מדווחים מהשטח: והפעם: נדב גורפינקל, בן 22 מאור־יהודה | איפה: קנדה
נדב, למה קנדה?
חיפשתי מקום לגלוש בו סנובורד בעונת החורף. בשלב מסוים הבנתי שאתמקד בזה כל חיי, אז חשבתי, למה לחכות? והחלטתי שאני הולך לעשות קורס מדריכים. בדקתי איפה אפשר וראיתי שיש קורסים באירופה ובניו־זילנד, אבל בקנדה הם נראו הכי מעניינים. היא גם אחד המקומות שהכי לא חשבתי שייצא לי לבקר בהם, אולי רק כאדם מבוגר.
בסוף הגעת צעיר.
ולא התחרטתי לרגע. הקורס היה בעיירה שנקראת באנף במרכז הרי הרוקי'ס הקנדיים. הגעתי ולא האמנתי שאני רואה כזה דבר. עיירה ציורית מדהימה, הכול בנוי מעץ, איילים ברחוב, שועלים וכל מיני דברים מגניבים. אסור להתקרב אליהם כמובן. והכל לבן סביבך.
השלג!
כן. על הכביש יש שני פסים שחורים שהגלגלים של המכוניות עוברים עליהם וזהו, השאר לבן לחלוטין, אין שם מטר שלא מכוסה לבן. אתה עומד במרכז העיירה וסביבך חמישה הרים לבנים עם קווים ירוקים של עצים. בחורף כל העיירה מתמקדת בגלישה. גרים שם בדרך קבע כ־5,000 אנשים, והיא מלאה בתיירים. בלילה יוצאים ונהנים, יש איזה עשרה מועדונים וברים. 70 אחוז נשים, הן בוחרות אותך הרבה לפני שאתה בוחר אותן.
וביום?
בגדול עושים סקי, כל יום, כל היום. אתה מתעורר בתשע, עולה על אוטובוס ובעשר וחצי כבר התחלת לגלוש. עושה הפסקה לצהריים, אוכל על ההר, שותה שוקו וממשיך עד השנייה האחרונה כל יום, בחמש בערך. הקורס עצמו ארך 11 שבועות, מעבירים אותו אנשים שגדלו על ההרים האלה עם הדרגות הכי גבוהות של הדרכה, מקצוענים בטירוף, חיים את החלום שלי. רובם עושים דברים אחרים בקיץ, והיה לי מדריך אחד שרודף אחרי השלג בכל העולם עם המשפחה שלו. הקורס עולה באזור ה־40 אלף שקל, לא כולל טיסות והוצאות שלא קשורות. הרבה מאוד, אבל זו גם השקעה וגם הגשמת חלום. אחרי הקורס התכנון שלי היה לטוס ליפן ללמד שם בבית ספר לסנובורד.
ומה קרה?
ביום האחרון של המבחנים התבקשנו לעשות תרגיל של 360 מעלות, וירד גשם על השלג שעושה אותו מאוד דביק. לא הכרתי את זה. בקפיצה האחרונה נחתתי יחסתי כמו שצריך, אבל מהחיכוך עם השלג עפתי והתרסקתי ישר לתוך הכתף. איך שהמדריך ראה שמפנים אותי הוא אמר לי "עברת".
נשמע כואב.
אחרי הניתוח כאב הרבה יותר. זו פציעה שההחלמה ממנה היא חצי שנה, הרופאים אמרו לי שאחרי השיקום אני אוכל לחזור, וזה לגמרי התכנון. הכתף התפרקה אבל החלום קיים.
נבו זיו
מכירים מישהו רחוק?
