שתף קטע נבחר

מיליוני דולרים שהלכו לאיבוד: הגניבות הגדולות של יצירות האמנות

איש תחזוקה נכנס למוזיאון, מוריד את המונה ליזה מהקיר ויוצא לדרכו עם השלל. גם יצירות ידועות אחרות כמו "הצעקה" של מונק, או ציורים של ואן גוך, נתלשו ממקומן וחלקן לא נמצא עד היום. הגניבות הגדולות בעולם האמנות

 

כעבור 14 שנה זה קרה: שתי יצירות של ואן גוך, שנגנבו ממוזיאון באמסטרדם ב-2002, נמצאו סוף סוף בנאפולי בספטמבר האחרון. גניבת הציורים "מראה מעל הים בסכוונינגן" מ-1882 ו"אנשים יוצאים מהכנסייה בניינן" מ-1884, ששוויים מוערך בכ-77 מיליון אירו, נחשבת לאחת מעשר גניבות האמנות הגדולות ביותר על פי ה-FBI.

 

היצירות הגנובות של ואן גוך לאחר שנמצאו (צילום: EPA) (צילום: EPA)
היצירות הגנובות של ואן גוך לאחר שנמצאו(צילום: EPA)

יש משהו מאוד חסכוני בגניבה של יצירת אמנות. פעמים רבות מדובר בסך הכל בפריט אחד, ששוויו יכול להגיע למיליונים ואף למיליארדים. כמה קל, אם כן, להתפתות פשוט להוריד אותו מן הקיר - והעושר נמצא ממש מעבר לפינה.

 

רק שבפועל, קשה מאוד לסחור באותן יצירות גדולות, ולכן חלק מהיצירות שנגנבות פשוט נעלמות, והן לא נמצאות מעולם.

 

"מראה מעל הים בסכוונינגן" - יצירתו של ואן גוך שנגנבה ב-2002 ונמצאה (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
"מראה מעל הים בסכוונינגן" - יצירתו של ואן גוך שנגנבה ב-2002 ונמצאה(צילום: gettyimages)
 

בישראל דווקא שורר שקט יחסי בגזרת גניבות האמנות. בשנות השמונים בוצע שוד השעונים הגדול במוזיאון האיסלאם, בו נגנב אוסף השעונים העתיקים ורובו נמצא עם הזמן. כן נגנבה אמנות יפנית ממוזיאון טיקוטין בחיפה - שלהוציא חפצים קטנים שצצו במכירות פומביות שונות בלונדון, לא נמצאה ברובה.

 

ברחבי העולם, לעומת זאת, לא מעט גניבות היכו בתדהמה את עולם האמנות - מ"הצעקה" של מונק ועד ה"מונה ליזה". אלו מקרי הגניבה המסעירים ביותר, כפי שמספר ד"ר דורון לוריא, אוצר בכיר ורסטורטור ראשי במוזיאון תל אביב.

 
הגניבה הגדולה ביותר שנותרה מסתורית ולא נפתרה מעולם, התרחשה לפני 27 שנה במוזיאון איזבלה סטיוארט גרדנר בבוסטון. אז נגנבו 13 תמונות - אחת מהן היא "הקונצרט" של הצייר יאן ורמיר, והשנייה היא "סופה על ים כנרת" של רמברנדט. למעשה הן לא נגנבו בשקט כשאף אחד לא שם לב, אלא נשדדו.

 

שני השודדים צלצלו באינטרקום, ואמרו לשומרים שהם אנשי משטרה ושיש להם פנצ'ר באוטו. אחרי שאלה פתחו להם את הדלת, הם מיד כפתו את השומרים, וחתכו את התמונות מתוך המסגרות שלהן.

 

"הקונצרט" של ורמיר. אחת היצירות שנגנבו ()
"הקונצרט" של ורמיר. אחת היצירות שנגנבו

מדובר בשוד של יצירות בשווי חצי מיליארד דולר, אך מה שתמוה הוא שעד היום לא נמצאו התמונות. מדוע? משום שבדרך כלל חברת הביטוח מפרסמת הודעה שאומרת שהמוצא הישר יבוא על שכרו, ומשמעות הדבר היא שכל מי שייתן רמז לגבי מקום הימצאות התמונות יקבל חמישה או עשרה מיליון דולר - עסקה שהיא תמיד כדאית לגנבים, שכן מאוד קשה למצוא קונים ליצירות גנובות כאלה. 
 

"סופה על ים כנרת". מיצירותיו הגנובות של רמברנט ()
"סופה על ים כנרת". מיצירותיו הגנובות של רמברנט

כל שנותר הוא לנחש מה עלה בגורלן. אולי נמכרו לשייח כלשהו באחת האמירויות או למיליונר תמהוני בטוקיו, הכל יכול להיות. בכל מקרה, גם אם הגנבים קברו אותן עמוק באדמה ייתכן שנרטבו בשל הלחות, או שהגנבים עצמם כבר מתו. מה שאומר שלעולם לא נדע איפה הן באמת.

 

ב-2010 נגנבו שבע תמונות מהמוזיאון לאמנות מודרנית בפריז, בהן יצירות של פבלו פיקאסו ואנרי מאטיס. הפורץ הראשי באותה חבורה, ויירן טומיץ', מכונה "ספיידרמן" בגלל היכולות האקרובטיות שלו. לטומיץ', מטפס הרים מיומן בגובה מטר תשעים, יש תיק פלילי ארוך של 14 אישומים קודמים. הוא הואשם בסדרת פריצות שבמהלכן טיפס לדירות של עשירי פריז ולמוזיאונים ושדד יצירות אמנות יקרות. לפי טומיץ' הסיבה לפריצות היא שהוא "אוהב ציורים".

 

אך יש גם זווית ישראלית לפרשה: אחד משלושת הנאשמים בשוד הוא ישראלי בשם יונתן בירן, שטען בבית המשפט כי השמיד והשליך לזבל חמש יצירות אמנות בשווי יותר מ-100 מיליון דולר, שנגנבו על ידי השודד "ספיידרמן". אבל החוקרים בצרפת לא מאמינים לו וסבורים כי האיש דווקא הבריח אותן מחוץ לצרפת. על פי אתרים בחו"ל, ההערכה היא שבירן מכר אותן לאספן, ואולי הן נמצאות בישראל - שם הוא ביקר כחודשיים אחרי השוד. 

 

הציור של מאטיס שנגנב ()
הציור של מאטיס שנגנב

"זרקתי אותם לפח", אמר בירן לא פחות משלוש פעמים בפני השופטים לפני כחודשיים, ופרץ בבכי. "עשיתי את הטעות הגדולה בחיי". לדבריו, "אני בוכה בגלל שמה שעשיתי הוא מפלצתי. הייתי ממש בפאניקה והחלטתי להוציא את היצירות מסדנת העבודה שלי ולהעביר אותן למקום בטוח. חשבתי שהמשטרה עוקבת אחריי, הייתי בטוח שצולמתי. אמרתי לעצמי שאני לא יכול לצאת מהבניין עם היצירות, אז ביצעתי את הדבר חסר התקנה הזה".

 

יתר הנאשמים העידו כי בירן - סוחר ביצירות אמנות נדירות - "חכם מדי" מכדי להשמיד את אותם ציורים ששווים מיליונים.

 

טומיץ' המכונה "ספיידרמן" (צילום: AFP) (צילום: AFP)
טומיץ' המכונה "ספיידרמן"(צילום: AFP)

על מהלך הגניבה העיד טומיץ' כי בשעה 3 בלילה ב-20 במאי 2010 הוא פרץ למוזיאון הסמוך למגדל אייפל בקלות יחסית, כשהוא מנצל את כשלי האבטחה. הוא טיפס על השער הנעול ושבר חלון כדי להיכנס למוזיאון. מערכת האזעקה של המוזיאון הייתה באותה תקופה בתיקון, וטומיץ' הצליח להשבית את מצלמת האבטחה באגף שאליו נכנס. השומרים היו בתפקיד באותו לילה, אך גילו שהציורים נגנבו רק כשהמוזיאון נפתח למחרת.

 

עד היום לא נמצאו היצירות. מי יודע, אולי מאטיס שוכב לו בנחת באחד המרתפים בהרצליה פיתוח. 


באפריל 1934, בעיר חנט שבבלגיה, נגנבו שתי תמונות מציור ענקי של מזבח בשם "הערצת השה הקדוש" שמורכב מכמה תמונות קטנות, שציירו האחים ואן אייק במאה ה-15. בשלב מסוים הגנב התחיל להתכתב עם שלטונות הכנסייה, ונדרש להוכיח להם שהוא הגנב האמיתי. לשם כך הוא כתב להם שאת הפנל (ציור מצויר על עץ) הפחות חשוב הם ימצאו בתא לשמירת חפצים בתחנת הרכבת בריסל צפון. הם באמת מצאו אותו, והוא הוכיח שהוא הגנב האמיתי.

 

שנים לאחר מכן, בכפר קטן, מת הגנב, אחסן חודטיל שמו, מהתקף לב. רגע לפני מותו אמר לחבריו "אני האיש היחידי בעולם שיודע איפה הפנל, ובמשרד שלי תמצאו את הוראות ההגעה אליו". הם מיהרו אל המשרד שלו ומצאו את ההוראות, אבל אף אחד לא הבין אותן עד היום, והציור לא נמצא.

 

במרכז הסיפור המוזר הבא עומדת היצירה הידועה של הצייר מונק, "הצעקה", שנגנבה לא פעם אחת כי אם פעמיים. לא מדובר באותה תמונה שנגנבה, שכן מונק צייר את הצעקה בסך הכל ארבע פעמים לאורך סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. כל אחד מהציורים שווה יותר מ-100 מיליון דולר. גרסה אחת נגנבה ב-1994 מהמוזיאון הלאומי של אוסלו, והסיבה לה הייתה מאוד מוזרה: אגודה שמתנגדת להפלות דרשה שהטלוויזיה הנורבגית תקרין סרט שבשם "זעקת העובר", בטענה שעובר הוא יצור חי ובעצם בהפלה רוצחים אותו. בגלל שלא הסכימו להקרין את הסרט, העמותה גנבה את התמונה ששמה דומה לשמו של הסרט. בעמותה דרשו: הקרינו את הסרט - ונחזיר לכם את התמונה. בסופו של דבר הסרט הוקרן, והתמונה הוחזרה.

 

 

"הצעקה" של מונק ()
"הצעקה" של מונק

כעבור עשר שנים, ב-2004, שני שודדים עם תתי מקלע שדדו לאור יום את המוזיאון הפרטי של הצייר מונק באוסלו, ולקחו שתי תמונות - אחת בשם "מדונה" והשנייה היא גרסה נוספת של "הצעקה". כעבור שנתיים התמונות נמצאו.

 

גם התמונה הכי מפורסמת בעולם, המונה ליזה, שמושכת מעל 9.7 מיליון מבקרים בשנה, לא הצליחה לחמוק מציפורני הפשע, כשאיטלקי בשם וינסנצ'ו פרוג'ה גנב אותה מהלובר ב-1911. הוא נכנס למוזיאון לבוש בבגדי איש תחזוקה, והתחבא בארון עד הלילה. לאחר מכן ניגש לתמונה, ופשוט הוריד אותה מהקיר והחביא אותה בתוך הסרבל שלו - אבל אז גילה שדלת היציאה נעולה. עד שבמקום עבר שרברב ופתח לו את הדלת בנונשלנטיות בעזרת המפתח שלו, במחשבה שהבחור הוא בסך הכל איש תחזוקה שיודע מה הוא עושה. והוא אכן ידע מה הוא עושה - לוקח את המונה ליזה והולך הביתה.

 

לא קיבלה הנחת סלב. ה"מונה ליזה" ()
לא קיבלה הנחת סלב. ה"מונה ליזה"

היה זה יום חג לעיתונות הצרפתית, שניצלה את ההזדמנות לעקוץ את ממשלת צרפת על רמת הבטיחות ה"גבוהה" בה מצויד המוזיאון.

 

במשך שנתיים וחודשיים איש לא ידע איפה התמונה, עד שהגנב ניסה למכור אותה בפירנצה - ואז נתפס. אז טען שהוא לא גנב אלא בכלל פטריוט איטלקי, ושזה פשוט סקנדל שהתמונה האיטלקית הכי חשובה בעולם נמצאת בפריז במקום בפירנצה.

 

על אף שלא מכר ולו תמונה אחת בחייו, ציוריו של ואן גוך, שנחשב אחד הציירים היקרים בעולם, נגנבים חדשות לבקרים. מלבד שתי התמונות שלו, שכפי שהוזכר בהתחלה נגנבו באמסטרדם ב-2002 ונמצאו לפני כמה חודשים, תמונה נוספת שלו נגנבה ממוזיאון פרטי בקהיר לפני שבע שנים. מדובר באגרטל עם פרחים ששוויו מוערך ב-50 מיליון דולר. מנהלי המוזיאון כנראה לא למדו לקח, שכן ב-1977 נגנבה אותה תמונה מאותו מוזיאון בדיוק, ונמצאה כעבור עשר שנים בכוויית. מאז הגניבה האחרונה היא טרם נמצאה.

 

"אנשים יוצאים מהכנסייה בניינן" של ואן גוך - אחד מהציורים שנגנבו ונמצאו (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
"אנשים יוצאים מהכנסייה בניינן" של ואן גוך - אחד מהציורים שנגנבו ונמצאו(צילום: gettyimages)

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
נגנבה פעמיים. "הצעקה" של מונק
לאתר ההטבות
מומלצים