תומר קאפון ואורטל בן שושן הם ללא ספק הפאוור קאפל החדש של התעשייה. השניים, שמנהלים זוגיות כבר כחמש שנים, מובילים יחד גם את הדרמה היומית "פולמון", שם הם מככבים, בתפקידים הראשיים, כבני זוג לשעבר שנפגשים שוב בנסיבות מפתיעות ומגלים שהניצוץ ביניהם עדיין לא כבה.
הצצה מאחורי הקלעים של הצילומים
קאפון (31), שגדל בחולון וראשון־לציון, הוא אולי השם הכי רותח בדור השחקנים הצעירים הנוכחי. בשנים האחרונות גילם שורה של תפקידים בסדרות מדוברות כמו "בני ערובה", "פאודה", "תאג"ד" ובסרט "שבוע ויום", שעליו זכה בפרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר. בן שושן (30), שנולדה ברעננה, בוגרת הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, שיחקה בתיאטרון, הופיעה בסדרות "השוטר הטוב" ו"מיסטר צ'יפס" ובקרוב תראו אותה בסרט הישראלי "אנתרקס" ‑ מסומנת כבר כדבר הבא.
שניהם יפים ונוטפי שיק, שניהם שחקנים טוטאליים ומחויבים שלא מחפשים קיצורי דרך, פרסום או לייקים ומפגינים הרבה אינטליגנטציה רגשית. הווייב הזה בא לידי ביטוי ב"פולמון" (ימי א'-ד', 20:45, ב־HOT בידור ישראלי וב־HOT VOD), שצולמה על אי בתאילנד ומביאה את סיפורו של כפר חושות של צעירים ישראלים שמנהל עידן (קאפון). בתפריט: מסיבות קרחנה, טראומות צבאיות, אהבה בוערת, ישראל שמהדהדת תמיד מאחור, מסתורין וקונספירציה.
ביקשנו מהצמד הכי דרמטי מאז קרן מור ומנשה נוי להצטלם יחד להפקת אופנה אדג'ית ולראיין זה את זה על משחק, אהבה והחיים עצמם.
1 | על אדרנלין, תחרות וטוני סופרנו
תומר: "מתי ידעת שזה המקצוע שאת רוצה לעסוק בו, לעזאזל?"
אורטל: "האמת שהייתי ילדת חלומות. תמיד נמשכתי לבמה ולדמויות ולחיקויים ולהשתטויות. ואתה?"
תומר: "גם אני הייתי ילד עם דמיון מאוד מפותח. מצייר המון, בורא עולמות מהחלל החיצון. ידעת שהייתי מפקד 'חתולי הרעם'? בימי שישי הייתי מפיק הופעות למשפחה, אבל לא הייתי פראייר. הייתי מוכר להם כרטיסים בחמישה שקלים".
אורטל: "סחתיין עליך, טוני סופרנו. אז אצל שנינו החיידק שם מילדות. ומה עם תופעות הלוואי?"
תומר: "כל עניין התהילה והפרסום זה חרטא. זה לא חשוב לי ואני גם יודע שזה לא יקדם אותי צעד אחד בחיים".
אורטל: "כוכבים יש רק בשמיים".
תומר: "יאסו, אורטלי. הסיפוק האמיתי מגיע מאנשים ששואבים השראה מהדמויות שלנו, במיוחד כאלה שנמצאים בעצמם במקומות לא פשוטים. בהתחלה לא האמנתי, אבל זה באמת נוגע בהם וזה מרגש אותי".
אורטל: "זה גם מקצוע טריקי. יש המון תחרות, המון שחקנים ומעט מאוד תפקידים, במיוחד לנשים, מה שהופך את המסע המורכב הזה למאוד מאתגר".
תומר: "את אוהבת אתגרים ואת מוכשרת ברמות, אני לא דואג לך".
אורטל: "תודה. אתה יודע, בכל פעם מחדש לפני אודישנים מתהפכת לי הבטן, אבל למדתי לראות בכל מבחן כזה הזדמנות וללמוד גם מכישלון".
תומר: "ובסוף, הסיפוק הוא ענקי. זה עניין של אדרנלין. הרגעים הנדירים האלה בין אקשן לקאט שהכל נעצר ואתה מתמסר לדמות, לסיפור. זה מרגיע את כל הסערות שיש בי".
אורטל: "אנחנו כל הזמן בלמידה, רוצים להשתפר ולהשתכלל, אבל מנסים גם לצחוק כמה שיותר".
תומר: "אחרת נשתגע, לא?"
אורטל: "אנחנו לא נורמליים להיות נורמליים".
2 | על הורים, חבר'ה ופסטיבל וודסטוק
תומר: "ההורים שלי אנשים מדהימים. הם תומכים בי בכל המובנים. אנחנו קרובים מאוד, גם האחים והאחיינים. הביחד שלנו מתבסס על הרבה אוכל וצחוק אמיתי".
אורטל: "אני באתי מבית מיוחד, שונה מאוד בנוף. ההורים שלי חינכו אותי על מוזיקה, אמנות והמון חום. הם בעצמם אנשים מוכשרים ברמות. אני ממש מדמיינת אותם על הדשא בוודסטוק. יש בהם איזה חופש ואיזה הומור, מין גישה מיוחדת לחיים שבלעדיה לא הייתי שורדת".
תומר: "יש לי גם חברים אחים שהם באמת משפחה, אנשים שאספתי ואספו אותי בדרך, וכמובן החבר'ה מהצבא, שזה לכל החיים, אהבת חינם ברמות הגבוהות ביותר. הם באמת גאים ומרגישים שהם חלק ממה שקורה איתי, וזה נכון. הם גם מסתלבטים עליי חופשי. האנשים הנפלאים האלה הם העוגן שלי. הם משאירים את הרגליים שלי על הקרקע".
3 | על אודישנים, שיגעון ואתלטיקה קלה
אורטל: "האמת שזה ממש לא היה מובן מאליו שליהקו את שנינו ל'פולמון'".
תומר: "אני בכלל הייתי אחרי צילומים ארוכים ולא חשבתי לקחת על עצמי מיד עוד פרויקט, אבל אז הגיע האודישן לתפקיד של עידן והוא סיקרן אותי מהרגע הראשון. היה בו איזה קסם. כשקראתי את הטקסט לאודישן, היה ברור לי מהשנייה הראשונה שאין מישהי שמתאימה יותר ממך לשחק את בר, למרות שהיו הרבה אופציות על השולחן".
אורטל: "אני באותה תקופה צילמתי משהו אחר והייתי עמוסה עד מעל לראש".
תומר: "זוכרת שיצאתי מהאודישן, התקשרתי אלייך ואמרתי: 'את חייבת להיבחן לתפקיד של בר. את חייבת לעוף על זה'?"
אורטל: "מצחיק שיום למחרת זימנו אותי לאודישן ואחרי שבוע קראו לי למאץ' – בדיקה להתאמה בין שחקנים... בטוח שאתה רוצה שאני אספר את ההמשך?"
תומר: "נו, קדימה".
אורטל: "המאץ' היה עם שחקן אחר בתפקיד עידן".
תומר: "חשבתי שאני משתגע. אני בחרתי את הבר שלי ובסוף מביאים לה שחקן אחר?"
אורטל: "אחרי כמה ימים קיבלתי זימון נוסף. הפעם מולך".
תומר: "והשאר ב־VOD".
אורטל: "התאהבתי בבר מהרגע הראשון. כמו הכינוי שלה, קרמבו, היא קשה מבחוץ ורכה מבפנים, חדה, רגישה, רואה כמה צעדים קדימה, תמיד מסתבכת ואיכשהו תמיד מצליחה לצאת מזה".
תומר: "דרמה יומית זה קצב מטורף, עם הרים של טקסטים. צריך המון משמעת עצמית ומיומנות. בצילומים הרגשתי כמו אתלט, אחריהם הייתי חייב קצת חופש".
אורטל: "כל כך הרבה זמן היינו בתוך הדמויות האלה, שלמרות שצילמנו ביחד, הרגשתי בעצם שלא ראיתי אותך מלא זמן".
תומר: "מזל שזקן מקומי שפגשנו בתאילנד סיפר לי על אי נידח שאף אחד לא שמע עליו, ואחרי הצילומים מצאנו את עצמנו בדרך לשם. שנינו, בסירת מרוץ מתפרקת, עם תאילנדי משוגע, בסופת ברקים ורעמים".
אורטל: "זה היה כמו לנחות בכוכב אחר, מהמקומות היפים שראיתי בחיי".
תומר: "עד היום אני לא מגלה את השם של המקום. 'פולמון' זה של כולם. זה יישאר רק שלנו".
4 | על השראה, אהבה ורוקנרול
תומר: "אני מעריך אמנים שרצים למרחקים ארוכים: אריק איינשטיין, בוב דילן, ד"ר דרה, פצ'ינו, דה־נירו. אבל בסופו של דבר ההשראה שלי מגיעה ממשפט או סיפור של אנשים שאני פוגש במקרה ביום־יום. משהו מניסיון החיים שלהם חודר אליי ואני בטוח שאעשה עם זה משהו".
אורטל: "הרולינג סטונס, שלום חנוך, שולי רנד, רדיוהד, קייט בלאנשט והרשימה נמשכת. בעיקר אנשים שמסתכלים קדימה למרות הכל ונשארים נאמנים לעצמם".
תומר: "החיים האלה, תאמיני לי, אנחנו מקבלים אותם במתנה, צריך לנצל כל רגע, זאת לא קלישאה. לסלוח, להעיף רגשות אשם, סובלנות, לבחור באהבה, להיות כל יום יותר טוב לסביבה שלך ולעצמך. לעשות רוקנרול!"
אורטל: "פששש, עמוק".
תומר: "כן, הא? It's only rock 'n roll". •
אורטל: "But I like it". •
איפור: טל דברה ל"סולו" במוצרי איל מקיאג' / שיער: אלמוג איטאס / צולם בסטודיו dna, ע' צלם: דניאל ג'קונט
