, ובתי המשפט יחזרו לתפקידם הטבעי — יישוב סכסוכים בין אנשים.
מי שביטא טוב יותר מכל אחד אחר את ההיגיון שמאחורי חוק ההסדרה הוא דווקא המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט אליקים רובינשטיין. ביום ראשון השבוע כתב רובינשטיין, בהחלטה המתייחסת לתשעת הבתים בעפרה שהחרבתם קרבה והולכת, כי "במציאות נורמלית" מה שהיה צריך לקרות במצב כמו זה שנוצר במקרה הזה הוא מתן פיצוי הולם לבעלי הקרקע. כך ייהנו בעלי הקרקע מתמורה כספית ראויה לנכס שהיה ברשותם, ומי שביתם בנוי על הקרקע יוכלו להמשיך לגור בו ולנהל את חייהם.
מי מונע מהמציאות הנורמלית הזו להתרחש? התשובה פשוטה: הרשות הפלסטינית וארגוני הטרור שעבורם שאלת הקרקעות היא עניין של מלחמה לאומית. בעל קרקע פלסטיני שיעז להאזין לקול ההיגיון ולבקש פשוט מחיר הוגן על הקרקע שלו, ימצא את עצמו על הגרדום או מול כיתת יורים. חוק ההסדרה מוציא את הטרור מהמשוואה ומחזיר לתמונה את קול ההיגיון. מי שלא יראו ממילא את הקרקע המדוברת אף פעם - יזכו לקבל פיצוי הולם, וזאת בלי שיצטרכו לפחד מאימת המוות.
אל תאמינו לכל הסיפורים על גירוש ערבים מביתם ומנחלתם. בכל המקרים שבהם מדובר איש לא התיישב בנחלתו של אף אדם. מדובר בקרקעות טרשים שאפילו על פי החוק המקומי בכלל לא בטוח שנחשבות ל"פרטיות". לכן זה איננו "חוק גזלה" אלא דווקא "חוק לעשיית צדק".
