אפילו פרק ב' לא הצליח לתקן לי את החיים
במשך שנה הסתובבתי בתחושה שגנבו לי את החלום, שלא בשביל זה הדבקתי את הלב שנשבר, ושאם עוד פעם אחת אגיע מהעבודה לבית שצרחות של ילדים מתערבבות בו עם ריח של פורמולה, אשבור למישהו על הראש את הגיטרה שהעלתה אבק
פגשתי אותה שלושה חודשים בלבד אחרי הפרידה, ותנור היה הדבר האחרון שהיינו צריכים. הצלחנו ליצור בועה משלנו ולרגע זה הרגיש כאילו חזרתי להיות רווק מאוהב שוב. צימרים, מסעדות, הופעות, סקס במיטה, סקס על הרצפה ונדמה לי שפעם אחת אפילו בשירותים. היא לימדה אותי לאכול, ואני לימדתי אותה ששיחה זקוקה ליותר מהברה אחת. היא לימדה אותי לקחת אחריות והכינה לי רשימות, תזכורות ושלל אפליקציות שיזכירו לי ללכת למוסך, ואני לימדתי אותה שלבכות יכול להיות משחרר. אחרי שתי פרידות באמצע והופעה אחת של פרל ג'אם שהיא נסעה אליה בלעדיי, ישבתי מולה והבטחתי לה ולעצמי שבשביל האהבה הזו אני מוכן לעזוב את העיר ולעבור לגור במושב.
אחרי שנתיים של הכרות עברנו לגור ביחד: היא, אני, השניים שלי, השניים שלה, זה שבבטן וכל השדים האלה שבני ה-40 סוחבים אחרי הגירושים. יואב נולד ואני נתקעתי בפקקים. זוגתי שכחה שיש לה בן זוג, ואני שכחתי להחליף חיתולים. המיטה הפכה לכדור שינה, וההופעה היחידה שראינו הייתה המקהלה של בית הספר של הקטן שלה. במשך שנה הסתובבתי בתחושה שגנבו לי את החלום, שלא בשביל זה הדבקתי את הלב שנשבר, ושאם עוד פעם אחת אגיע מהעבודה לבית שצרחות של ילדים מתערבבות בו עם ריח של פורמולה, אשבור למישהו על הראש את הגיטרה שהעלתה אבק. אני זקן מדי בשביל החרא הזה, היה כל מה שהצלחתי לחשוב עליו או לזמזם במקום "אדון שוקו".
לבסוף החלטתי להעיף את עצמי. ארזתי מכנסיים וחולצה בהפגנתיות. "אני הולך לקנות תנור", סיננתי כמו ילד קטן וטרקתי מיד את הדלת. פרקתי את הכעס על הכביש בגבריות ראויה, ואחרי 10 מטרים בערך עצרתי וניסיתי להבין מה בדיוק עובר עליי, וכיצד ייתכן שפרק ב' שלי לא מצליח לתקן לי את החיים. שם, באוטו, אולי בגלל שכבר ביליתי לילות במכונית וממש לא התחשק לי שוב, הבנתי לפתע משהו חשוב, כמעט טריוויאלי - פרק ב' הוא לא מוסך. הוא לא אמור להיות חוויה מתקנת מעצם היותו ב' ולא א'. המילים בהן הפרק נכתב הן אותן מילים, כי אני אותו הבנאדם, והטעויות הקטנות והשריטות הגדולות הן חלק ממני ולכן הן הולכות איתי לכל מקום אליו אלך. פרק ב' לא יתקן אותי, זה שאני שצריך לתקן אותו.
הבנתי גם שזוגיות היא לא חוזה לסיפוק צרכים, שאהבה אינה בהכרח נמדדת בכמות הנשיקות, החיבוקים או דפיקות הלב, חשובים ככל שיהיו. היא לא נמדדת במידת ההתאמה בין שני בני הזוג או בתחושת הריחוף הזאת שמצאת את אהבת חייך. היא נמדדת ברצון שיש לנו להתגבר על אי ההתאמה. על המקומות בהם כאב פוגש כאב, שיגעון בשיגעון וסדרי עדיפויות מסוימים בסדרי עדיפויות אחרים.