שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    14 טעויות שהורים עושים בארוחת ערב

    מתעקשים שהילד יסיים מהצלחת, נותנים לו לאכול מה שהוא רוצה רק כדי שיאכל משהו, בודקים כל ווטסאפ ומנצלים את הזמן לשיחת הטפה. רגע לפני ארוחת הערב הבאה שלכם, כדאי שתשימו לב לטעויות אפשריות כדי שלא יהיו בשולחן המשפחתי

    בשיתוף אסם

     

    ארוחת ערב משפחתית יכולה להיות מהנה ומועילה לזמן איכות של הורים וילדים כדי לסיים את היום בהרגשה טובה. לא מעט הורים מודעים לחשיבותה של הארוחה המשותפת אבל "חוטאים" בדברים שעלולים לגרום לאווירה שלילית ומתוחה, למרות הכוונות הטובות. קיבצנו עבורכם את הטעויות שהורים עושים במטרה להימנע מהן ולהפוך את ארוחת הערב משפחתית למוצלחת עבור כולם.  

     

    דניאל צור, מנחת הורים בשיטת אדלר, בעלת M.A בייעוץ משפחתי וזוגי:

     

    1. מוותרים על ארוחה משפחתית משותפת

    לילדה יש חוג בלט, לילד יש חוג כדורגל. קשה לקבוע זמן שכל המשפחה תשב יחד סביב השולחן ותאכל ארוחת ערב. ובכל זאת, כדאי לכם לנסות. כאשר אוכלים יחד, השהות המשותפת מייצרת חוויה של אחדות וחיבור משפחתי. מלבד הפן החברתי, ישנם יתרונות בריאותיים והילדים מקבלים מהוריהם דוגמה לאכילה נכונה. כאשר הארוחות נעשות בנפרד יש נטייה לקחת כריך ולאכול מול הטלוויזיה ואנו לא שמים לב איזה אוכל ילדינו אוכלים ובאיזו כמות.

     

    גם אם יש קושי למציאת הזמן הנכון, כדאי לשאוף לארוחה משפחתית. ניתן לדבר עם הילדים ולקבוע איתם מהו הזמן שיתאים להם לשבת יחד לארוחה, אם יש חוג ביום מסוים או תכנית טלוויזיה שהם אוהבים, נסו להתחשב בכך.

     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)
     

    2. נותנים לילדים לאכול רק מה שהם אוהבים, העיקר שיאכלו

    הילד שלנו התקבע על שני מאכלים קבועים, אז אנו מכינים רק אותם כי אנו אומרים לעצמנו "העיקר שהוא אוכל". קיבוע התפריט יכול ליצור חסר תזונתי בשל הסיבה שהאוכל לא מגוון מספיק, גם אם הוא בריא. כשאנו נותנים לילד רק מאכלים שמוכרים לו, אנו לא מאפשרים לו להיפתח למאכלים נוספים.

     

    צריך לגלות סבלנות, לגוון להכין קצת מאכלים מוכרים ואהובים וקצת מאכלים חדשים כדי שהילד יוכל להתנסות (למשל מתכונים המשלבים קטניות ומגוון ירקות). בארוחה כזו אנו מציעים לילד מגוון וכך הוא לא יתאכזב שאין לו משהו שאוהב, ומצד שני יקבל מוטיבציה לטעום מאכלים חדשים ומגוונים.

     

    תמר כהן לביא, מנתחת התנהגות ומדריכת הורים:

     

    3. אין משיחין בשעת הסעודה

    מגיל צעיר מלמדים את הילדים לדקלם את המשפט "אין משיחין בשעת הסעודה" שכוונתו היא שהילדים יאכלו בשקט וללא דיבורים אך דווקא ארוחה משפחתית היא הזמן לשיחה משמעותית, נעימה ולא פורמלית. במהלך הארוחה כל בני המשפחה יושבים יחד סביב השולחן וכל אחד יכול לשתף בחוויות שעברו עליו במהלך היום ולהחמיא אחד לשני על מעשים טובים שעשו.

     

    השיח בין בני המשפחה מאחד את כל בני הבית, מקרב את האחים שלפעמים רבים ובעיקר פותח ערוץ תקשורת בין בני המשפחה לעידוד ושיתוף, כך שיש בארוחה המשפחתית המשותפת רווח כה גדול ולעיתים הארוחה היא רק תירוץ. על מנת לעודד את ילדכם לשתף אתכם בחוויות שלהם אני ממליצה לכם לשתף אותם בחויות שלכם ולשמש להם מודל לשיתוף וכמובן להתעניין בחייהם וביום שעבר עליהם.

     

    4. לסיים הכל מהצלחת

    ילדים אוכלים בהתאם לרמת השובע שלהם, בניגוד אלינו המבוגרים שנוהגים לאכול לפי "העיניים" או לפי מצב הרוח. חשוב לנו שהילדים יאכלו אוכל מזין ובריא וחשוב לפעמים שיסיימו הכל מהצלחת. ההתעקשות על כך שהילד יסיים את כל המנה שלו מובילה את הילד למאבקים על אוכל ולעיתים לסירוב לאכול. הילדים מבינים שההורים מוטרדים מכך שהם לא אוכלים ושזה מעסיק את ההורה, לכן הם ינסו להפעיל מניפולציות סביב נושא האוכל ובמקרים קיצוניים להדרדר לכדי הפרעות אכילה. אם חשוב לכם שילדכם יסיים את כל מה ששמתם לו בצלחת אתם יכולים להשתמש בצלחת קטנה יותר. זכרו, ילד רעב אוכל ולכן אין להתעקש איתו על כך שיסיים את כל מה שבצלחת.

     

    5. לא לקום עד שכולם יסיימו

    כאשר המשפחה יושבת סביב שולחן חשוב לכבד אחד את השני וכחלק מנימוסי השולחן חשוב לשבת עם האחרים עד אחרון הסועדים. לעיתים דרישה זו מילדים היא מעל לרמת היכולת שלהם. ילד קטן שיושב בארוחה משפחתית עם מבוגרים שאוכלים ומשוחחים נדרש לעיתים לשבת עד שכולם יסיימו. הוא משתעמם מהשיח ומתחיל לשחק עם האוכל, להציק לאחים שלו או להפריע. למדו את הילד להתחשב ולהיות מנומס בשולחן אך חשוב שהדרישה תהיה מותאמת לגיל וליכולת של הילד לשבת לאורך זמן.

     

     

    אפרת פיינשטיין, עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית, מטפלת בילדים ובני נוער וד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה:

     

    6. היצע גדול בשעת הארוחה

    הילדים מבקשים עוד ועוד ואינם מסתפקים במה שיש, מכירים את הסיטואציה? במקרים כאלו כדאי שנחליט היכן עובר הגבול שלנו ועד כמה אנו מוכנים לספק לילד את רצונותיו והאם הוא באמת זקוק לעוד מזון או שמא רק זקוק לגבול הברור שאנו מציבים לו, גבול שמטרתו לעשות סדר ומסגרת עבור הילד. אז איך ניתן לייצר מצב שבו הילדים יסתפקו במה שיש? ראשית, ניתן לשתף את הילדים בהכנת הארוחה ולהציע להם שתי אופציות לבחירה: "היית רוצה שאכין פסטה או פתיתים?". שנית, בשעת הארוחה יש לשמור על הגבולות שקבענו לעצמנו, להסתפק במה שהכנו וליהנות ממה שיש. בחירה והיצע רחב עלולים להעניק לילד כוח ושליטה שאינו ידע כיצד להתמודד עימם. במצב שכזה, האכילה המשותפת הופכת לדבר המשני עבור הילד והעיסוק בשליטה יהפוך לדבר העיקרי ומזה אנו נרצה להימנע.

     

    7. אכילה מול מסך הטלוויזיה

    חזרתם מהעבודה, הכנתם ארוחת ערב והילד יושב מול הסדרה האהובה עליו וצופה בה בשקט. אתם מגישים לו את הארוחה מול מסך הטלויזיה. אז נכון שהספקתם בזמן הזה לנקות, לעבוד עוד קצת ולסדר את הבית, אך כנראה שישנם מחירים רגשיים ופיזיולוגים, שאכילה מול מסך הטלוויזיה גובה מאיתנו. בפן הרגשי, משמעות האכילה מול מסך הטלוויזיה הינה ניתוק התקשורת המשפחתית והבין אישית באופן כמעט מלא. זמן ארוחה משותפת הינו הזדמנות נהדרת לזמן משפחתי ואיכותי שבו נצליח ולנהל תקשורת עם בני המשפחה, להתעניין בבני הבית ובעיקר להוות דוגמה לילדים, איך לתקשר ולהפוך את הארוחה לחוויה משותפת. כאשר ישנה אכילה מול הטלוויזיה נוצרת סיטואציה בה כל אחד מרוכז בעצמו ואין סיכוי שתתקיים תקשורת משותפת. בפן הפיזיולוגי, אכילה מול מסך הטלויזיה עלולה לגרום לילדים ולהורים לאכול ללא גבולות וזה דבר שאנו מעדיפים שלא יקרה.

     

    8. רגשות אשם הקשורים באכילה

    הגיעה שעת הארוחה המשותפת, הכנתם ארוחה מלאה בכל טוב, התיישבתם עם הילד והוא מעדיף שלא לאכול או במקרה הטוב לאכול מעט, ההורה המאוכזב, ינסה לשכנע את הילד בכל דרך, לנסות ולאכול, כאשר לא יצליח אולי גם יאמר לו משפט שעלול לגרור לרגשות אשם. רגשות אשם באופן כללי ובפרט בנוגע לאוכל הם דבר שאנו מעדיפים שלא לפתח אצל ילדנו. המטרה היא שהילד יאכל באופן עצמאי ואם בחר שלא לאכול, אנחנו יכולים לנסות להציע שוב או להציע חלופות, אך אנו צריכים להבין כי המטרה הינה לפתח אצל הילדים אחריות ועצמאות בכל הקשור לאכילה ועדיף לעודד אותם לבחור ולאכול בעצמם. אנו לא רוצים שיאכלו מתוך רגשות אשם, שאז הם אולי יאכלו כרגע, אל בעתיד אכילה תהפוך לאירוע רגשי, דבר העלול לעודד אכילה רגשית. 

     

    רוני לנגרמן-זיו, מדריכת הורים ומאמנת אישית להורים מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך:

     

    9. "למה אתה לא אוכל ירקות?"

    משפטים שמתחילים ב"למה אתה לא" ב"למה אתה" או בכלל ב"למה" - אינם משפטי שאלה. זו ביקורת שהתחפשה לשאלה, ולא בצורה מוצלחת ביותר. ביקורת גוררת מהצד השני תגובה של התגוננות והתעלמות. אם אתם מאמינים במשפט "מחשבה יוצרת מציאות" או מוכנים לאמץ אותו, שימו לב איך זה עובד: אנחנו שמים על הילד תווית של "לא אוכל" (או של "לא אוכל ירקות") - והתווית הזו מגשימה את עצמה. הילד שומע שאנחנו מצהירים שהוא לא אוכל ירקות - וממשיך לא לאכול ירקות. ועוד דבר: כשילד לא אוכל (לדעתנו) ואנחנו עושים מזה עניין ומדברים על זה הרבה, כך הוא מקבל את מנת תשומת הלב שלו, כי מתעסקים בו. הוא מבין שהוא לחץ על כפתור שמפעיל אותנו וממשיך בדרך הזו.

     

    10. מנצלים את הזמן לשיחות הטפה ונאומים

    יש לנו הרבה תלונות על ההתנהגות של הילדים שלנו. הם לא משקיעים מספיק בלימודים, הם יותר מדי במסכים, הם עושים בלגן, הם רבים כל הזמן. מבחינתנו, ארוחת ערב - כשהפה שלהם עסוק בלאכול ופחות יכול להגיב - זה יופי של זמן להגיד להם כל מה שאנחנו חושבים על ההתנהגות שלהם ואיפה אנחנו מצפים לשיפור. ובכן... פחות. כמה פעמים אנחנו יושבים יחד כל המשפחה לאכול? שלוש-ארבע פעמים בשבוע? אז למה שלא ננצל את הזמן הזה לבניית יחסים טובים, לשיחה משפחתית נעימה של שיתוף והתייעצות? אפשר לבקש מכל אחד מבני המשפחה לספר על דבר טוב שקרה לו היום ועוד.

     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

    ד"ר יעל עזרא, מטפלת אישית, זוגית ומשפחתית מוסמכת:

     

    11. בין יושבין ובין מסובין

    כמה מכם מקפידים לשבת ליד שולחן האוכל? ממש לשבת לאורך כל זמן הארוחה, ולא רק למלצר, לחתוך ולפנות בזמן שהילדים אוכלים ומדי פעם מבקשים עוד משהו קטן, או אוכלים מהר בעצמכם ואז קמים לשטוף את הכלים ולהחזיר מצרכים למקרר? הארוחה המשפחתית היא לעיתים הזמן היחיד, בתוך כל סדר היום העמוס שלנו, לנהל שיח פנים מול פנים אחד עם השני. חשוב להקדיש לכך זמן ותשומת לב על מנת לאפשר תקשורת עמוקה יותר מאשר רק העברת אינפורמציה ועדכונים. הקפדה על קשר עין היא מהותית ליצירת תקשורת אינטימית ומקרבת. שולחן האוכל המשפחתי הוא "מדורת השבט" בת זמננו, סביבה אנו מתכנסים כדי לחלוק ולשתף. אם אחד מאתנו קם מהשולחן ומפנה את הגב לסועדים, הרי שהוא מעביר מסר בלתי מילולי שהוא מתנתק מה"ביחד".

     

    כהורים אנו מהווים מודל ערכי חינוכי עבור ילדינו. כיצד נצפה מהם "לארח לחברה" גם אם סיימו לאכול, אם אנו קמים או מראש לא מתיישבים לשולחן האוכל? איזה סוג של מסר ערכי אנו מעבירים להם? לעומת זאת, אם נחנך אותם שכולם יחד עורכים את שולחן האוכל (כל אחד לפי יכולתו), מתיישבים יחד לאכול, מארחים לחברה עד שאחרון הסועדים מסיים ואז יחד מפנים את השולחן, אנו מעבירים ערך חשוב של לכידות ושייכות משפחתית.

     

    לכתבות נוספות - היכנסו ל"שולחן משפחתי" 

     

    12. חרדת החמצה

    חרדת החמצה (fear of missing out) היא הפחד לא לדעת שמשהו קורה. היא נובעת בין היתר מכך שהטכנולוגיה בת זמננו הרגילה אותנו להיות זמינים ללא הרף לשיחות טלפון, הודעות, מיילים ועדכונים מהמדיות החברתיות. רובינו מחוברים לטלפונים הניידים שלנו לאורך כל שעות היום. בעקבות כך, הסובבים אותנו רגילים להשיג אותנו באופן מיידי לאורך כל שעות היום. הרגלים אלו משבשים את היכולת שלנו להיות נוכחים באופן מלא, מבלי להיות מוסחים תדיר על ידי התראות כאלו ואחרות. אנחנו כל כך נחושים שלא לפספס עדכונים חשובים, שאנו מפספסים לא מעט מהנוכחות שלנו ב"כאן ועכשיו".

     

    הארוחה המשפחתית היא מפגש חברתי בין אישי לכל דבר. זו ההזדמנות שלנו להיות נוכחים באופן משמעותי בחיי בני המשפחה שלנו, להיות קשובים להם ולשתף בחוויות שלנו. כאשר אנו מכניסים את הטלפון הנייד לשולחן האוכל, אנו בפועל מביאים לשולחן אורחים זרים ולא רצויים. הקשב שלנו באופן אוטומטי יורד ומוסח והתקשורת הבין אישית סביב השולחן מצטמצמת. לא ניתן לשמר רצף סביר של שיח כאשר ברקע יש התראות והבהובים. אפשרי ואף רצוי להרגיל את עצמנו לא לחשוש להחמיץ דברים במידה ולא נהיה זמינים לאורך כל שעות היום. חשוב שנלמד להיות נוכחים באופן מלא בזמן הארוחה המשפחתית, בין אם זה לטובת הקשרים המשפחתיים או לטובת העיכול שלנו.

     

    אלינור חסידוף, M.A יועצת משפחתית ומנחת הורים:

     

    13. אם תאכל תקבל ממתק

    לרוב חשוב לקבוע כלל בבית שאומר כמה ממתקים מותר לאכול ביום. חשוב לתת את הממתק לאורך שעות היום, כך שהממתק לא יצור התניה אצל הילד בכדי לאכול. אנחנו רוצים לשדר לילדינו שאוכל זה דבר חשוב, רצוי ונעים ולא עונש, ולכן אין צורך בהתניות בכדי לשבת לארוחה.

     

    14. נתינת משחקים לילד בזמן הארוחה

    נתינת משחקים בזמן הארוחה גורמת לילד להתעכב עם סיום הארוחה, גורמת לו לא להתרכז באכילה וכך הוא לא אוכל כמו שצריך. בנוסף, התעסקות זו מובילה לערות מיותרת לקראת זמן השינה שמגיע אחרי הארוחה.

     

    פעילות "שולחן משפחתי" מקדמת את ה"ביחד המשפחתי", בין אם בארוחות ערב משותפות או בפעילויות משפחתיות, במטרה לתת כלים ליצירת חוויות מהנות ובעלות ערכים.

     

    בשיתוף אסם



     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    נצלו את זמן הארוחה לשיחה נעימה
    צילום: shutterstock
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים