ביקשתי מאבא שיבטיח שהכל בסדר עם פז. הוא לא ענה
הכרנו במחנה של השומר הצעיר בכיתה ט'. גרנו יחד, העברנו פעולות יחד, גדלנו יחד. בצוק איתן הוא הלך עם הצוות שלו לטהר בניין עם מנהרה שמגיעה לישראל, והופעל עליהם מטען. אלה בר מספרת על בן זוגה פז אליהו ז"ל
הייתי בעבודה ואנשים סביבי התחילו להתנהג מוזר. החברות שלי ניסו שלא אתעסק בטלפון, שלא אקבל שיחות או הודעות מאנשים, וקצת התחמקו ממני. לא ממש הבנתי. חשבתי שקרה משהו אבל תמיד ידעתי שאני אהיה הראשונה לדעת.
ואז אבא שלי הגיע והוא לא היה צריך להגיד כלום כי הבנתי. ביקשתי ממנו להבטיח שהכול בסדר עם פז והוא לא עשה את זה אז. הבנתי שפז נהרג.
לפרויקט "אהבות שכולות" - לחצו כאן
הכרנו במחנה של השומר הצעיר בכיתה ט'. ראיתי אותו ביום האחרון כמעט של הטיול וידעתי שזה מישהו שאני רוצה להכיר יותר. היה לו חיוך כובש כזה, גדול, עם שיניים לבנות ויפות. ישר רואים את הטוב שיש בו. פז היה הבן אדם עם הלב הכי טוב שאני מכירה. תמיד הוא דאג לכולם סביבו, היה לו חשוב שכולם יהיו בסדר ורק ככה הוא היה רגוע.
כולם חשבו שזה אהבת נעורים שתחלוף אבל אנחנו תמיד ידענו שזה יימשך, שזו אהבה הכי גדולה שהייתה לי בחיים.
לא תכננו לעשות ביחד את השנת שירות אבל יצא ששנינו רצינו את אותו מקום ושנינו גם התקבלנו. זו הייתה השנה הכי טובה בחיים שלי. גרנו יחד, העברנו פעולות יחד, גדלנו יחד.
בצוק איתן הצוות שלו הלך לטהר בניין עם מודיעין על מנהרה שמגיעה לשטחי ישראל. הם ניסו לפרוץ את הבית ואחרי כמה ניסיונות הופעל מטען שהרג את פז ושלושה מחייליו.
הוא תמיד איתי. אני מדברת אליו ואני מדברת עליו ואני מתייעצת איתו גם היום. אני בעיקר מנסה לקבל ממנו את הכוח להמשיך לחייך ולחיות חיים מלאים ומאושרים. עם פז היה מספיק רק מבט אחד, שהוא יסתכל עליי עם עיניים בטוחות, ושיהיה לנו טוב. לא הייתי צריכה יותר מזה. הוא לא היה צריך להגיד יותר מדי, פשוט מסתכל. והייתי מתאהבת בו כל פעם מחדש.
- תוכן: הדר גיל-עד, הפקה: נטלי כץ וסהר אברהמי, עיצוב: קוסטיה פרמיאקוב, עריכת וידאו: דפנה פלד, ניהול פרויקט: הדר גיל-עד ונועה גליקשטיין-קרן
לפנייה לכתב/ת 
