"התעוררתי מחלום בלהות שבו הילדים שאלו איפה הממתקים"

השבוע חגגתי יום הולדת חמש לבני תום. ההכנות החלו אצלנו בערך כחודש לפני. בארוחת שישי המשפחתית דנו סביב השולחן, עם תום כמובן, על התכנית האמנותית של המסיבה: מי יהיה המפעיל, את מי מזמינים והכי חשוב מה נגיש לאורחים. זו הייתה גם ההזדמנות שלי לשתף את ילדיי בעובדה שאת שנות ילדותי העברתי בכפר קטן באתיופיה כשהמושג "יום הולדת" לא היה קיים.

אורח החיים בכפר, כלל משימות רבות, לכל בני המשפחה שניהלה משק עצמאי, בו יצרנו בעצמנו את כל המזון אותו צרכנו. לא היה סופר וגם לא מכולת. כל בני הבית, מקטן ועד גדול, הושיטו יד ועבדו במשק המשפחתי. לא היה לנו זמן לחגיגות. מה פתאום לחגוג את זה שנולדת? נולדת? יופי! עכשיו לך תעבוד.

לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

ילדיי לא מאמינים שיש מקום כזה בעולם ללא "יום הולדת" ובמקרה שלהם זה כבר הופך לחודש יום הולדת. אבל מסתבר שהסיפור לילדיי על ימי ההולדת בילדותי היה בעצם 'הכנת השטח' שלי מול עצמי, בדרכי ליישם יום הולדת בריא. כאמא וכמי שמובילה את "תכנית המזון העירונית" בתל אביב, לומר שהיו לי חששות זו ממש לשון המעטה. זה המקום לציין גם שנושא הממתקים והג'אנק שהילדים נחשפים אליהם במסיבות יום ההולדת הוא נושא חשוב הנוגע לי מאד ואני מייחלת לחולל בו שינוי.

למרות החששות היה שולחן עם ירקות ופירות(צילום: אלבום פרטי)

פעם בשנה

יומיים לפני המסיבה התעוררתי מחלום בלהות שבו הילדים קוראים לעברי באסרטיביות "אמא של תום איפה הממתקים?" כשתום עומד מאוכזב, מול בליל הירקות שהתיימר להיות רכבת מעוצבת מפלפלים, מלפפונים וגזר. ואם זה לא מספיק, אז גם כל השאלות המפחידות החלו לצוץ לי בראש אחת אחרי השנייה: מה אם הילדים יתאכזבו שאין ממתקים ולא ישתפו פעולה עם ההפעלות? איך אצליח להגיש ל-40 ילדים מגשי פירות וירקות מעוצבים? איך בכלל אספיק בבוקר יום ההולדת להכין את הכל? והכי נורא - מה אם היום הזה ישאיר צלקת בנפשו הרכה של תומי (דמיינתי איך הוא יישב אצל הפסיכולוג ויספר...)?

שאלת השאלות שערערה אותי לחלוטין הייתה הרי יום הולדת יש פעם בשנה, אז למה לא לחגוג אותו בצורה רגילה עם כל הממתקים והמתוקים שתום והחברים שלו ייהנו וזהו? הדילמה השנה הייתה לי קשה במיוחד. העובדה שאני סגנית ראש העיר העומדת בראש תכנית "בתאבון" ששמה לה למטרה לקדם מזון בריא לכולם, העמידה אותי בפני העובדה שאני אמורה להוות דוגמה. הכל צריך להיות לפי הספר או במקרה הזה על פי הפלייר שחילקנו לגננות ולאנשי החינוך בעיר? ניתן לומר, בדיעבד, שנתקפתי פאניקה קלה כשהגעתי ליישם את ההמלצות שלי עצמי ביום ההולדת לבני. אבל התעשתי מהר. נכנסתי לפרופורציות כשהחלטתי לא להיות במקום של "הכול או כלום".

אולי יעניין אותך גם:

- הילדים שלא אוכלים כלום

- 7 דברים שצריך ללמד ילדים בגן חובה

- מטיפים לילדים על דברים שאנחנו לא מצליחים לקיים

ביום הגדול, יום ההולדת כמובן, קמנו כל המשפחה מוקדם. שטפנו, חתכנו וסידרנו את מגוון הירקות והפירות, אבל לא ברכבות או כדורי פירות כי "פיסול פירות" הוא צד פחות חזק אצלנו. חתכנו וסידרנו יפה בצלחות הגשה ממוחזרות את הקישים והסלטים. לא היו סוכריות גומי וגם לא חמצוצים למיניהם אבל כן היה בייגלה אפוי ופופקורן מופחת שומן. עוגת יום הולדת? ברור שהייתה. השקענו בעוגת שוקולד מעולה שאפינו כולנו יחד.

הנה העוגה(צילום: אלבום פרטי)

אפשר לומר שהאירוע הסתיים בהצלחה. החיוך המאושר של תומי, שליווה אותו במשך כל היום אמר הכל. כולם אכלו ונהנו ואף אחד לא שאל איפה הממתקים. הפחד שהאורחים יתאכזבו לנוכח ההיצע הלא שיגרתי, התבדה. לשמחתי, קיבלנו תגובות נהדרות מהילדים ומההורים. תגובות מפרגנות ומחממות את הלב על השולחן הצבעוני עמוס הפירות והירקות.

עכשיו אני מבינה טוב יותר את התהליך החברתי והתפיסתי שאנו צריכים לעבור. כשהכי חשוב לזכור כי שינוי הרגלים אינו קורה בזבנג וגמרנו. זהו תהליך ארוך, איטי והדרגתי הדורש מאמץ מתמשך. תכנית "בתאבון" להנגשת מזון בריא לכולם היא שיתוף פעולה חשוב בין כל הנוגעים בדבר: הורים, ילדים, גננות וסייעות לקראת השינוי המיוחל בקרב הדור הצעיר.

הכותבת היא אמא לשלושה וסגנית ראש עיריית תל אביב

והנה עוד דוגמה ליום הולדת בריא. צפו: