המחלה שגורמת לרז לפחד להכיר נשים
אנשים רבים סוחבים עימם מחלה כלשהי ובטוחים שנוכח העובדה שגופם בוגד בהם, אף אחד לא ירצה לאהוב אותם, אף פעם. אלא שמחלות רבות מתחוללת בתוך הגוף, עמוק בפנים ורחוק מהעין, ולכל אחד מאיתנו יש איזשהו פגם שהוא נוטה להסתיר. אימון אישי
כמעט לכל אחד יש איזשהו כתם, רבב, פגם שבמודע או שלא הוא מתאמץ להסתיר, או לפחות מתאמץ שלא יגלו. כמעט כל אחד רוצה שיראו לו את הצדדים היפים, הבריאים, החזקים, אלו שמבחינה גנטית ימשכו אליו גברים או נשים, בהתאם להעדפותיו המיניות והרומנטיות. זה טבוע בנו, עמוק עמוק באבולוציה. אבל מה קורה כשיש כתם שקשה להסתיר? כזה שבולט לעין? כזה שמרגיש כמו אות קיין ונחווה כלא אסתטי, דוחה או "חולה"?
בתהליך עם רז עברו כמה שבועות טובים עד שהוא הסכים לחשוף. עד שהאמון שהעניק לי היה מספיק עמוק על מנת שהוא יפשיל את שרווליו הארוכים ויחשוף את ידיו, רגליו, כתמיו ונשמתו. רז לא התפשט מולי, הוא כן התפשט מסודותיו ובכך הבהיר לי מה זה הדבר הזה שמקשה עליו להיות באינטימיות עם מישהי. אני מודה שעד הפגישה ההיא שנערכה ביום חמסין לח, מהימים הבלתי נסבלים האלה של האביב, לא הבנתי מה הקטע, למה הוא נמנע כל כך מלייצר קשר עם נשים.
רז, גבר נאה, מצליח ומבוקש, פשוט הדף מעליו את המחזרות באמתלות שונות ומשונות, וכן, היו לו המון. הבנתי שיש משהו שהוא לא מספר לי, אבל לא הצלחתי להבין מה זה. ובאותו יום חם מהרגיל שאלתי בנונשלנטיות אם לא חם לו בחולצה ומכנסיים ארוכים. שאלה הכי תמימה שגרמה לו להפשיל שרוולים ולשתף אותי בכתמיו.
את זרועותיו ורגליו כיסו כתמים שונים ובוהקים. "יש לי את זה בעוד מקומות בגוף", אמר. "לא המון, אבל בחלק מהמקומות שהצניעות יפה להם, וזה נורא". הוא סיפר לי שזה נקרא וִיטִילִיגוֹ, מחלה אוטואימונית שבה הגוף תוקף את עצמו. מסתבר שזה קרה בתיכון, בעיצומו של משבר עמוק שחווה עם גירושי הוריו והקרב שהם ניהלו מעל ראשו. לדבריו, גם ככה באותה התקופה הוא התבייש עמוקות ממה שקורה בביתו, נסגר וניסה להיות מתחת לרדאר החברתי, אבל אז, עם הופעת הוִיטִילִיגוֹ, הוא גם החל לכסות את עצמו, תרתי משמע.
הוא ניסה למצוא פתרונות, אבל הרפואה עומדת חסרת אונים נוכח המחלה הזו, כמו מחלות אוטואימוניות נוספות, וכל שנותר לו הוא להסתיר את כתמיו, להסתיר את עצמו. "תגידי, מי תרצה מישהו כמוני? זה כל כך דוחה", הוא נשבר מולי. ישר לנגד עיני עלתה דמותה של דוגמנית בינלאומית, נדמה לי של החברה הספרדית "דיזיגואל", שאת גופה ופניה מעטרים הכתמים הלבנים הללו, בדיוק כמו של רז. הוא קטע אותי ואמר, "שום דבר לא יעזור לך לגרום לי לחשוב שזה יפה, או מגניב או לא יודע מה. אני מצורע. ויותר מזה, את יודעת שאומרים שזה תורשתי ולא רק רגשי, מי תרצה מישהו שיעביר גנים מקולקלים הלאה לילדיה?".
שלם אך לא מושלם
זו לא הפעם ראשונה שאני נתקלת באנשים שנושאים עימם מחלה כלשהי ובטוחים שנוכח העובדה שגופם בוגד בהם, אף אחד לא ירצה לאהוב אותם, אף פעם. אממה, מחלות רבות מתחוללת בתוך הגוף, עמוק בפנים, רחוק מהעין. אנשים מסתירים, משקרים ומחביאים, ורק כשהם מרגישים שהם בטוחים בקשר, הם נוטים לחשוף זאת. אבל מחלות עור לרוב לא ניתן להסתיר. העור הוא אחד האיברים הכי גדולים בגוף, ומחקרים מראים שחולים במחלות עור נוטים לדיכאונות, וקיים ביניהם אחוז ההתאבדויות גבוה ביחס לחולים במחלות אחרות. נשמע הגיוני, מאחר ואנו חיים בחברה שמאדירה את המראה החיצוני, ולמדנו מגיל צעיר להסתיר את הפגמים שלנו בבושה.
הסברתי לרז שאת הוִיטִילִיגוֹ אני לא יכולה להעלים, אבל אני יכולה ורוצה לשחרר אותו מהכלוב שהמחלה סגרה עליו, וללמוד ביחד איך לא לתת לכתמיו להכתים את עתידו בבדידות מכרעת. "לשם כך באתי לכאן", הוא אמר. "אבל לא היה לי אומץ עד עכשיו לחשוף אפילו בפנייך, את הבעיה האמיתית שלי". מיותר לציין שאחרי שרז חשף את חוסר השלמות שבו, הוא הפך בן רגע ליפה יותר בעיני. לשלם אך לא מושלם, ועם זאת לבחור שווה ואטרקטיבי אפילו יותר ממה שנחווה לי לפני כן.
החלטנו שאנחנו קופצים למים, ורז הסכים ללכת עד הסוף, להצטרף לקבוצה ולהבין בתוך המרחב המוגן והבטוח של האימון הקבוצתי מה החשיפה שלו מייצרת אצל אחרים. במפגשים הראשונים של "המעבדה", קבוצת היחסים המעמיקה שלנו, הוא בעיקר שתק וניסה להיבלע. זה לא כל כך עבד לו, עד שבמפגש השלישי שאלה אחת המשתתפות, "תגיד, מה אתה עושה כאן? מה הקטע שלך"?, ואז רז הפתיע את עצמו, אותי ואת הקבוצה כשהפשיל שרוולים ומבט, וחשף את זרועותיו. "לא הבנתי", הקשתה השואלת. "למה אתה לא עונה לי?". ורז ענה לה בקול שבור, "את לא רואה את הכתמים הלבנים האלו? את המחלה שלי"?
הקבוצה שתקה, ואז אחד המשתתפים אמר, "אז מה? האקסית המיתולוגית שלי, אהבת חיי, גם סובלת מזה, ואני עדיין מוכן לחזור אליה ברגע. אהבתי כל כך את הכתמים הלבנים האלו, את הייחוד שלה בעולם הזה". והקבוצה כולה הגיבה לרז בתגובות שונות עם בסיס דומה "אז מה? אתה עדיין גבר מקסים, חתיך, חכם ואטרקיבי. זו הסיבה שאתה לא מייצר קשר?!".
כולנו מסתובבים עם כל כך הרבה אמונות על עצמנו ועל העולם. נדמה לנו שאנחנו צריכים להיות מושלמים כדי שאחרים יאהבו אותנו. מה שאנחנו לא מבינים זה שדווקא הפגמים וחוסר השלמות שלנו, הם שגורמים לאנשים אחרים להתאהב בנו. לפגישה אחרי כן הגיע רז עם חולצה קצרה. בהמשך גם הפציע עם מכנסיים קצרים ואפילו עם סיפורי דייטים. לאט-לאט הוא הלך והשתחרר מהבושה. הקבוצה עזרה לו להבין שהוא אהוב ורצוי בזכות מי שהוא, וששום דבר חיצוני לא יכול להעיב על האישיות שלו.
בחודש האחרון רז נמצא בזוגיות טרייה. זה חודש יותר ממה שהיה לו עד היום, אבל הרווח האמיתי הוא לא מערכת היחסים הזו עם הבחורה המקסימה (לפי מה שנשמע), אלא מערכת היחסים עם עצמו. הוא שלם יותר ויותר, מסתיר פחות ופחות, וזוכה להבין מה זה חופש מסודות, מכתמים ומבושה.
עדי קמחי היא מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
