שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    רייב עם הביטלס, אואזיס ודיג'יי מאיראן: סרטי המוזיקה של דוקאביב

    משבר הזהות המינית של וויטני יוסטון, הזמנה למסיבה מחתרתית באיראן, האחים הפרחחים ממנצ'סטר שהפכו את אואזיס למפלצת רוק, וגם איגי פופ והביטלס שוב איתנו - באריזה חדשה ומהנה. אלו ההמלצות שלנו לסרטי המוזיקה של פסטיבל דוקאביב 2017

    אביב הגיע, דוקאביב 2017 בא. הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע דוקומנטרי, שיתקיים בין 11 ל-20 במאי בסינמטק תל אביב ובמוקדים נוספים בעיר, כולל גם השנה רצועת סרטי מוזיקה שפורטים על מיתרי הרגש או הנוסטלגיה, ונותנים במה לצלילים ותופעות מוזיקליות מרחבי העולם - וגם כמה כחול-לבן. הנה ההמלצות שלנו.

     

    "הביטלס: שמונה ימים בשבוע"

    מה עוד נותר לומר על רביעיית המופלאים והמתועדים מליברפול? לא מעט, אם להסתמך על סרטו של רון האוורד ("אפולו 13", "נפלאות התבונה"), שלקח המון מחומרי התיעוד הקיימים וארג אותם לכדי יצירה שובבה, צבעונית וקצבית - שכל כולה הנאה נוסטלגית צרופה.

     

    ביטלמניה במיטבה. "הביטלס: שמונה ימים בשבוע"

    ביטלמניה במיטבה. "הביטלס: שמונה ימים בשבוע"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    גילויים מרעישים על הביטלס לא תמצאו כאן, אבל את המעריצות המתעלפות בהמוניהן דווקא כן, וגם קטעי הופעות, הקלטות, צילומים אישיים, ראיונות עם עיתונאים מוקסמים או כועסים וכמובן ג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו עצמם, שמספרים בשנינות ובהומור המוכר איך שומרים זה על זה, ועל השפיות - מהימים הראשונים, דרך ההפיכה למפלצת ועד להחלטה לפרוש מהבמה. הסרט יוקרן בהמשך גם בערוץ yes דוקו // בימוי: רון האוורד (ארצות הברית, 2016).

     

    לא יורדים מהבמה. רביעיית המופלאים (באדיבות yes דוקו) (באדיבות yes דוקו)
    לא יורדים מהבמה. רביעיית המופלאים(באדיבות yes דוקו)
     

    "וויטני יוסטון: להיות מי שאני"

    קול של מלאך, שורת להיטים שהרטיטו לבבות וחיוך של מיליון דולר שהלך ודעך - עד לסוף המר ב-2012. כמו אגדות מוזיקליות רבות לפניה, מותה של וויטני יוסטון ממנת יתר אחר אי אלו שנות התמכרות לקוקאין ומשככי כאבים היה כתוב על הקיר, אך הטריגר לנפילתה מגדולה היה ונותר בערפל - בדומה לאלה שלא היו שם כדי לעצור ולעזור.

     

    "וויטני יוסטון: להיות מי שאני". אולי היה אפשר להצילה (צילום: David Corio) (צילום: David Corio)
    "וויטני יוסטון: להיות מי שאני". אולי היה אפשר להצילה(צילום: David Corio)
     

    תוך שילוב ראיונות עם מקורביה, חומרי ארכיון נדירים וצילומים שטרם נראו מסיבוב ההופעות העולמי ב-1999, מנסים הבמאים ניק ברומפילד ורודי דולזל לייצר תמונה רחבה מהמוכר של תחנות חייה, ומותה, של סופר-סטארית במשבר זהות. הצורך לשמר את מקומה בלבה של אמריקה הלבנה לצד הביקורות מהקהל השחור, מערכת היחסים הסוערת עם הבעל בובי בראון, הצורך להסתיר את הזוגיות הסודית לכאורה עם העוזרת האישית רובין קרופורד, שסוקרה בצהובונים ומוצגת כאן כאמת לאמיתה - כל אלו ועוד נידונים בסרט ומנסחים את הטענה העגומה שאולי, רק אולי, יוסטון הייתה נותרת עמנו אם הייתה מצליחה להיות מי שהיא, וכנה עם עצמה // בימוי: ניק ברומפילד ורודי דולזל (ארצות הברית, 2017).

     

    "יום השחרור - לייבאך בצפון קוריאה"

    לייבאך, להקת ארט-רוק סלובנית ותיקה, הוקמה ב-1980 ביוגוסלביה הקומוניסטית. לאורך השנים טיפחה חיבה לאיקונוגרפיה פשיסטית, צברה קהל נאמן במולדתה וקורטוב הייפ סביב קאברים קומיים-מיליטנטיים ללהיטי האייטיז הצ'יזיים, "Life is Life" ו" The Final Countdown" - שום דבר שהכין אותה לבקשתו של קים ג'ונג און ב-2015 להפוך ללהקה הזרה הראשונה שמופיעה בצפון קוריאה.

     

    רוקרים לא מצנזרים? "יום השחרור - לייבאך בצפון קוריאה"    (צילום: Valnoir 2)

    רוקרים לא מצנזרים? "יום השחרור - לייבאך בצפון קוריאה"    (צילום: Valnoir 2)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    הבמאי הנורבגי מורטן טראביק, מעריץ לייבאך מושבע ו"איש מבפנים" מתוקף פעולות התקשרות אמנותיות שקיים עם הדיקטטורה המסוגרת בשנים האחרונות, הוא שיזם את המפגש התרבותי-פוליטי הטעון הזה. דרכו לבמה רצופה ריקושטים וצנזורה מצד נציגים מקומיים שחותכים כל מה שהקהל הצפון קוריאני יתקשה להכיל. ועדיין, במבט מורכב ופתוח יותר מזה החדשותי (והלעתים מתנשא) המוכר לצופה המערבי, הופך המסע-להופעה לחדור אידיאלים, מבדר ומרגש מן הצפוי. הסרט יוקרן בהמשך גם בערוץ 8 של HOT // בימוי ותסריט: מורטן טראביק ויוגיס אולטה (לטביה, נורבגיה, סלובניה וקוריאה הצפונית, 2017).

     

    "בעז"

    סיפורו של בעז שרעבי, מזמרי הנשמה הגדולים משנות ה-70 ועד היום, מתחיל בכרם התימנים. עולמו של נער הפרא, האמצעי מתוך 11 ילדים שנפלט ממסגרות לימודיות, השתנה כשעבר עם משפחתו לצפון תל אביב - והלך והתעצב כשמצא את קולו במוזיקה. דרך זיכרונות מעורבים מאביו הגדול בתורה, יחסו לדת ולאמונה ומערכת היחסים שלו עם בנו המתבגר המתגורר עם גרושתו, מצייר הסרט דיוקן מורכב של אחד מענקי התרבות של המוזיקה הישראלית. הסרט יוקרן בהמשך גם ב"כאן", תאגיד השידור הציבורי // בימוי ותסריט: מירי פרלמן (ישראל, 2017).

     

    דיוקן של ענק תרבות. "בעז" (יח"צ פונוקול) (יח
    דיוקן של ענק תרבות. "בעז"(יח"צ פונוקול)
     

    "אואזיס: סופרסוניק"

    הם הגיעו ממנצ'סטר, נערי שיכונים עם חיבה לכדורגל, מכות והרבה סמים קלים. שלוש שנים לאחר מכן, באוגוסט 1996, הם עלו לבמה בנבוורת' ועשו היסטוריה לילה אחר לילה מול קהל של 400 אלף איש - ועוד כ-2.2 מיליון שלא צליחו להשיג כרטיס לקונצרט הגדול ביותר שידעה המוזיקה הבריטית. "אואזיס: סופרסוניק" נפתח ונסגר בהופעה הזו, ובין לבין שולח את הצופה לסיבוב על רכבת ההרים המטורפת, וההרסנית לימים, שהובילו האחים נואל וליאם גלאגר.

     

    "אואזיס: סופרסוניק". כמו פרארי מרהיבה, שיוצאת משליטה

    "אואזיס: סופרסוניק". כמו פרארי מרהיבה, שיוצאת משליטה

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    האחד מלחין וכותב בחסד, עם פה ג'ורה ונשמה של ילד שנחשפת רק בתא ההקלטות. השני זמר שקולו הושווה לשל ג'ון לנון ולבש מעילי רוח כאילו נולד למשימה. חמש שנים הפרידו ביניהם, וחיים שלמים של מטענים וקנאה שגרמו לפירוק החבילה ב-2009 ולאחד הסכסוכים המשפחתיים הצהובים בזירה המוזיקלית - שגם היום נשמר בדממת אלחוט דו-כיוונית (להוציא גידופים תכופים בתקשורת). הראיונות שהעניקו לסרט בנפרד, לצד חברי להקה ומקורבים נוספים, לא הצליחו להצית קרבה מחודשת. אך בקולם, ביחד, הם מפיחים חיים וזיכרונות בתמונות ילדות, סרטים ביתיים, קטעי הופעות ושאר דימויי רוקנ'רול שמהדהדים את מה שתמיד ריחף מעל הכל - האהבה הגדולה לקהל ולמוזיקה.

     

    יחסי אהבה שנאה. האחים לבית גלאגר (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    יחסי אהבה שנאה. האחים לבית גלאגר(צילום: gettyimages)
     

    "אואזיס הייתה כמו פרארי: נפלא להביט בה, כיף לנהוג בה, ומדי פעם היא יוצאת משליטה", מסביר ליאם, אבל "כשהכל ייגמר, שום דבר לא באמת ישנה - מה שיישאר זה השירים", מוסיף נואל משלו, ומתמצת את הסיבה להפיכתה של אואזיס, למרות הכל, לאחת מלהקות הרוק הגדולות בעולם. הסרט יוקרן בהמשך גם בערוץ yes דוקו // בימוי: מאט וויטקרוס (בריטניה, 2016).

     

    "רייב איראני"

    אנוש ואראש אינם פעילים פוליטיים. צמד הדיג'ייז מטהרן הם בסך הכל מוזיקאים בגוף ובנשמה שכצעירים רבים כמותם, רוצים לרקוד את הייאוש והתסכולים שהם חשים במולדתם השמרנית. בראי השלטון הם פורעי חוק, עבריינים שיוצרים מוזיקה אלקטרונית, הנחשבת באיראן ל"מוזיקה של השטן". אך הם מתעקשים להמשיך בדרכם, מפיצים אלבומים במחתרת, מנגנים ברייבים לא חוקיים, נעצרים וסופגים עונשים ואלימות מצד המשטרה, ומספרים את סיפורם שצולם בחלקו בטלפונים סלולאריים מטעמי ביטחון, תוך טשטוש פניהם של שותפים.

     

    המוזיקה של השטן. "רייב איראני"

    המוזיקה של השטן. "רייב איראני"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    כשהשניים נוחתים בשוויץ ומשתתפים לראשונה בפסטיבל מוזיקה בינלאומי, מפנה הסרט שאלה חשובה לגיבורים ולקהל: האם עדיף להשאיר הכל מאחור בשם חופש היצירה, או לשוב לחיות בסכנה כדי לתת נחמה מוזיקלית לאלו שצריכים אותה? // הסרט יוקרן בהמשך גם בערוץ yes דוקו. בימוי: סוזאן רג'ינה מויירס (שוויץ, 2016).

     

    "Gimme Danger"

    הוא התחיל כמתופף, עבר לקדמת הבמה כי "נמאס לו להתבונן בישבנים של גיטריסטים" - ואז כבש אותה בריקוד בבון ושירה מנסרת, נפל ממנה שוב ושוב, והפך את הסטוג'ס לאחת מלהקות הרוק המשפיעות בכל הזמנים. איגי פופ, ממרום 70 שנותיו, הוא המרואיין המרכזי בסרטו של הבמאי-מעריץ ג'ים ג'רמוש ("קפה וסיגריות", "גוסט דוג: דרכו של סמוראי", "פרחים שבורים").  

     

    "Gimme Danger". האבות המייסדים

    "Gimme Danger". האבות המייסדים

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    בכנות והומור, תוך ירידה לפרטים הקטנים שחובבי מוזיקה אמיתיים הכי אוהבים, הוא משרטט את סיפור עלייתו, נפילתו ותחייתו האחרונה כעבור 40 שנה של ההרכב החד פעמי עמו פרץ. כל סיפורי הסקס, הסמים והרוקנ'רול שם, עטופים בגסות מכוונת בתמונות שחור-לבן דהויות, קטעי הופעות נדירים ושירים עוכרי שלווה שמצליחים להשאיר את הצופה על קצה הכיסא ומבהירים היטב מדוע זכו הסטוג'ס בתואר האבות המייסדים של הPאנק. הסרט יוקרן בהמשך גם בערוץ 8 של HOT // בימוי ותסריט: ג'ים ג'רמוש (ארצות הברית, 2016).

     

    "המופע של תימור"

    לא קל לגדול בצלה של אם דומיננטית שתמיד יודעת טוב יותר. קשה עוד יותר לשוב ולהתגורר תחת קורת הגג שלה, בגיל 37. בדיוק בשלב זה בחייו מחליט תימור, זמר אופרה ובנה של מבקרת אופרה גיאורגית נחשבת, להעמיד אותה על טעותה. לצד אלַה, מורתו לזמרה ודמות אימהית מחבקת יותר שאימץ על הדרך, הוא מעלה את המופע של חייו, בדרכו שלו ובתנאים שתמיד רצה // בימוי, הפקה ותסריט: תמרה ממון (ישראל, 2016).

     

    שיר אשיר לאמא. "המופע של תימור"

    שיר אשיר לאמא. "המופע של תימור"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    "וולף אליס: מסע הופעות"

    מציאות, תיעוד ובדיה מתערבלים זה בזה בסרטו של הבמאי המוערך מייקל ווינטרבוטום ("אנשי המסיבות", "הדרך לגואנטנמו"), המתחקה אחר סיבוב ההופעות של להקת האינדי הצעירה והעולה, וולף אליס. בווליום גבוה, על במות אירלנד ובריטניה ומאחוריהן, מתפתח גם סיפור אהבה סוער וארוטי בין דמויות שמגלמים שחקנים.

     

    עבורם, הקרקע התיעודית היא הרבה מעבר לפסקול רוקנ'רול משובח, והמפגשים בינם לבין חברי ההרכב, פועלי הבמה והמעריצים, יוצרים סיטואציות ייחודיות ושונות מכל מה שחשבנו על תבנית ה"זבוב על המגבר" // בימוי: מייקל ווינטרבוטום (בריטניה, 2016).

     

    "וולף אליס: מסע הופעות". בין מציאות לבדיה    (צילום: Jono White)

    "וולף אליס: מסע הופעות". בין מציאות לבדיה    (צילום: Jono White)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    "Eagles of Death Metal: Nos Amis"

    מעט משונה לראות רוקרים בוכים, ועוד כאלה עם חזה מנופח, שפם רושם מפואר ופה מלוכלך יותר ממי הירקון. אבל ג'סי יוז, סולן להקת איגלז אוף דת' מטאל מקליפורניה וחתיכת טיפוס שובה לב באופן כללי - ממש לא מנסה להסתיר את הדמעות מהמצלמה. יש לו סיבה טובה לכך, אחרי שבמהלך הופעת ההרכב ב-13 בנובמבר 2015 באולם הבטקלאן בפריז, נטבחו 90 ממעריציו במסגרת מתקפת טרור של דאעש.

     

    דמעות של רוקרים. "Eagles of Death Metal: Nos Amis"

    דמעות של רוקרים. "Eagles of Death Metal: Nos Amis"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    הבמאי קולין הנקס (בנו של טום הנקס) נמצא שם לצדו, מתעד את רגעי השבר, את הזיכרונות המקוטעים, וגם את רגשות ההעצמה שגואים ביוז נוכח מסע השיבה לבמה המדממת - שלושה חודשים אחרי הטבח. בשילוב ראיונות עם שאר חברי הלהקה ומעריצים צרפתים ששרדו את מתקפת הטרור, ותוך התמקדות בחברות הילדות האמיצה בין יוז למתופף ההרכב, ג'וש הומי (שמוביל במקביל את להקת קווינס אוף דה סטון אייג'), נשאב הצופה לחוויה האבסורדית אליה נקלעה להקת רוק אחת שמחה עם מעריציה. הם כמעט נשברו על הדרך - אך בסופו של דבר הצליחו לסגור מעגל ולמצוא נחמה // בימוי: קולין הנקס (ארצות הברית וצרפת, 2017).

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים