סיבה למסיבה
רבקה מיכאלי כבר בת 79, אבל בקצב העבודה שלה אפשר להגיד שהיא רק בת 79. אחת הנשים החשובות בהיסטוריה של התרבות הישראלית מגיעה להופעות בארה”ב ומדברת חופשי, איך לא
בכל ביקור שלה בניו יורק, לאורך שנים ארוכות, היא מתאכסנת בבניין הצ׳לסמור בעיר שהיה ידוע בעבר כמגורי הבחירה של אנשי בידור מישראל. בעל המקום, מיקי רהב, סיפר לה על העבודה שלו כמנהל מחקר בריאות הנפש, תחת ניהולו של אחיה פרופ' דן מיכאלי ז"ל, שהיה מנכ״ל משרד הבריאות. בנוסף, סיפר לה רהב על הרכב הקוורטט שהקים, הרכב מוזיקלי עם שני נגנים ושני זמרים. ״אני מנגן בקרן יער, ואיילת כוגן, שאחראית גם על העיבודים, מנגנת בפסנתר”. כבר כמה שנים שההרכב מופיע בארה״ב ובישראל בשילוב אמנים כמו יורם טהר-לב, אתגר קרת, יהונתן גפן ועוד. בקרוב יופיעו בטקסס ביום הזיכרון, בטורונטו ובפלורידה. רהב מספר שהרעיון להופיע גם עם מיכאלי עלה באותן שיחות ולאחרונה העלו את המופע המשותף הראשון שלהם, בטורונטו.
״כשמיקי הציע, שמחתי״, מספרת רבקה. ״אני אוהבת לשיר. אני כבר לא באותם סולמות שהייתי בעבר, אבל אני מופיעה עם מופע מוזיקלי גם ברחבי הארץ ומאוד נהנית מזה״.
רהב ומיכאלי מתארים אתגר לא פשוט בבחירת השירים למופע המשותף. ״רבקה היא עולם ומלואו״, מספר מיקי. ״כמו עם כל אמן ישראלי איתו אנחנו מופיעים מתחילים מבחירת שירים. עם רבקה עברנו על רשימת השירים וזה לא הפסיק. היינו חייבים לצמצם״.
מיכאלי מקווה שהמופע הבא יהיה אפילו רחב יותר ומספרת שבחירת השירים נעה סביב השירים שליוו את חייה. ״אני לא עושה קאברים, רוב השירים שרתי בעבר או נכתבו עבורי. היחיד שבחרתי לשיר בפעם הראשונה הוא ״לא יעלה על הדעת״, של חברתי נעמי שמר ז״ל. ״לא יעלה על הדעת, לא יעלה על הדעת״, היא מצטטת. ״המדינה משתגעת, לי זה אוכל את הלב. המדינה בהיפנוזה, בלי הרדמה, בלי נרקוזה, תנו לי ואליום או פרוזאק, רע לי, אני מתעלף׳. זה שווה לכל צד ונכון לכל דבר, שיר מדהים לדעתי שכל אחד, מכל זווית פוליטית ומכל מקום יכול להתחבר אליו״.
המופע מטייל דרך השירים והסיפורים בתחנות חייה של מיכאלי, משולב בקטעים נוסטלגיים, סיפורים שטרם סיפרה וכמובן הרבה צחוק. ״רבקה סטנדאפיסטית ברמה הכי גבוהה שיש והמנעד של הדברים שהיא יכולה לעשות כל כך טוב. מהומור ועד שירה, אין סוף״, מתאר רהב. ״היא משלבת קטעי הומור שהקהל נסחף אחריהם, היא שרה שירים כמו בים בם בום, אין לי רגע דל, שירים שכתב לה חיים גורי, שירים שירי להקת הנח״ל. רק לאחרונה, במופע שהעלינו עם יורם טהר-לב בתל אביב, היא הצטרפה בספונטניות אחרי שסיימה הצגה, עלתה, שרה, דיברה והקהל פשוט השתולל. בהופעות איתה״, הוא מוסיף, ״את יודעת איך תתחילי
אבל לא תדעי איך זה יסתיים, היא מאוד ספונטנית. היא אוהבת לשתף את הקהל בהומור שלה ששזור בהשקפות שלה״.
לאורך השנים ראינו אותה כמנחת טלוויזיה, שחקנית תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע, זמרת, קומיקאית, מדבבת ושדרנית רדיו. בכל אלו היא עדיין מככבת, רק שבשנים האחרונות מיכאלי יוצאת קצת יותר מבעבר בהצהרות שמשקפות את דעותיה הפוליטיות ומתמודדת עם תגובות שלא נחשפה אליהן בעבר.
״לאורך עשרות שנים בקול ישראל״, היא מסבירה, ״כעובדת מדינה, אסור היה לי להביע דעות פוליטיות, והיום זה אחרת. אני לא מתייחסת לדברים שאני אומרת כפוליטיקה״, היא מחדדת, ״אלא כעיסוק בבעיות מוסריות. התחושה שלי היום היא כמו בשיר של נעמי שמר, המדינה משתגעת, לי זה אוכל את הלב. זה שווה לכל צד ונכון לכל דבר. עדיין, בסך הכל אני אופטימית״. את זה היא אומרת על אף התגובות החריפות מאוד שהיו סביב התבטאויות שלה בשנים האחרונות.
בין השאר עם אזכור שמה בקמפיין "שתולים בתרבות" של ארגון "אם תרצו", בתור חברה במועצה הציבורית של "בצלם". היא מספרת שקיבלה תגובות קשות אבל היא לא נרתעת. "אני בת 79, מהשיימינג אני לא מוטרדת. תגידו מה שאתם רוצים. הפחד שלי הוא על התרבות בכלל, לא על בשר ודם אלא על התרבות היותר גבוהה ממני".
במופע, בכל מקרה לא תשמעו ממנה שום אמירה פוליטית. ״אני לא מרגיזה ולא בוטה. אני לא מדברת לא על המנהיגים, לא בישראל ולא באמריקה. אני חושבת שהעולם מונהג על ידי מטורפים וגם לכם זה קורה״. הזווית הפוליטית הנוקבת לא גורמת למיכאלי להיות אהובה פחות בישראל. כל עובר אורח מרשה לעצמו לקרוא לה רבקל׳ה והיא מספרת שגם בישראל וגם כאן אצלנו אנשים עוצרים אותה, שואלים שאלות אישיות ומחבקים. ״אני לא יוצרת דיסטנס. אנשים שנים רואים אותי ומכירים ואני עד היום שמחה שפונים אלי״.
הדורות שהכירו והוקירו זוכרים אותה עוד משנות ה-50, כשבגיל 14 החלה לשדר במסגרת שידורי הילדים של "קול ישראל", משם בגלי צה"ל, מופעים, פסטיבלים, ואינספור תוכניות. מהתכנית לעקרת הבית ועד מסיבת גן וסיבה למסיבה. בתחילת שנות ה-70 עשו במגזין "את" משאל מי האישה הפופולרית בישראל, ומיכאלי קטפה את המקום הראשון, כשהיא עוקפת את גולדה מאיר. בשנים הללו ועשור אחרי היא הייתה בסלון של כל בית, השתתפה בעשרות מערכונים, הנחתה פסטיבלים והגישה את התכניות הנצפות ביותר.
הכוכבות הזו מדהימה אפילו יותר כשחושבים על ההצלחות של מיכאלי כאישה בשנים שבהן תקרת הזכוכית הייתה נמוכה בהרבה. ״לא התייחסתי לזה כי לא היתה טרמינולוגיה כזו. הבנתי את זה רק כשהבת שלי כתבה עלי חיבור ב-NYU. אבל בדיעבד״, היא מוסיפה, ״הרגשתי תקרת זכוכית כשהבנתי מה המשכורות שכל אחד מקבל. בשנות השמונים, כשהגשתי את 'סיבה למסיבה' בערבי שבת, קופחתי מאוד בשכר ואפילו לא ידעתי, עד שהגיע דודו טופז ואמר כמה הוא מרוויח, והתברר שזה פי 10 ממני. הייתי כל כך טיפשה, שבהסכם שלי עם רשות השידור נדרשתי למלא את חובותיי ברדיו, ועל 'סיבה למסיבה' קיבלתי לפי שעות, כמו עוזרת. הם אפילו לא רצו להתחשב בשעות שאני מבלה במספרה או הולכת לבחור בגד. הייתי בעשייה כל הזמן לא הספקתי להעסק בדברים האלו או בהגדרות״.
עם הקצב של היום, נראה שהיא עדיין לא מספיקה. היא מופיעה בתיאטרון הבימה לראשונה בקריירה, מגישה תכנית רדיו שבועית, מופיעה ברחבי הארץ ומככבת בסדרה "אלישע" בערוץ הילדים, סדרה מצליחה במיוחד שהיא מתארת כאחת ההנאות הגדולות שלה. "אלישע זה הדבר הכי משמח שקרה לי בשנים האחרונות, סדרה משעשעת, טובה מאוד, ואוהבת גם את הילדים שצופים וגם את ההורים שצופים יחד איתם בסדרה, ואני מקבלת על זה את הריקושטים הכי נעימים שיכולתי לצפות להם".
כך מצליחה מיכאלי להפוך גם לפנים של הדור החדש, עם אותו הקסם.
רבקה מיכאלי והקוורטט יופיעו בניו יורק ובפלורידה החל מ-4 במאי.
www.thequartet.net
