שתף קטע נבחר

הנורמלי הזה עושה לך טוב

מה שברור הוא שאם אני משוגעת, אז טוב שהוא לא. כי דווקא הנורמלי הזה עושה לי טוב. הכי טוב. ולא תמיד זה קורה ברגע הראשון, לפעמים צריך לעבור דרך כדי להבין מה זה באמת טוב

"בפעם הראשונה ששמעתי את קולו של טריסטן, טלטל את גופי רטט משונה ביותר של תחושה מוקדמת. שמעתי אותו ממרחק של חדר כשאמר משהו באגביות לבוס שלי, ג'רי, ובכל זאת ידעתי איכשהו שהוא ישנה את חיי".

 

כך נפתח הספר "דברים רעים" מאת ר.ק לילי. כך מתגוללת עלילה שלמה בעשרות ספרים בז'אנר הסקסי-רומנטי, שנכנס בסערה לחיי כמעט כל נערה ואישה בשנים האחרונות. אני מודה, גם אני נפלתי לתוכם. מאז "חמישים גוונים של אפור", המדפים בחנויות מלאים בספרים מהסוג הזה, באופן שכבר מקשה עליי את הבחירה. אז אני מתפתה, וקונה אחד נוסף. קוראת בשקיקה, לוגמת מילים, מדמיינת את הדמויות הראשיות, מפנטזת על אהבה אסורה ומעשים חסרי גבולות, בתוך משחקים של שליטה. ולמען האמת, אפקט המשיכה אכן נוצר.

 

סצנות הסקס מתוארות להפליא, והפתיחות המינית הזאת מביאה איתה משהו טוב לעולם השמרני שהיינו רגילים אליו. אבל מעבר לכך, למה הגבר הוא תמיד הדמות החזקה? למה זה תמיד זוגיות בין אישה כנועה שנפלה בקסמי גבר זר ומתוסבך, דפוק או סתם לא סגור על עצמו בחיים? ואיך אנחנו, הנשים המלומדות, החזקות, הפמיניסטיות, שנלחמות בחיי היומיום על מעמדנו בחברה, עדיין נופלות במציאות או לפחות בספרות העכשווית, בזרועות הגבר ה"בעייתי" הזה?

"הוא פשוט מדויק לי" (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
"הוא פשוט מדויק לי"(צילום: Shutterstock)
 

אני מלכת הדרמות, הצווחנית הראשית והמאחרת השיטתית. זאת שחושבת שעדיף לדפוק הופעה מאשר להגיע בזמן, גם אם זאת פגישה ראשונה, והמסכן מתייבש למטה כבר שעה. אני אוהבת לספר סיפורים, ליצור בעיות, לחפש את מה שרע, גם אם הכל רגוע וטוב. ותמיד גם חיפשתי את הגברים האלה. חיפשתי את האחד שיטלטל את עולמי, שישמוט את הקרקע מתחת לרגליי, אחד שברגע שאראה אותו, אני אפסיק לנשום ואדע שהוא ה-אחד. סיפורי אגדות? אולי. אבל לאחרונה, משיטוט בקבוצות בפייסבוק, נראה שככה הרוב מוצאות את אהוב ליבן. ברגע אחד קורה המפגש הקוסמי הזה של מבט עמוק בעיניים-רטט בלב-משיכה פיזית חסרת פרופורציה, והשאר כבר היסטוריה.

 

והייתי אחת כזאת, בחיי, רק בלי הסוף הטוב. אלה היו קשרים הרסניים של אי-ודאות, משחק כוחות מתמיד ורדיפה אחרי האושר, כשלמעשה, הוא מעולם לא היה בידיים שלי. כי מה לעשות, במציאות לרוב, בשונה מהספרים או מהשירים, הדפוק הזה דווקא לא עושה לך טוב. עוד לפני שנפגשנו בפעם הראשונה, דפוקה שכמוני, פסלתי אותו מראש, כי זה מה שאני יודעת לעשות הכי טוב לבחורים שנראים יחסית רגילים, בלי יותר מדי צרות, בלי פנטזיות מיניות מוזרות ודווקא כן עם תוכנית ברורה לחיים. הוא באמת בחור פשוט, בלי שינויי מצב רוח קיצוניים. אחד שאוהב שקט, לעומתי, שכל כך אוהבת רעש.

 

ההתאהבות המטורפת הזאת ברגע הראשון - ממש לא קרתה. היא נבנתה לאט, היא קרמה עור וגידים בכל פגישה חדשה. לא ידעתי למה אני נפגשת איתו פעם נוספת, כי חשבתי שאני בכלל לא רוצה, אבל היה קשה להתכחש לעובדה שקורה פה משהו חדש שלא הייתי רגילה אליו.

 

הוא לא כל מה שרציתי, או כל מה שדמיינתי, הוא לא יותר מזה, אבל גם לא פחות. הוא פשוט מדויק לי. הוא יודע להגיב באופן מותאם בצורה מושלמת לתזוזות שלי בדינמיות החיים. אנחנו לא דומים, לכל אחד מאיתנו יש שאיפות שונות וציפיות שונות, אבל הכלה, הקשבה אחד לשנייה ופתיחות אמיתית לנסות ולהתגמש לרצונות האחר הם כבר לא רק סיסמה.

 

מצאתי את עצמי מתאהבת בו כל יום קצת יותר. וזה מוזר, כי פתאום המשיכה הזאת לכל הבנים ה"רעים", נראית לי ילדותית ובעיקר כל כך לא מתאימה עבורי. פתאום מה שנכון לי התחדד, הכל הסתדר למשהו שלא הבנתי לפני. אני לא יודעת איך בספרים הכל מסתדר פלאים, אבל מה שברור הוא שאם אני משוגעת, אז טוב שהוא לא. כי דווקא הנורמלי הזה עושה לי טוב. הכי טוב. ולא תמיד זה קורה ברגע הראשון, לפעמים צריך לעבור דרך כדי להבין מה זה באמת טוב. 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: Shutterstock
מצאתי את עצמי מתאהבת בו כל יום קצת יותר
צילום: Shutterstock
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים