יורם ארבל הוא קלאסיקה
בתור ילד ממש אהבתי את ארבל. את הקול הרדיופוני, ההומור, הסיפורים הפיקנטיים והסטטיסטיקות. למרות הטעויות והפיספוסים, הוא עדיין השדר המועדף עליי. וגם: למה אני מאמין יותר לפרשנויות של שחקני עבר מאשר לשגיא כהן, למשל
כשהייתי ילד בשנות ה־80, היו שני שדרים מובילים: יורם ארבל וניסים קיוויתי. היו גם אורי לוי ששידר את מכבי בכדורסל ומשה גרטל ששידר לרוב טניס ושחייה. מדובר כמובן בעידן הערוץ הראשון שהיה אז הערוץ היחיד בישראל עם 95 אחוזי רייטינג! יורם ארבל היה השדר המוביל עם רזומה מרשים של משחקי הליגה הבכירה בישראל כולל משחקי גביע המדינה, מונדיאלים, גביעי אירופה לאומות ולקבוצות, שידורים של משחקי נבחרת ועוד… גם קוויתי שידר פה ושם משחקים חשובים (אוסטרליה נגד ישראל בסידני במשחק שבו הנבחרת העפילה לשני משחקי גומלין נגד נבחרת קולומביה) אבל לרוב ניגן כינור שני.
אני זוכר שבתור ילד ממש אהבתי את יורם ארבל. את הקול הרדיופוני שלו, ההומור, הסיפורים הקטנים והסטטיסטיקות היכן שצריך. האמת היא, שעד היום אני אוהב כשהוא משדר. כן, עם כל הטעויות בזיהוי והפיספוסים. אין מה לעשות, תמיד נאהב דברים שמזכירים לנו רגעים נוסטלגים. ויורם ארבל? הוא נוסטלגיה!
אני שמח שהוא לא פורש! למה? בוב דילן פרש? לא! למה? כי הוא אוהב את העבודה שלו. אולי מספר מעריצים שלו רוצים שיפרוש, אבל מה יפה יותר ממישהו שלא מוותר לעשות משהו שהוא אוהב כל כך? ואני בעדו!
והיה לנו את מאיר איינשטיין ז״ל: הוא היה שדר חביב. לא המועדף עליי, אבל בהחלט מקצוען שידע להעביר שידור בצורה סופר מקצועית. רמי וויץ הוא המועדף עליי אחרי ארבל. הקול שלו, הסטטיסטיקות וההבנה של המשחק כשלהבדיל מאחרים הוא לא שופט את השחקנים ואת המאמנים. עמיחי שפיגלר הוא יחסית חדש בנוף השדרים, אבל לי באופן אישי נראה שהוא כאן כדי להישאר! הוא טוב והוא עוד ישתפר אם ילמד להישאר נייטראלי.
ואם ביעקבי עסקינן, למה נותנים לשגיא כהן לפרשן?! הרי יש כל כך הרבה שחקני עבר שהגיוני שהקהל בבית לא מסכים עם דעותיו של זה (אלי אוחנה למשל) או אחר (אבי נימני למשל). אבל יודעים מה? ששחקני העבר יעשו טעויות. מותר להם! הרי הם היו שחקנים. הרי מה תפקידו של פרשן? להביא עוד זווית ראייה ולנסות ולנתח אירועים מהמשחק (טאקטיקה, חילופים…)
ואם זה משחקן עבר? הרווחנו!!! הרי בכל העולם שחקני עבר הם פרשנים!!! ואפשר להאמין להם כשהם מדברים על שיטת משחק או על תחושות מהמגרש כשקבוצה סופגת שער בדקה קריטית. יש את בוני גינצבורג, אלי אוחנה, אבי נימני, ניר קלינגר, ניר לוין, אלון חזן, שלמה שרף ואיל ברקוביץ! הללויה, אני בעדם!!! כשאלי אוחנה או אלון חזן אומרים שרונאלדו שחקן גדול (למרות שאני לא ממעריציו של רונאלדו) אני אכבד את זה וכן, הרבה יותר מאשר אם שגיא כהן יספר לי שרונאלדו מספר 1 (וכך גם לגבי כל דעה או פרשנות אחרת). הרי בחצי הגמר של באיירן נגד ריאל מדריד שגיא כהן לא הפסיק לפשל.
הלוואי שהסדר ישוב על כנו ונדב יעקבי יחזור לאולפן יחד עם אבי מלר (שהוא אגב בחור נחמד עם בדיחות שמרוב שהן לא מצחיקות, הן מצחיקות), שגיא כהן ומודי בר־און. הלוואי שנראה יותר את יורם ארבל ורמי וויץ משדרים (בני ה־40 פלוס, אני בטוח שאתם מסכימים איתי) והלוואי שיובנטוס תיקח את הצ׳מפיונס!
לפנייה לכתב/ת 
