סליחה שניצחנו
הם היו שם כשערוץ 1 קיבל 100 אחוז רייטינג, יש להם טריליון שנות ניסיון במצטבר ועכשיו תאגיד השידור החדש הטיל עליהם להחזיר עטרה ליושנה עם רצועת הבידור 'הדינוזאורים'. לכבוד האירוע כינסנו את רבקה מיכאלי, תיקי דיין, שלמה בראבא ויעקב כהן לשיחה משוחררת על צעירים חסרי כישרון, תפקידי עירום נשכחים ואיך מפספסים הזדמנות של 110 מיליון דולר
תגידו, איך זה לראות את עצמכם בטלוויזיה היום לעומת פעם?
רבקה מיכאלי: "הרבה יותר יפה לראות בטלוויזיה את גל גדות מאשר אותי".
תיקי דיין: "לא חושבת. גל גדות זה מסקרן, אבל אתה חושב שיבחרו לראות אותה ולא את רבקה מיכאלי?"
מיכאלי: "אני הייתי רואה את גל גדות!"
אתם רואים שידורים חוזרים שלכם, כשהייתם יותר צעירים?
מיכאלי: "לפעמים אין לי ברירה, אני פותחת טלוויזיה ורואה אותי שם".
דיין: "אני לא. יום אחד הייתי בשוק ואחד אמר לי, 'וואו, תיקי דיין - איך הזדקנת!' אמרתי, 'ואתה מה? אתה אותו דבר כמו שהיית כשראית אותי ב'קרובים קרובים?'"
ומעבר למראה?
מיכאלי: "אנחנו יודעים שאנחנו דינוזאורים. אם נביא את הסחורה, הצעירים יסלחו לנו על איך שאנחנו נראים והזקנים יזדהו איתנו. אם לא נביא את הסחורה אפשר ללכת הביתה. אני תמיד אומרת, 'זה שאתה צעיר - זה לא כישרון'".
ועל ההנחה הזו בדיוק בנויה 'הדינוזאורים', תוכנית הבידור המרכזית של יום שישי בערב בערוץ 'כאן'. הצעיר ירון ברובינסקי ינחה והדינוזאורים לצידו יהיו מיכאלי (79), דיין (69), שלמה בראבא (66) והצעיר שבחבורה, יעקב כהן (58), שצפויים לעקוץ ממרום גילם את כל מה שקורה במדינה.
"זה מעיין פאנל של זקני השבט, הגב הקשיש של האומה", מגדירה דיין.
יש סמליות יפה בתוכנית שעולה בגוף החדש שהחליף את הדינוזאור שהיה רשות השידור, אבל עושה כבוד לאייקונים שהיו מזוהים עם תוכני הרשות לאורך השנים. הם היו שם על המרקע לפני המפץ המסחרי וחיו לנצח בשידורים החוזרים של 'קרובים קרובים', 'זהו זה' ו'סיבה למסיבה'. כעת הם חוזרים בתקווה לחבר בין צופי ערוץ 1 הקודם עם קהלים חדשים שמחפשים אלטרנטיבה מכבדת ואינטליגנטית למסך החונק־לעיתים של ערוצים 2 ו־10. מרגש גם לצפות בתוכנית שגילם הממוצע של ארבעת כוכביה הוא 68. הלב רוצה שיצליחו.
תוכנית הבכורה הייתה אמורה להשיק את שידורי התאגיד בערב יום העצמאות, אבל בשל האופן הסאטירי שבו הממשלה ניהלה את הסיפור היא שודרה רק בהמשך. "אני קראתי לזה 'פסטיבל כאן'", אומרת מיכאלי. "פסטיבל, רק עם סקנדל".
כהן: "זה שזה בערוץ 1 זה מרגיע, אין לחץ אין כלום. אפילו אם נשב בשקט בלי לדבר זה יהיה מצחיק. גם אף אחד לא ירצה לקום ולהתפרץ, אנשים יכולים לקבל התקף לב. אחד עם כולסטרול גבוה, הגלוטן עולה, הזה יורד, לא יכולים לצעוק אחד על השני, זה מסוכן".
איך הציעו לכם לעבור לתפקיד של דינוזאורים?
מיכאלי: "בטלפון. אמרו, 'אתם תהיו פאנל של אנשים מבוגרים'. שאלתי, 'מי בא למסיבה?' אמרו שמות טובים מאוד שאין יותר כיף מלהיות איתם. ואם מצלמים את זה, שיצלמו, אבל אני רוצה לבלות איתם".
כהן: "אמרו לי שיש תכנית כזו עם תיקי, רבקה ובראבא, 'אנשים עם ניסיון, עברו כברת דרך בחיים, הרבה קילומטראז''. כלומר אמרו הכל בלי המילה 'זקנים'".
בתוכנית הראשונה השתתף דינוזאור נוסף, יהורם גאון.
מיכאלי: "יהורם הוא קונצנזוס".
אבל כבר לא משתתף בתוכנית.
מיכאלי: "לגמרי?"
כן.
מיכאלי: "מי מחליף את ירון?"
לא ירון, יהורם.
דיין: "ירון ישנו. ליהורם זה לא נכון להיות באותו ערב גם בערוץ 2 וגם בערוץ 1, זה הפחיד אותו, יש לו את 'סברי מרנן'".
מיכאלי: "הוא גם איש של משואות, איש מכובד. אני חושבת שיש לו אספירציות פוליטיות עדיין, הוא בכיוון של להיות נשיא".
יעקב, אתה צעיר מכולם פה, בכלל לא דינוזאור.
כהן: "ראית פארק היורה? היו שם את הדינוזאורים הקטנים האלה שמתנפלים ונושכים - זה אני. דינוזאור קטן, אבל צריך להיזהר מהדינוזאור הזה. בעזרת ה' יום אחד גם אני אהיה דינוזאור גדול".
בראבא, גם אתה דינוזאור חריג עם ילדה בת שנתיים בבית.
בראבא: "בצורה מפתיעה ביותר זכיתי בפרק יוצא דופן, צירוף כזה של דינוזאור שלוקח את הילדה לגן. אגב, בשבתות אנחנו נוסעים למשפחה הטריפוליטאית של אשתי. הם זורקים לסיר כל חיה שעברה באזור. הטריפוליטאים חיסלו את הדינוזאורים".
קיבלתם שיבוץ מכובד, שישי בערב.
מיכאלי: "מה, במקביל לצביקה הדר וכל אלה?"
ושי שטרן.
מיכאלי: "אני את שניהם אוהבת".
ואם היית צריכה לבחור מה לראות?
מיכאלי: "'חדר מיון' בבי־בי־סי פריים".
דיין: "או את קים קרדשיאן".
מעניין אתכם כמה רייטינג יהיה?
דיין: "אנחנו מדברים על ערוץ 11! אף אחד לא מגיע".
מיכאלי: "עכשיו יגיעו. אני לא עובדת בשביל זה אבל זה מעניין. אולי יהיה 80 אחוז כמו ב'סיבה למסיבה'".
דיין: "או כמו ב'קרובים קרובים' - 100 אחוז".
כהן: "לא מעניין אותי רייטינג, אני לא בתחרות עם אף אחד".
בראבא: "הפסקול של חצי מדינה זה ערוץ 2 שפתוח מהבוקר עד הלילה. פסקול של רעש. הפרסומות זה ממש זיהום סביבתי. הקרחונים בקוטב נמסים מהפרסומות של ערוץ 2. אני חושב שחלק משמעותי מהציבור רוצה לראות משהו קצת יותר רגוע, כמו הסרטים בשחור־לבן שאם אני נופל עליהם בטעות אני נשאר. לא סתם בן־גוריון אמר שהטלוויזיה תביא לחורבן ולא כדאי להיכנס לזה. אבל עכשיו כבר מאוחר מדי, כולנו חיים בפרק ארוך של 'הישרדות'".
× × ×
ארבעתם עובדים במרץ רב כל השנים. למעשה, בגלל אילוצי הלו"ז התובעניים של כולם, התקשינו לקיים פגישה משותפת נורמלית. מצד שני, חוץ מסדרות קומיות, כוכבים בגילם נעדרים מהפריים־טיים של הערוצים המסחריים. בחדשות, בבידור ובעיקר בריאליטי - המסך שייך לצעירים. "אין מה לעשות", אומר כהן, "צריך לפנות מקום. זה גם אנשים שלא יכולים להיות בריאליטי. אתה רואה את תיקי, רבקה ובראבא ב'הישרדות?' מי ישרוד?"
בראבא: "אנחנו חיים בתקופה שמקדשת את העלומים, שזה כמובן דבר נפלא ובזבוז נוראי, אבל כן, זקני השבט על הקרחונים ויאללה. בוודאי במה שקשור לבידור. אני דווקא זוכר את עצמי לפני 20 שנה עייף. הרגשתי נורא זקן ודווקא עכשיו איזו חדווה בלי גיל כזאת. נכון שקצת שורף בתחת ויש איזו עייפות מסוימת באזור של השכמות, אבל זה מצב פנימי לגמרי".
מיכאלי: "הקיץ שמחכה לי יהיה איום ונורא, רק שאני אקח את כל הוויטמינים. אני מצלמת שתי סדרות, חוץ מ'הדינוזאורים' ויש לי תוכנית רדיו פעם בשבוע. זה לא מתקבל על הדעת. תיקי ואני כל הזמן מתנצלות על זה שאנחנו עובדות. היא צעירה ממני בדיוק בעשר שנים וכבר התחילה בשלב זה להתנצל למה היא עובדת. לי כבר נמאס לדבר על הגיל, אם אני מחשבת את קיצי לאחור. אתה יודע, ילדים באים להצטלם איתי בגלל 'בנות הזהב', לא בגלל 'אלישע', שזה בכלל טירוף".
דיין: "ואני הולכת לעשות עוד משהו עם לאורה ריבלין, דבל'ה גליקמן וששון גבאי. הבינו שלדור שלנו יש מה לתת. הצעירים אולי נורא מוכשרים אבל אנחנו עוד לא יודעים במה. רק ראינו אותם בביקיני בעיתון, ב'הישרדות', והם נורא יפים, אבל הקהל מבין שכדי ליהנות צריך אנשים עם ניסיון".
מה לא משתנה עם הגיל?
מיכאלי: "אני למשל לא יכולה להגיד מילים גסות".
כהן: "אצלי לא גסויות ולא שואה".
דיין: "אני רק תן לי מילים גסות, חולה על זה, יכולה לקלל מהבוקר עד הערב. אגב, עשו מחקר שאם אתה נופל ואומר, 'אחח כוסאמאמק ערס', זה פחות כואב".
אז משהו בגיל משחרר את הלשון?
כהן: "תלוי מי, לא אצלי. אצל רבקה כן, בגלל הגיל - הלסת נופלת. היא לא שולטת בחלל הפה".
מיכאלי: "מדי פעם מתפלק לנו".
דברים פוליטיים?
מיכאלי: "לי כן. כיוון שאני כל כך בטוחה בציונות שלי ובאהבת הארץ שלי אני מרשה לעצמי".
דיין: "לי הייתה טראומה שלימדה אותי לאן זה יכול להגיע, ההתלהמות וההתבהמות. הגיל גורם לך להיות יותר פתוח חוץ מהעניין הפוליטי, שבו נכוויתי. בגלל שאני יודעת כמה בקלות אנשים יהפכו לאלימים בלי לדעת עובדות, אז אני נזהרת מאוד".
מיכאלי: "היה טוקבקיסט שכתב לי כל מיני דברים מתחום העיסוק הישן בעולם. כל מה שהוא כתב עניתי לו, 'עבדתי עם אמא שלך'".
כהן: "כל הזמן זה היה בעייתי. אבל פעם פוליטיקאי היה פוליטיקאי, היום זה דל".
בראבא: "אנחנו באחת התקופות החשוכות, הכל פה על זכוכיות".
דיין: "ביל מאהר, מכיר? סטנדאפיסט אדיר ואין אדם שמדבר פוליטיקה כמוהו. הוא אמר, 'פעם אהבנו מאוד אנשים חכמים, הערצנו אותם, הערכנו אותם. עכשיו אנחנו מאוד אוהבים אנשים מטומטמים מאוד'. ואני אומרת, זה לא ייאמן, כאילו מה? גרוסמן, עמוס עוז וא"ב יהושע, אלה עוכרי ישראל? אתם דפוקים בשכל?!"
מיכאלי: וחוה אלברשטיין לא הייתה צריכה לקבל פרס ישראל מזמן? אבל שמו אותה בשתולים".
דיין: "מה זה שתולים? נפלתם על הראש? מה שטוב, חכם ומלומד, זה רע?!"
מה דעתכם על התנגדותה של שרת התרבות למופעי העירום בפסטיבל ישראל?
מיכאלי: "היא עשתה אותי כל כך מסוקרנת לגבי המופע הזה".
אולי יש לך משהו טוב לומר עליה?
מיכאלי: "היא יפה מאוד ויש משהו יפה בלראות אדם שכל כך משוכנע בעצמו. נורא בא לי להתיידד איתה".
באמת?
מיכאלי: "אבל רק בשביל לנקד לה את הנאומים. ככה דיברו שרי תרבות עד היום? יוסי שריד? יצחק נבון? שפה אחת צריך לדעת, השפה העברית, שפת המולדת. וצריך להזכיר לה שאנחנו משלמים לה בסך הכל, לא היא משלמת לנו. זה לא כסף של אבא שלך. האם את רוצה שנתחיל מרי אזרחי של מיסים? שכל מי שחופשי בארץ הזאת יחליט שהוא לא מממן ישיבות יותר? התנחלויות? כשיש שני מופעי עירום ואתה יודע עליהם מראש ולא מכשילים אותך ולא מחטיאים אותך אז אתה לא בא למופעים האלה".
אגב, לכם היו תפקידי עירום?
מיכאלי: "ממני אף פעם לא ביקשו להתפשט. גם לא בחיים".
כהן: "אצלי לא היה. הלוואי והיה, תביאו".
בראבא: "בגיל 25 הייתי בפרויקט עין הוד, לקחו איזה עשרה שחקנים מוכשרים מכל הארץ ואמרו, 'נושיב אותם בעין הוד ונביא להם את המורים הכי טובים'. מוני (מושונוב) ואני עשינו שם סרטי עירום אחד על השני במשך שנה. כשכולם הלכו לישון בלילה הסתובבנו בכפר עירומים ועשינו כל מיני סרטים הזויים ואחת לעשר שנים אנחנו מציצים בהם ולא מאמינים שזה קרה. אני אפגוש את מוני ונשקול, אולי עוד עשר שנים לשחרר את הסרטים האלה לרשת. אם מירי רגב תאשר".
אגב, כמה אתם מחוברים לרשת? טוויטר, טינדר?
מיכאלי: "אני יודעת מה זה טינדר אבל לא נכנסת".
דיין: "אני גם יודעת מה זה, אתמול סיפרו לי. היו טינדרים יפים, עד שהתחתנתי. אני אלמנה 14 שנה ואין לי עוד בחור חדש".
מיכאלי: "חנה לסלאו לוקחת לה את כולם".
ואם הייתן היום רווקות וצעירות?
מיכאלי: "המאמץ שלי היה הרבה יותר אירובי. הנערות של היום, אני אומרת שהם ממוצא אירובי, נראות פצצה, כל הזמן עושות אופניים".
לסיכום: צעירים עושים יותר טעויות, למי יש סיפור על אחת?
בראבא: "אנחנו עם שלם של מפסידים סדרתיים, כולנו מיליונרים בפוטנציה ואני הבאתי את הדברים לאקסטרים".
ספר.
"ב־82' קיבלתי מלגה ללמוד תיאטרון בניו־יורק. הייתי בן 32, נכנסתי לגלריה בסוהו וראיתי ציור של אמן גרפיטי שהיה בן 22 אז. ציור ענק של ראש ענק, ציור נפלא. רציתי לקנות אותו ובעלת הגלריה אמרה לי שהוא עולה 16 אלף דולר. דירה עלתה אז בערך 30 אלף דולר, כלומר חצי דירה. זה היה נראה לי לא מוסרי. חזרתי כל יום במשך שבוע לגלריה ובעלת המקום התעקשה שאין הנחות. בסוף החלטתי לא לקנות. לצייר קראו בסקיאט, שנתיים אחרי זה אנדי וורהול גילה אותו וכמה שנים אחרי הוא מת ממנת יתר. לפני שבועיים הייתה מכירה פומבית והציור נמכר ב־110 וחצי מיליון דולר".
