סיום מדכא לעונה מצוינת / מליניאק

צריך לשים דברים בפרופורציה - לירושלים היו העונה ניצחונות גדולים ביורוקאפ. אבל כשמגיעים למשחק מכריע, העבר שייך לעבר. לא ככה משחקים משחק עונה. אסור לפתוח שום משחק חוץ, בטח לא משחק על כל הקופה, במטווח שלשות. בשבע הדקות הראשונות ירושלים זרקה שמונה זריקות לסל, שש מהן מחוץ לקשת. זו טעות למרות שקרטיס ג'רלס קלע את שלוש השלשות הראשונות שלו. אז ירושלים דייקה ב־40 אחוז לשלוש והפסידה ב־15 הפרש. למה? כי ג'רלס לא שומר ויתר השחקנים בקושי נגעו בכדור בהתקפה.

אוסף של בודדים, כישרוניים ככל שיהיו, לא ינצחו קבוצה. איבודי כדור הם חלק מהמשחק, השאלה היא מתי ובאילו מצבים מאבדים. ירושלים חולה בכדררת, לכן רוב איבודי הכדור הם בכדרור, או במסירות גרועות תחת לחץ על המכדרר. אפשר לקבל איבוד כדור במסירה פנימה. זהו סיכון ששווה את הסיכוי, אבל את הכדורים איבדו שחקנים אחוריים, ולא הייתה אפשרות לרדת להגנה.

פאולים הם חלק מהמשחק, צריך להשתמש בהם בתבונה. לתשעה שחקנים יש 45 פאולים לתת, למנוע סלים קלים. אבל בשורה התחתונה זה היה ניצחון מוחץ של המאמן הספרדי פדרו מרטינס על סימונה פיאניג'אני. כשאמארה סטודמאייר מקבל כדורים, כולם עומדים. אף שחקן לא נע, אין לו למי למסור, זה מזמין שמירות כפולות ומשולשות ומרובעות, ואם היו משחקים שבע על שבע, אז כל השבעה היו מקיפים אותו. לא ייתכן שבמשחק שלישי בסדרה אין עדיין לירושלים פתרון.

כשסטודמאייר מקבל כדור, כולם בירושלים עומדים(צילום: מארקה)

כשקבוצה אחת מגיעה לליי־אפ קל אחרי תשע שניות, והשנייה חופרת 22 שניות בשביל להגיע לזריקות התאבדות, ברור מי תנצח. כל שחקן ספרדי שעבר את השומר שלו טייל ללא הפרעה לטבעת. בר טימור

 לוחץ על הכדור, אבל הגנה לא יכולה להישען על שחקן או שניים. בחילופים אמרה סטודמאייר יוצא לקלעים שבעה מטרים מהסל. למה?

ירושלים מתפרקת מעת לעת אפילו בליגת האין־הגנה שלנו. משחק נגד קבוצה מאורגנת באחד ממגרשי החוץ הקשים באירופה היה קצת יותר מדי. קבוצה חייבת בסיס יציב. ליאור אליהו לא בעניינים. טרנס קינזי החזיק את ירושלים כמעט לבדו, אבל אתמול קלע את הנקודה היחידה שלו בדקה ה־19. יש לך שחקן כזה? שחק בשבילו. סיום מדכא לעונה מצוינת, הפנים קדימה.