100 אלף ש' למורה בהריון שמשרתה צומצמה

מדרשת שדה בוקר הקטינה את היקף השעות של מורה לתנ"ך, אף שלא קיבלה אישור מהממונה על חוק עבודת נשים. בית הדין החליט על פיצוי מרתיע

עו"ד ורדה רוזנטלפורסם: 18.04.17 , 18:23

בית הדין לעבודה בבאר שבע קבע לאחרונה שמדרשת שדה בוקר תפצה בכ-100 אלף שקל מורה לתנ"ך שמשרתה צומצמה בהיותה בהריון. השופט אילן סופר ציין שפיצוי משמעותי יחזק את מעמדו של חוק עבודת נשים וירתיע מעסיקים מלפגוע בהעסקת נשים הרות.

משרתה של המורה צומצמה לאחר שימוע שנערך לה במאי 2016, בעקבות החלטת ההנהלה להקטין את מספר שעות לימוד התנ"ך. כחודשיים לאחר מכן הודיעה המורה שהיא בהריון, והתרתה בפני ההנהלה שלא ניתן לצמצם את משרתה ללא היתר ממשרד הכלכלה, גם אם לא היה ידוע על ההריון וזאת כל עוד הצמצום לא נכנס לתוקף. בית הספר פנה לממונה על חוק עבודת נשים במשרד העבודה והרווחה אולם לא קיבל את ההיתר המבוקש.

תביעה

33 אלף שקל לעובדת קבלן שפוטרה בהיריון

עו"ד שמואל אלדן

חברת כוח אדם הפסיקה את עבודתה של אישה מבלי לקבל היתר ממשרד הכלכלה. נקבע שאף שההיריון לא היה סיבת הפיטורים, היא עדיין זכאית לפיצוי

33 אלף שקל לעובדת קבלן שפוטרה בהיריון

למרות זאת, המדרשה לא כיבדה את ההחלטה והמורה החלה לעבוד במשרה חלקית. בעקבות זאת היא הגישה תביעה להחזיר אותה למשרה ודרשה פיצוי כספי על הפרת חוק עבודת נשים. במקביל הגישה המדרשה ערעור על החלטת הממונה.

טענתה המרכזית של המורה הייתה שלאחר סוף חודש מאי לא ניתן לעשות שינויים בשיבוץ השעות של המורים לקראת שנת הלימודים הבאה. היא הסבירה שהודיעה על ההריון ביולי כי לא ידעה שעל בית הספר לקבל היתר על צמצום המשרה. מנגד ניסתה המדרשה להוכיח שהמורה ידעה על ההריון כבר סביב חודש אפריל, והסתירה אותו.

אבל השופט אילן סופר כתב: "התרשמנו שהממונה בדקה ושקלה את כל העדויות והנתונים שהובאו לפניה, ועל בסיסם קבעה כי הנתבעת לא עשתה מאמצים כנים וסבירים למציאת שעות לתובעת לאחר שמסרה על הריונה". נקבע שבית הספר לא שקל מחדש את עניינה של התובעת לאחר שנודע על ההריון.

השופט הבהיר שמרגע שעובדת מודיעה על הריון, וטרם כניסת הצמצום לתוקף, מחייב החוק את המעסיק לקיים דיון אמיתי ולבחון חלופות – האם הצמצום היא האפשרות היחידה או שמא ישנה אפשרות אחרת שתפגע פחות בעובדת. הוא מתח ביקורת על סוגיית המועד שבו גילתה התובעת על ההריון, וכתב כי "טענות אלו של הנתבעת, ראוי היה שלא יבואו לעולם, שכן גיל ההריון אינו מחייב ידיעה עליו כבר מיומו הראשון".

עם זאת, נדחתה טענת המורה שלפיה החלטת המדרשה נבעה משיקולים זרים או פסולים. השופט סופר הבהיר שאין צורך לדון במרכיבים נוספים של התביעה, היות שהמורה הוחזרה בסופו של דבר להיקף הקודם של משרתה.

לסיכום נקבע כי מדרשת שדה בוקר תשלם לתובעת פיצויים של 80 אלף שקל בגין הפרת חוק עבודת נשים, וכן 20 אלף שקל פיצויי עוגמת נפש, ובתוספת הוצאות משפט בסך 10,000 שקל. הנתבעת גם חויבה לשלם למדינה 5,000 שקל הוצאות משפט בגין דחיית ערעורה על החלטת הממונה.

בנוגע לגובה הפיצוי כתב השופט סופר: "קביעת פיצוי משמעותי תחזק את מעמדו של חוק עבודת נשים ותרתיע מעסיקים מפני פרשנות מוטעית של החוק כפי שהיה במקרה שלפנינו".