10 הדקות הארוכות בחייה של אשלי וקסמן בקשי

בתי השנייה נולדה לפני עשרה חודשים. ארבעה ימים אחרי הלידה, כשכבר היינו בבית, התקשרו ואמרו לי שאחת מהבדיקות שעשו לילדה לא תקינה ושאני צריכה להגיע איתה מהר לבית חולים ולעשות בדיקה חוזרת.

חשבתי לעצמי: "אוקיי, בטח סתם משהו שגרתי, אולי לא לקחו מספיק דם". הגעתי לבית חולים ביום הכי עמוס. היה בלאגן ולא ידעתי לאיזו מחלקה אני צריכה להגיע ואף אחד גם לא עזר לי, כך שמצאתי את עצמי מסתובבת במחלקות בית החולים עם ילדה בת ארבעה ימים.

כשהגעתי למחלקה הנכונה עשו לילדה בדיקה נוספת אבל לא ממש הסבירו לי למה הם צריכים לעשות לה גם בדיקת CT. הייתי לחוצה מאוד ואז כמה רופאים קראו לי לחדר והסבירו שיש לילדה בעיה רפואית. לאור העובדה שהייתי אחרי לידה, הם היו מאוד רגישים אליי וזה כל כך הלחיץ אותי שהייתי בטוחה שהם הולכים לספר לי את הדבר הנורא מכל. אלה היו העשר הדקות הכי נוראיות וארוכות בחיי, שבסופן הבנתי שהבעיה הבריאותית (מעדיפה לא לפרט עליה) של הבת שלי היא פחות נוראית מהמחשבות שהתרוצצו אצלי בראש. בסיכומו של דבר, היא תצטרך לקחת כדור כל יום אבל יהיו לה חיים רגילים לגמרי.

אשלי ובן זוגה עידן(צילום: מתוך אינסטגרם)

שאלה של פרופורציות

למרות שכבר הייתה לי בבית ילדה בת שנתיים, רק אז הבנתי מה זו דאגה אמיתית של אמא. עד אז הכל היה רגיל ונורמלי. באותו רגע הבנתי שאני מוכנה שייקחו ממני הכל, ובלבד שהילדים שלי יהיו בריאים.

פתאום המשפט "העיקר הבריאות", קיבל עבורי משמעות רצינית. אמנם התבאסתי שיש לילדה שלי בעיה רפואית אבל ככל שקראתי על זה ודיברתי עם אנשים הבנתי שמדובר במשהו די נפוץ.

בגלל שבתי צריכה לקבל כדור באופן קבוע, כל בוקר דבר ראשון כשאני פותחת את העיניים, האחריות שלי היא לדאוג לה לתרופה לפני הכל. המחשבה הזאת תמיד נמצאת בראש שלי. אין לי אפילו את הפריבילגיה להישאר עוד חמש דקות במיטה. גם אם היה עד אז משהו או מישהו שעיצבנו אותי, היום כבר הכל מקבל פרופורציות אחרות.

עם הילדה הראשונה הכל זרם ולא ממש הבנתי שאני אמא. רק אחרי הלידה השנייה הבנתי שאני אמא וזו שצריכה לדאוג לבנות שלי ולבריאותן. בנוסף, יש לי אחריות להיות מודל לחיקוי עבורן, להשריש בהן את הערכים שחשובים לי, גם ובעיקר כי הן יגדלו להיות נשים. אם הן רואות אמא שמגשימה את עצמה, מצליחה לשלב משפחה עם קריירה ויש לה הכנסה משלה, זה מה שהן יוכלו לעשות גם בחיים שלהן.